הצגת אוכלי הבשר כבלתי-מוסריים – זה דבר פסול ומעוּוָת מיסודו

מאז ומעולם היו בני-אדם שבחרו בתזונה צמחונית, אם מטעמי בריאות אם מהעדפה קולינרית. ואולם בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחותה של צמחונות או טבעונות אידיאולוגית, הרואה באכילת בשר מעשה בלתי-מוסרי ופגיעה ב’זכויות בעלי-החיים’.

במובנים מסוימים זו הפכה למעין דת. מקצת מובילי התפיסה הזאת נוהגים כמאמינים אדוקים, שאי-אפשר להתווכח איתם.

הדבר בא לידי ביטוי גם באגרסיביות שלהם ובשימוש בביטויים כמו ‘טבח’ ו’שואה’ על שחיטת בעלי-חיים.

היפוך ערכים

הדוגלים בתפיסה זו מנסים לצייר את עצמם כבני-אדם מוסריים מאוד, החשים חמלה כלפי כל יצור חי. זה היה יכול להיות נוגע ללב אילולא היינו רואים את התוקפנות שלהם כלפי בני-אדם שאינם מחזיקים בדעתם. הם מלאי חמלה על תרנגולת או קרפיון, אך מלאי זעם ושנאה על מי שאינו מסכים איתם.

למעשה, נביאינו כבר עמדו על התופעה הזאת, באומרם: “זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן” (הושע יג,ב). אנשים יכולים להיות מלאי רכוּת ואהבה כלפי עגלים, ובה בעת להרוג בני-אדם.

כאן יש לומר דברים ברורים: כל עוד מדובר בטעם אישי או בשיקולי בריאות – הצמחונות והטבעונות לגיטימיות לגמרי. ואולם הניסיון לתת להן העדפה מוסרית, וממילא הצגת אוכלי הבשר כבלתי-מוסריים – דבר זה פסול ומעוּוָת מיסודו.

מי שקובע מה מוסרי הוא בורא העולם, לא בני-האדם. ראינו לאורך ההיסטוריה לאן הידרדרו חברות אנושיות כאשר ניסו לקבוע בעצמן ערכי מוסר וצדק.

גם בימינו אנו רואים מגמות להפיכת חושך לאור ואור לחושך. ההיגיון האנושי גמיש מאוד, והוא יכול למצוא טיעונים משכנעים לכל עמדה.

התורה מספרת כי קודם המבול נאסרה על בני-האדם אכילת בשר. מכיוון שכך, אכילת בשר בימים ההם אכן הייתה בלתי-מוסרית, כי היא נָגדה ציווי אלוקי. ואולם אחרי המבול התיר הבורא אכילת בשר, כנאמר במפורש שכל היצורים החיים ניתנו לאדם לאכילה: “לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל”.

מאז אכילת בשר היא מוסרית בהחלט.

חמלה על עוּבָּר

כשהופכים את היוצרות ונוטים למוסריות מעוּותת, נהפכים לבלתי-מוסריים בהיבטים אחרים. באותה פרשה שבה הותר לנו לאכול בשר, אנו מוזהרים באזהרה חמורה על רצח בני-אדם.

בתוך איסור הרצח נכלל גם הרג עוּבָּרים, כנאמר: “שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם”. התלמוד (סנהדרין נז,ב) עומד על הניסוח “שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם” ומפרש: “איזהו אדם שבאדם? זהו עוּבָּר”.

ועכשיו ראו זה פלא – אותם חוגים הרגישים כל-כך לסבלה של תרנגולת תומכים בקולניות בהפלות, שזה בעצם שם מכובס להרג עוּבָּרים אנושים חיים. האם החמלה שמורה רק לבעלי-חיים ולא לבני-אדם? האם לעוּבָּר אין לב פועם ורצון להיוולד ולחיות?

אלא שלא במוסר עסקינן אלא באופנות תרבותיות. בחוגים מסוימים אופנתי כיום לתמוך בהפלות ולהתנגד לאכילת בשר, ומחר תהיה להם אופנה אחרת. לעומת זה, לנו יש תורה הקובעת ערכי מוסר ברורים ויציבים, ולאורם אנו חיים.