שירת הברבור: האגדה של ההגדה האחרונה של הרב מרדכי נתן מילר ז”ל
פרולוג
ערב פסח תשע”ג.
שבוע קודם ליל הסדר, אני בתפקיד הצלם, מתלווה אל כתב עיתון ‘רשת עיתונות’ מוטי רובינשטיין בדרך אל בית בעלי ההוצאה לאור ‘מילר ספרים’ בשכונת בית וגן.
הסיבה: כתבת מגזין לחג הפסח על ההגדה המיוחדת אותה הוציא לאור הרב מרדכי נתן מילר – הלא היא ‘הגדת ונציה’.
הגדה זו, כתרים רבים נקשרו לה. היא יצאה לאור במהדורות שונות, אך היפה מכולן הייתה המהדורה שיצאה לאור בשנת שפ”ט – לפני כמעט 400 שנה.
הרב מילר, מומחה וחובב יודאיקה, החליט לההדיר את ההגדה בצורתה המקורית, אולם במקביל גם להנגישה לציבור הרחב.
נכנסנו אל ביתו של הרב מילר והקשבנו בסקרנות לסיפורו המרתק.
שבוע ימים לאחר מכן, כשהוא בדרכו לליל סדר באיטליה, השיב הרב מרדכי נתן מילר את נשמתו ליוצרה, ולא זכה ליהנות בליל הסדר מהגדת הפסח אותה שיחזר, בה השקיע – וראה בה את משוש חייו.
הוא הובא לקבורה בארץ ישראל, וההגדה הפכה לשם דבר.
סגירת מעגל
יצאתי אל בית משפחת מילר בבית וגן, לראיון של ‘סגירת מעגל’ עם הבן ישעיהו. ביקשתי לשמוע שוב על האב, על המפעל, על ההגדה.
על השולחן מונחת ‘הגדת וונציה’, והאווירה בתוך הבית חמימה, נעימה ושקטה. לצידינו, כמו בשנה שעברה סובב לו משה מילר, הבן והנכד על הבהונות, ורק הסב, עליו באנו לשמוע חסר.
המתנו לאח הנוסף יענקי, ועד לבואו מבקש ישעיהו להראות לי משהו.
הוא יוצא וחוזר לחדר עם הגדה זהה לזו שעל השולחן, הגדת ונציה המשוחזרת. הוא מסביר: “ההגדה על השולחן היא המקורית, אותה אבי עשה ביחד עם קבוצת אמנים. מה שאני אוחז בידי הוא עותק נוסף מתוך שלושה שאבי הכין על קלף, כדי לתת לשלשת ילדיו”.
ניכר כי עבודת ההעתקה נעשתה ביד אמן, אם כי ניתן לזהות את הפער שבין המקור להעתק – הצבעים, עיטורי הזהב עדיין לא משתווים לאורגינל.
“ההגדה נמצאת אצלי כעת למשמרת”, מסביר ישעיהו.
האח יענקי מגיע, ואני פותח בשאלה הראשונה:
• באיזו הגדה אתם משתמשים בליל הסדר, האם בהגדה הענקית הזאת?
האחים מחייכים ומסבירים כי ההגדות אמנם מדהימות, אך פיסית יש קושי מסויים לקרא בהן בשולחן הסדר.
• אז באיזו הגדה בכל זאת?
יענקי: “ההגדה שלי כל שנה אחרת, כל שנה ופירושיה כל שנה וחידושיה. אין מסקרן מכך”.
ישעיהו מצביע על הגדת ‘בריסק’, אליה התרגל, ורעייתו שמצטרפת לשיחה מוסיפה כי היא בכל זאת מעדיפה את ההגדה המשפחתית. כלומר הגדה של פסח מבית מילר. ‘שם הכל ברור וקריא’, מה גם שהרב מילר ז”ל עצמו היה משתמש בה.
גלגולו של פונט
עוד נגיע להגדות בהמשך. בינתיים אני מבקש לחזור לנקודת ההתחלה.
• איך בעצם נוצרה אימפריית מילר?
“לאבא – מאז שרד את השואה ועלה ארצה – היתה כריכיה ברחוב יפו, מול העירייה. למרות שתחום עיסוקו היה כריכות, הרגיש אבא כי חסר גם סידור עם כתב ברור, עם גופנים מאירים והוא החל לעבוד על הוצאת סידור עצמאית”.
יענקי נזכר כי באותה עת התגורר בשכנות לחסיד בעלז שהיה בעל דפוס בשם ‘זוהר’. עסק הדפוס פשט את הרגל, והשכן נותר חייב ליענקי סכום גבוה של 5000 דולרים אותם לווה ממנו.
הבן למשפחת מילר הבין כי הלה מתקשה לפרוע את החוב והציע לו הסדר: הדפסת הסידור של אבא תמורת החוב. בעל בית הדפוס הסכים, והאותיות קיבלו פונט שנקרא ‘דורגולין’.
אלא שהאב, לא אהב את הפונט הקלאסי, וגרפיקאי מוכשר בשם גוטמן, שיפר ותיקן את הפונט לפי דרישת האב, והוא קיבל את השם ‘דרוגולין מילר’.
פונט זה המוכר לכל יהודי באשר הוא, ייחודי להוצאת מילר, ואתו מדפיסים את כל סדורי ומחזורי התפילה של ‘מילר’.
“הסידור יצא לאור”, ממשיך ישעיהו לספר, “והפך במהרה להצלחה מסחררת. כשאבא ז”ל נקבר, הוא נטמן יחד עם הסידור הראשון של בית תפילה שיהיה מליץ יושר על כל מה שעשה. הגענו למצב שבו אין בית יהודי שאין לו את אחד מסידורי בית תפילה.
ואמנם, הסידור החדש הפך לאחד מספרי התפילה האהובים ביותר. האותיות ה’מילריות’ מוכרות לכל.
האחים יודעים לספר כי קיבלו שיחת טלפון משוויץ, מבית ספר לילדים עם קשיי לימוד קריאה, שספרו להם כי מאותו יום שסידור ‘בית תפילה’ הגיע אליהם הפכה הקריאה לחוויה אצל הילדים.
כל כספי החתונה – ל’הגדה’
הסידור המוצלח, לא השקיט את חזונו הבלתי פוסק של האב.
הוא ביקש להפיק גם ‘הגדה של פסח’ חדשה, ועם השנים הוציא מתחת ידו סדרה מפעימה של הגדות מסגנונות שונים: אומנתיות, עתיקות, הגדות עם פירושים ועוד.
ישעיהו: “בדיוק אז התחתנתי, ועברתי לגור ליד ההורים של רעייתי בנתניה. התרחקתי מהעבודה בזמן שאחי יענקי נישאר בירושלים והמשיך את המפעל של ‘מילר’ ביחד עם אבי. לא עברו חודשים ספורים ואבי מספר לי על חלומו להוציא את ההגדה הראשונה שלו – הגדה שצייר האמן הרב צבי רפאל.
רעייתו של ישעיהו מצטרפת לשיחה ונזכרת: “לא היה צל של ספק, בעלי ואני החלטנו – כל הכסף שקיבלנו כמתנות חתונה הלך מיד אל האב שיוציא את ההגדה הזאת, למרות שהיה ברור מראש שזה לא מה שיחזיר את ההשקעה”.
זו היתה הגדה מאד מיוחדת, אומרים האחים. גם העבודה עליה הייתה קשה. צריך לזכור שלא היו אז מחשבים, והציורים בהגדה ציוריו בצבע שמן, כך שהיה צורך לגשת לדפס מיוחד שיצלם ויעתיק אותם אל הנייר, עם שמירה על הפונט המיוחד שלנו. “אבל למרות כל הקשיים ההגדה יצאה לאור”.
האחים מילר מציגים בפני את ההגדה, ולעיני מתגלית יצירת אומנות מופלאה. אני מבקש מהם לעמוד.
אחת מתמונות ההגדה המקוריות התלויה אצלם בסלון, ונפעם שוב מהעתקה המדוייקת שלה אל דף הנייר, עם הטקסט הכתוב בגופן של ‘מילר’.
“אז החליט אבא להוציא את הגדת ‘בית תפילה'” ממשיכים הבנים לספר. “הוא ליקט את כל הפירושים הקצרים שהכיר, ואסף אותם להגדה, אתה הוא היה משתמש בכל ליל סדר. אגב, ההגדה הזו היא הכותר הנמכר ביותר שלנו, אחרי הסידורים”.
ההגדה הבאה אותה חידש, הפיק, והדפיס האב מילר היתה ‘הגדת החתם סופר’.
את ההגדה המצויירת הזו הקדיש החת”ס לרעייתו הרבנית מרת שרל, ואף בחר לכתוב זאת בצורת ברכה מחורזת ועגולה על גבי הדף הראשון.
אצל מילר אין דבר כזה ‘לא קיים’
אם חשבתי שאחרי הגדת ‘החתם סופר’ הרב מילר ינוח מעט, הרי שלא למדתי עדיין כלום על האיש.
בעולם האספנות מוכרת הגדה בשם ‘הגדת פראג’.
להגדה זו ישנם עותקים בודדים בעולם. “אם יש לכם אחת כזו בבוידעם, כדאי שתמהרו לאספן, שכן תוכלו באמצעותה לחתן את ילדיכם בכבוד”, אומר ישעיהו בחיוך.
הרב מילר שאף לההדיר את ההגדה הזו והצליח לקבל בהשאלה, ממשפחה אמריקנית, את אחד העותקים הבודדים בעולם.
ההגדה צולמה, עובדה, ונערכה מחדש, ואת ראשי הפרקים הטביע האב באותיות זהב עם רקע טקסטורי שונה לכל פרק.
“ההגדה מאופיינת בציורים המבוססים על תבליט עץ עתיקים”, מוסיף יענקי. “אבא ביקש מהבת שלי לצבוע אותם באמצעות המחשב, ואז עימד את ההגדה מחדש כשהוא עושה שימוש בפונט ייחודי המכונה -איך לא -‘ פונט פראג'”.
אלא שאז התעוררה בעיה: הניקוד המקורי, כמו גם הפיסוק שאיפיין את ההגדה הנדירה, לא היה בנמצא, והיה צורך להעתיקו מחדש.
“אבל אצל אבא, לא היה כזה דבר ‘לא קיים'” צוחק יענקי, ומספר כי האב פנה לאמן יוסף מרטון שהעתיק את סימני הפיסוק והניקוד מההגדה המקורית בדיוק מוחלט.
אם תרצו לרכוש את ההגדה הזו תיאלצו לשלם לא מעט כסף, כך גם על ההגדות הקודמות, מה שגורם למיעוט קונים.
“ההשקעה בהגדות האלו לא החזירה את עצמה”, אומרים האחים, “אבל את אבא זה אף פעם לא עניין, הוא היה אמן בנשמתו וזה מה שעמד מול עיניו”.
הגדת חייו האחרונה של אבא
שנתיים וחצי קודם פטירתו, החל האב לעבוד על ההגדה האחרונה בחייו.
הגדת וונציה? אני מוודא.
“למען האמת, אחרי ‘וונציה’ היתה עוד הגדה עתיקה, עליה עבד אבא עם אמן מוכר, ששחזר אותה בדייקנות. אלא שלאחר הפטירה הבנו שאיננו יכולים לעמוד בהוצאות הגדולות, והענקנו אותה לאותו אמן שיסיים את העבודה וימכור את היצירה. ההגדה יצאה, ולאחר שהגיעה לידינו הרגשנו כולנו, שמשהו חסר שם, חסרה שם היד של אבא, הנפש האמנית שלו…”
וכך, ‘הגדת ונציה’ היא האגדה האחרונה, השלימה אותה ההדיר האב המנוח.
קבוצת אמנים עבדו על קלף גדול, כאשר כל הטקסט, הכולל את גוף ההגדה, והפירוש שנכתב בכתב רש”י בשוליים משורטט בעבודת יד מלאה. הציורים שוחזרו מחדש, אך הפעם בצבע, ותבליטים מזהב טהור של 24 קראט פיארו את ראשי הפרקים.
לאחר סיום המלאכה, יצר האב שלושה העתקים נוספים אותם קיבלו הבנים בסלסילת משלוח המנות השנתית. מיד לאחר מכן הופצה ההגדה לחנויות הספרים, אלא שהאב שהשקיע בה כל כך הרבה זמן מהונו ואונו לא זכה ליהנות ממנה.
• תוכלו לספר מעט על השבוע האחרון בחייו של אבא?
לאחר דממה ארוכה, אומר האח יענקי: “אני לא הייתי שם, אבא מאד רצה שנבוא איתו לאיטליה, אולם לא יכולתי מפני שאת החג עשיתי אצל חמותי בארץ”.
ישעיהו, שכן התלווה להוריו אומר, כי האב התנגד כל חייו לחוג את הפסח בחו”ל. הוא התעקש להישאר בארץ ולחוג את הסדר עם המשפחה, אלא שבאותה שנה, באופן מפתיע החליט כי הוא יעביר את החג אצל קרובי משפחה באיטליה.
“יש משהו מאד מיוחד בכך שאת חייו סיים אבא באיטליה, בדיוק כאשר סיים את הגדת וונציה האיטלקית”, אומרים האחים.
לאחר שנחתו באיטליה בשדה תעופה נידח, הופנתה משפחת מילר על ידי חברת התעופה לבית מלון מקומי, עד להמשך הטיסה עם בוקר.
“בשעת לילה מאוחרת” מספר ישעיהו, “אימי דופקת בדלת ואומרת לי שאבא לא מרגיש טוב. הלכתי אליו לחדר והוא אמר לי שהוא לא מרגיש טוב, והוא צריך רופא.
“ירדתי לקבלה של המלון להזמין עזרה ראשונה, אלא שאז התברר כי אם אזמין אמבולנס ניאלץ להמתין שעות. בתוך כך הגיע רופא פרטי שקבע כי יש לפנות את האב לבית החולים מאחר שהוא סובל מ’ברונכיט’ קשה. החלטנו להזמין מונית ובבית החולים הוכנס אבא לטיפול.
“הוא אמר לי: “אני מרגיש שאני הולך למות”. אני הבטתי בו ואמרתי לו שהוא מדבר שטויות. זה רק ‘ברונכיט’, וכבר הוא יטופל ויבריא. רבע שעה לאחר שנכנס לחדר האשפוז, יצא אלינו הרופא והודיע לנו כי אבא נפטר”.
אני מבקש לסיים את השיחה באווירה פחות קשה ואני מפנה אל האחים שאלה.
• מה אתם, שנשארתם בעסקי ההוצאה, חידשתם לקראת פסח? איזה הגדה הוצאתם?
ובכן, מסתבר, כי הם יצרו מתקן, ‘פטנט רשום’, של מעמד להגדה שלא יפריע למהלך הסדר ושתיית ארבע הכוסות. למשפחה שחידשה את ההגדות העתיקות והיפות, מעמד כזה, הוא בהחלט מוצר אלמנטרי.
תגובות
אין תגובות