אם ארנבת קפצה לגינה והשאירה שם חורבן – היא עשתה מעשה רע?

כאשר מבקשים להגדיר את מותר האדם מן הבהמה מציינים את היכולת התבונית של האדם, את כוח הדיבור וכדומה. אך התכונה העיקרית המבדילה בין האדם ובין שאר בעלי-החיים היא הבחירה החופשית.

כל היצורים החיים על פני האדמה הם למעשה מתוכנתים. הם מתנהגים ופועלים על-פי התכונות שהוטבעו בהם ועל-פי הרפלקסים המובְנים בתוכם.

התִכְנוּת של בעלי-החיים גם מאפשר להם ללמוד ולהוסיף מרכיבים לתכנות הבסיסי שעל-פיו נבראו. כך ה’תוכנה’ שמפעילה אותם רוכשת עוד יכולות, כמו זיהוי סכנות, גילוי מקורות מזון וכדומה. אבל לעולם תהיה התנהגותם מוכתבת על-ידי התכונות הבסיסיות שלהם.

האדם שונה תכלית שינוי מכל שאר היצורים ביכולת הבחירה שניתנה לו. הוא היצור היחיד שהתנהגותו אינה מתוכנתת אלא תלויה בבחירתו ובהחלטתו. גם לו יש נטיות טבעיות ורפלקסים מובְנים, אבל הוא יכול להחליט אם להישמע להם או לפעול בניגוד להם.

ההחלטה הזאת איננה מתוכנתת, אלא נובעת מבחירתו החופשית של האדם.

בסיס לשכר ולעונש

מיכולת הבחירה החופשית נגזרת תפיסת השכר והעונש, שהיא מיסודות הקיום האנושי. בעל-חיים אינו ראוי לשכר על התנהגות ‘טובה’ ואין סיבה להענישו על התנהגות ‘רעה’. למעשה אין בעולמו כלל מושגים כאלה של טוב ורע.

אם הארנבת קפצה לביקור בגינת הירק והשאירה אחריה חורבן – היא לא עשתה מעשה רע. כך ברא אותה הבורא.

רק האדם, בהיותו בעל יכולת בחירה, נדרש לבחור בין טוב לבין רע. כשהוא עובר ליד עץ שופע פרי של השכן, האינסטינקט הטבעי דוחף אותו לשלוח יד ולקטוף פרי עסיסי. כאן נכנסת לתמונה יכולת הבחירה – להיענות לאינסטינקט הזה ולגנוב, או להתגבר ולהימנע מגניבה? ההחלטה הראשונה תהיה רעה, השנייה – טובה.

מכיוון שהדברים תלויים בבחירתו של האדם, הוא זכאי לשכר על בחירה טובה ונענש על בחירתו הרעה. ניתנה לו היכולת להבחין בין טוב לרע ולבחור בטוב. לכן הוא ראוי לשכר אם עשה כן, ולהפך, הוא ייענש אם החליט לבחור ברע.

לאיזה קול לשמוע

הייחודיות הזאת של האדם באה לידי ביטוי בדרך בריאתו, כפי שהתורה מספרת בפרשת בראשית. כל היצורים האחרים נבראו במעשה בריאה אחד, ואילו האדם נברא בשני שלבים – תחילה נוצר גופו “עָפָר מִן הָאֲדָמָה”, ולאחר מכן הוכנסה בו נשמה – “וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים”.

זו הקוטביות הקיימת באדם – יש בו גוף שעלול לגרור אותו למקומות הנמוכים ביותר, אך גם נשמה אלוקית, שבכוחה לרומם אותו לפסגות העליונות ביותר של קדושה, טוהר וטוב. בין שני הקטבים האלה נטוש מאבק מתמיד, והאדם הוא הבוחר לאיזה קול פנימי לשמוע.

לכן האדם לא ימצא את סיפוקו מהיגררות אחר הנטיות הטבעיות והצרכים הגופניים. הוא יחוש סיפוק ואושר רק אם יקשיב לקול נשמתו ויבחר להתרומם מעל לדחפים האנוכיים שלו. רק אז ימצה את משמעות היותו אדם, נזר הבריאה.