האם בני גנץ יתבזה במליאה כמו שמעון פרס ב’תרגיל המסריח’?

1.

האם רגע השיא של ‘התרגיל המסריח’ עומד לחזור על עצמו במליאת הכנסת?

ראשית, נשחזר נשכחות: בשנת 1988 יצחק שמיר יכול היה להקים ממשלה צרה ברוב של 65 ח”כים, בעזרת החרדים והימין, אך העדיף לסגור עם ‘העבודה’ על ממשלת אחדות: יצחק רבין כשר בטחון, שמעון פרס כשר אוצר ומשה ארנס  כשר חוץ.

בשנת 1990 הצליח שמעון פרס לגבש רוב להפלת ממשלת האחדות בהצבעת אי האמון, לאחר שרקח הסכם סודי עם יו”ר ש”ס אריה דרעי. בין השאר תמכה בהפלת הממשלה גם אגודת ישראל.ה

נשיא חיים הרצוג הטיל על פרס להרכיב ממשלה חדשה. ‘נאום השפנים’ המפורסם של הגראמ”מ שך זצ”ל טרף את הקלפים ומנע את הצטרפות חברי דגל התורה. בעקבות כך גם הגר”ע יוסף זצ”ל התנגד לכניסת ש”ס לממשלת פרס, נותרה רק אגודת ישראל  שהצטרפה ליזומה, כשהיא מאפשרת לפרס קואליציה בת 60 ח”כים.

מי שבא לעזרת פרס היה אברהם שריר, איש המפלגה הליברלית שהייתה חלק מהליכוד והסכים לתמוך בפרס ולהעניק לו את הרוב הדרוש.

אלא שאז, כשהוא עומד על הדוכן ומתבזה בשידור חי, התברר לפרס כי שניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל – אברהם ורדיגר ואליעזר מזרחי, נעדרים מן המשכן –  וזאת בעקבות מה שהבינו כהוראה של הרבי מליובאוויטש זצ”ל.

ראוי לבני גנץ שילמד היטב את הפרשיה הזו, רגע לפני שהיא מתרחשת שוב במליאת הכנסת. השבוע, כפי הנראה ביום שני, גג יום רביעי (בחצות של יום רביעי פג המנדט שלו)  – מתכוון יו”ר כחול לבן  להציג את ממשלת המיעוט שלו, שתישען כך או אחרת על קולות המפלגות הערביות.

גנץ תולה תקוות שליברמן יתמוך בממשלה כזו, או לכל הפחות לא יצביע נגדה. אבל, גורמים המכירים את ליברמן היטב טוענים באוזני בעקשנות: דבר כזה לא יקרה. נקודה.

מה שנכון הוא, שליברמן גם לא מבטיח דבר, והדיבורים שלו בנושא מאוד מעורפלים. הוא שב ומדגיש את רצונו בהקמת ממשלת אחדות ליברלית. הא ותו לא.

האם יש מצב שגנץ, כמו פרס בשעתו, יובך קבל עם ומליאה בבואו להציג את ממשלתו, בעוד ליברמן יצביע נגדה וגם יישא נאום ימני תקיף נגד חבירה כזו או אחרת ל’גיס חמישי’?

אם אכן כך יעשה, מהלך כזה ייטיב עם יו”ר ישראל ביתנו אלקטוראלית בבחירות סיבוב 3 – אם וכאשר יתקיים.

2.

מה הן האלטרנטיבות של אביגדור ליברמן, חוץ מהאופציה של ממשלת אחדות (לא נראה שמתקדמת) או בחירות מועד ג’ (אופציה ריאלית)?

ובכן, למרות הפראנויה בבלפור, ששוברת בסוף שבוע זה שיאים (התחושה היא שרודפים אותם מכל כיוון), יש עדיין תקווה לממשלה צרה של ימין-חרדים-ליברמן.

הנה מה שמספר לי הערב גורם בכיר בליכוד, ששמע פליטת פה שהבהירה לו כי התמונה היא לא מה שנראית לנו.

“מתברר שכבר בתחילת הדרך, עוד בימים שהמנדט להרכבת הממשלה היה בידי נתניהו, שוגרו שליחים מטעמו לחרדים בכירים בבתי הרבנים, כדי לבדוק עד כמה הם יהיו מוכנים להתגמש. בהמשך נשלחו נציגים גם לכיוונו של ליברמן, כדי לדעת מה הם הקווים האדומים שלו.

אם ערב פיזור הכנסת ה-21 (לפני סיבוב ב’) הוא עמד על “חוק גיוס ככתבו וכלשונו”, הפעם, כך מתברר, הוא הגדיל את דרישותיו (בכל זאת עלה מ-5 מנדטים ל-8, ומכיר בכך שהוא גורם משמעותי בדרך להרכבת כל קואליציה) – ודורש מילוי שתיים מתוך חמש דרישות.

החרדים הם אלה שאמורים לבחור אילו שתי דרישות למלא: חוק גיור, נישואין אזרחיים, לימודי ליבה, ביטול חוק המרכולים או חוק הגיוס ‘בלי לשנות פסיק’.

“לפי המידע שבידי, יש כבר הסכמה מצד רוב החצרות לביטול חוק המרכולים (החוק הזה לא באמת ביטל או מנע חילולי שבת) וחתימה על חוק גיוס. בתקווה שבעוד 6 שנים יוכלו לבצע שינויים קוסמטיים, כאלו ואחרים, בחוק”.

אז למה לא באמת סוגרים ממשלה? אני תוהה.

“זה מוקדם מדי”, הוא מסביר.

מתברר, שבהסכמת הצדדים הוחלט שלא לסגור ‘דיל’ כבר ב-28 ימים הראשונים, גם לא ב-28 ימי המנדט של גנץ. להיפך. “נתנו לו להתבשל במיץ של עצמו, הוא יציג ממשלת מיעוט בתמיכת הערבים וליברמן ישפיל אותו בשידור חי, ורק אז יחזור המנדט לנתניהו – או לכל ח”כ שמציג 61 תומכים – שיסגור עם ליברמן ובלוק הימין. בשלב זה יציגו החרדים את המצב כככזה של חוסר ברירה אלא להתפשר.

“גם המצג של ליברמן יהיה מושלם. ‘במו-ידי טרפדתי ממשלה מתמיכה של ‘גיס חמישי’, אני ימני שבימניים, וגם את החרדים חינכתי. הנה, הם מסכימים לדרישותי”.

במפלגות החרדיות מודעים לכך שבתקשורת החרדית יחבטו בהם ללא רחם, על ‘הפשרות’, אבל הכל מבינים שאין ברירה.

“זה החל בפגישה של נתן אשל, שליחו המיוחד של נתניהו, והיועצת החרדית שלו, רבקה פאלוך, עם יענקי קניבסקי, נכדו של מרן הגר”ח,  ואיתו מנכ”ל עיריית בני ברק שמוליק ליטוב; המשיך בשיחות עם ח”כים מהפלג החסידי, וסיכומים עם אריה דרעי.

“ההוראה שניתנה לכל הצדדים היא: עוד מוקדם מדי מלדבר על כך בתקשורת. נעשה מאמץ ‘להרדים’ את בני גנץ, שיחשוב שאין אלטרנטיבות, שביבי בייאוש, שיפיק מצגי אופוריה, שיחגוג ניצחון, ואז – יתרסק בקול רעש גדול.

“התמונות של גנץ מנסה להקים ממשלה בתמיכת הערבים, יעשו רע מאד לעתידו הפוליטי. חסל סדר רמטכ”ל וביטחוניסט. אמור מעתה, גנץ מוכן לסכן את עם ישראל עם  ממשלה שנשענת, כך או אחרת, על תמיכת הערבים”.

3.

להשלמת התמונה, תיזכרו במה שהתרחש לפני כעשרה ימים, עת נפגשו בכירי ‘בלוק הימין’ בלשכתו של נתניהו בכנסת.

איילת שקד הגיעה לפגישה אחרי ‘שיעורי בית’, שוחחה עם ראשי המפלגות החרדיות, והבינה שפניהם לגישור ולפשרות. מה שהיא לא הבינה זה שאסור לדבר על כך בקול, עדיין לא בשלב המוקדם הזה.

בחוסר הבנתה עד כמה רגיש המצב, היא רצה להתראיין ולספר בתקשורת שהחרדים מוכנים לפשרות, ובעצם הרסה להם את תוכנית המגירה המתוארת למעלה.

זו הסיבה לכך שבישיבה עם נתניהו הרים עליה דרעי את קולו. הוא בעיקר קבל על כך שהיא ‘רצה לתקשורת’. למחול הגערות הצטרפו גם גפני וליצמן.

שקד נפגעה, ובצדק.

היא התקשתה להבין מדוע אנשים שאמרו לה כי הם מוכנים לפשרות, כועסים כשהיא מדווחת על כך. “היא לא הבינה, שהיא נכנסה לתרגיל מגובש, בלי לדעת את כל פרטיו”, אומר הגורם בליכוד.

ימים יגידו האם המידע הזה של הגורם הבכיר אכן אמין ומדויק.