‘יתד נאמן’ תוקף: “אסור שתהיה התקרבות לצה”ל”

הבוקר (חמישי) תוקף העיתון ‘יתד נאמן’ במאמר המערכת, תחת הכותרת “אסור שתהיה התקרבות”, את סכנת ההתקרבות וההזדהות של הציבור החרדי כלפי צה”ל, ויוצא נגד “משתפי פעולה משולי הציבור החרדי שפועלים עם הצבא, תוך ניצול ‘ההזדהות’, להקים גדוד חרדי חדש”. 

וכך כותב העיתון:

“תוך כדי הקרבות בדרום, אי אפשר היה להעלות את הדברים על הכתב! בזמן שהתותחים רעמו והחיילים היו תחת אש, כולם ‘התגייסו למלחמה’ ואחזו בנשק שיהודים מטיבים לסייף בו, התורה והתפילה. בבתי כנסיות שפכו צקון לחש לבל תהיינה חלילה פגיעות בנפש, בחזית ובעורף, והתפללו לרפואת הפצועים.

בהיכלי התורה שם עדיין לומדים עקב הקריאה להארכת הזמן, התחזקו והרבו תורה שהיא מגנא ומצלא, לישועת הכלל והפרט הנמצאים במקום סכנה. רבים חוו את דאגת האימהות טרוטות העיניים, והתפללו. המונים הרגישו את שנתו הנודדת של אב חסר מנוח, ואמרו תהילים. הכל חשו את מועקתן של משפחות נטולות מנוח תחת האזעקות קורעות השלווה, וקבלו קבלות להצלת עם ישראל. כולם כאבו את אלה שלא זכו לחזור, הי”ד.

מטבע הדברים, התקשורת החרדית דיווחה באופן אינפורמטיבי על הקורה בחזית ובעורף החשוף. האירועים משכו את תשומת הלב, וגרפו גם רגשות.

דווקא המעקב מתוך תחושה של “עמו אנוכי בצרה”, יש כאלה שאצלם זה עלול ליצור טשטוש דעות, בגלל סחף רגשות.

דווקא הדאגה הכנה והאמיתית, דווקא העשייה “בלב אחד” של מה שיהודי צריך לעשות בשעות כאלה להצלת הכלל והפרט, מחייבת התבוננות בזכוכית מגדלת. דווקא הליווי והתפילה מעומק הלב, מצריך להקפיד שלא יטשטש ערפל הקרב את שדה הראייה הבהירה ואת ההבנה שרק תורה מגנא ומצלא. זה “צווי דינים”! אין כאן שותפות, אין כאן התקרבות.

העובדה שהציבור החרדי התגייס להצלת עם ישראל, לא תורגמה נכון על ידי התקשורת הכללית. ככל שחלף הזמן התגנב החשש, שהיתה פה יד מכוונת שניצלה את העיתוי בו נדרשה מצדנו הבלגה.

באותם ימים, מתוך אנושיות ואחריות, נאלצנו לנצור לשון, מול התרחשויות ואמירות שנועדו לכרסם בציבור החרדי ולשבור את חומותיו. עכשיו, כשוך האש ונסיגת החיילים מתחומי הסכנה, יש להעמיד דברים על דיוקם.

“בעיצומו של המבצע דווחה התקשורת האלקטרונית: ‘כך מסקרים החרדים את ‘צוק איתן’: נראה כי חלה התקרבות בין המגזר ללוחמים בשטח’. בתקשורת הכתובה סיקרו ברוח סוערת דומה. היו עיתונאים שהרחיקו לכת ודיברו על כך שהזעם החרדי על חוק הגיוס שכך כביכול, והציבור עבר ממתקפה להזדהות.

זו טעות אופטית גסה, אבל זה חמור ביותר, אפילו אם זה רק נראה כך. זה חייב להפעיל אזעקת צבע אדום רוחנית! אסור שהטשטוש יחדור. חובה לעשות “ככל אשר הורונו”, אבל רק ככל אשר הורונו: התחזקות בתורה, בתפילה ובשאר ענינים שגדולי ישראל תבעו מאתנו לעת כזו. יש לחוש “עמו אנכי בצרה” עם כל הלב, אבל ללא ערפילים מטשטשים. אסור שיהיו כאלה שהשקפת עולמם לא מסודרת, וימעדו. אסור שנקודת האור תגרום לסינוור”.

בשלב זה תוקף העיתון את הפרסומים אודות הקמת גדוד חרדי חדש בחטיבת גבעתי: “משתפי פעולה משולי הציבור החרדי שפועלים עם הצבא, נצלו את “ההזדהות”. כך למשל מנסה אחת מחטיבות החי”ר של הצבא, באמצעות יזמים ורשמים הנקראים חרדים, להקים גדוד חרדי חדש.

במוצהר, הם מנסים לשכנע צעירים חרדים להתגייס לחטיבה הקרבית ומבטיחים לשמור על “מסגרת תורנית ברמה גבוהה”, כשבפרסומיהם הם מצהירים בעיני הבחורים התמימים שכביכול הגדוד החדש זוכה לליוויים ולברכתם של רבנים. מפקד החטיבה השתתף בעבר במפגש עם הצעירים, על מנת לשכנעם להצטרף לשורות הצבא. התעמולה מתנהלת תוך כדי פיתויים כדוגמת לימודים אקדמאיים על חשבון הצבא.

“ברחבי הציבור החרדי חייבים להישמע צפירות צבע אדום. הניסיונות הבלתי פוסקים לשנות אותנו, התעצמו בימי המלחמה. דווקא תחת אש, עבדו המצננים של ה”אשר קרך” שעות נוספות. הניסיונות לניצול ציני של מצב החירום, הניסיונות לשנות את הציבור החרדי ע”י חפירת מנהרות פיגוע רוחני מהחצר האחורית לתוך לבית, חייבים להידחות ולהיות מוקעים על עמוד הקלון. חובה להיזהר ולהתרחק ממפעילי המפוח הזורים בעיצומם של ימי גזירה משבים של “אשר קרך”. המרחק חייב להישמר.

“הגלים הסוערים האלה חייבים להתנפץ על שובר הגלים. בשעה כזו כשמנסים לכפות עלינו, חובתנו לסתום כל פרצה ולחזק גם את החלשים יותר העלולים להתפתות, שעיקר המאבק הוא עליהם, כפי שכתב מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטיינמן שליט”א, כי ‘גזירת גיוס בני הישיבות היא גזירת העברה על הדת! ויש לעמוד על נפשנו מול כל היוזמות המסוכנות המבקשות לעקור תורה ועמלה ואין לאפשר לוותר אפילו על לימודו של בחור אחד’.

“באותם ימים שעולם התורה ניהל קרב עקוב מתורה להצלחת המלחמה, לא חדלו הפעולות לחתור תחת אושיות קיומו. רוחות “צוק איתן”, הסתערו על הציבור החרדי מכל עבר. למרות כל הנשיאה בעול וההשתתפות, התבטא אחד האלופים לשעבר, חובש כיפה, כי אם הציבור החרדי היה מתגייס, לא היה צריך לגייס מילואים. השימוש המרושע בעיתוי של מלחמה, הספסרות ברגשות, ההסתה הנוראה בימים טעונים, גם מטעה. אסור לה לעורר בקרב אלה שהורעלו, תחושה של אי נעימות. כי התורה של הציבור החרדי, ההתחזקות, הם שהכריעו את המערכה. אם בני הישיבות היו מתגייסים, חלילה, אוי לה לתוצאותיה של המלחמה. ללא לומדי התורה, שר צבא ד’ לא היה יכול לנהל את המלחמה.

“לכן עכשיו, עם הכרזת הפסקת האש ויציאת הכוחות, עלינו לזכור כי הדחפור המהרס של החילוניות הישראלית, לא דומם את מנועיו. המזימה נגד לומדי התורה לא נמוגה. הכוונה להכיש ולהחדיר בנו ארס של עכנאי שיצנן את כוח העמידה שלנו, לא פג תוקפה. היא רק מצאה כאלה שהארס כבר חלחל בהם והורעלו, והם משתפים פעולה. חייבים להגביה את החומות. כשמתאחדים, זה רק בתפילה וזעקה לבורא עולם שיחוס וירחם, להצלת הכלל והפרט. מגע וחיבור בין המחנה החרדי לחילוני זה טרף, בעיקר בשעה כזו. אסור שיהיו כאלה שמשנתם לא מסודרת, שיבואו לידי טעות!”