צעד של יאוש? רבני בני ברק פרסמו מכתב מתחנן: “החלשת כוחנו”

1.

תושבי בני ברק הופתעו לגלות הבוקר (חמישי) מכתב מסקרן, די נדיר – ויש שיאמרו חריג בכל קנה מידה – ובו תחנונים מצד רבני העיר (לא רבנים רשמיים שנבחרו –  בהיעדר ממשלה, אין בחירות לרבני ערים) לתמיכה בארגון הכשרות החדש שהוקם לפני כשנה.

תחת הכותרת “אחי אל נא תרעו”,  מגוללים הרבנים, הגאון רבי חיים יצחק אייזיק לנדא והגאון רבי שבח צבי רוזנבלט (“בהמשך לדברינו בדרשות שבת שובה שנה זו”), כיצד התמנו לתפקיד המשותף (“נתמנינו על ידי גדולי ישראל מכל החוגים”), ואיך בפועל הם לא ממש מצליחים להרים את הכשרות החדשה אל המקום אליו ביקשו המקימים להביא אותה.

“נתמנינו…להיות נטורי קרתא קדישא הדין לשמור את ייחודה של העיר היקרה לנו בני ברק, בצביונה, כעיר התורה והחסידות, עיר של קדושה וצניעות, עיר שהכשרות שלה היא כבבית הפרטי (אזוי ווי אין דער היים)”, כותבים שני הרבנים.

בהמשך הם מספרים באילו קשיים נתקלו: “לצערינו, יש כאלו אשר מטרות אחרות – כקנאה תאווה כבוד וממון – מנהלות אותם. ומנסים לשכנע בעלי עסקים ואולמות שמחה וכדו’ לעזוב את הכשרות שלנו, או לא לבקש את כשרות זו.

“מעבר לפגיעה בכשרות עצמה, הרי זה פוגע ביכולת השמירה על קדושת וצניעות העיר, וגורם לאיבוד ח”ו של צביונה המיוחד והחלשת כוחנו כשלוחי גדולי ישראל בניהול רבנות העיר.

“פונים אנו בזה אליכם: ראו כל הארץ לפניכם! השאירו לנו פינת יקרת זו לעבדה ולשמרה כפי שנשתמרה מקדמת דנא ומשמים יצליחו דרכינו.

הכותבים וחותמים מתוך דאגה ואחריות לעירנו הי”ו אמן”.

2.

מה באמת עומד מאחורי המכתב?

החלום היה ענק. זה  נשמע היה כמו פעמי משיח, בשורת השנה בציבור החרדי.

אחרי כל-כך הרבה פילוגים פנימיים, הנה סוף-סוף השכילו בארגון הכשרות להתאחד, לאחד תחת מטרייה אחת שני ציבורים שבמשך שנים חלקו זה על זה – ליטאים וחב”ד. נדמה היה שמאז ימי הגרא”מ שך זצ”ל לא היה איחוד מפואר כזה.

הליטאי והחב”דניק יוכלו לאכול מצלחת אחת, תחת הכשר משותף.

אז מה קרה, שהעגלה כה חורקת? בתחילת שנת תש”פ ניתן כבר לסכם ולקבוע: היעדים שנקבעו, החלומות – כלום לא התרחש בפועל.

את תחילת הסאגה גוללנו בטור בחרדים 10 כבר בחודש תמוז האחרון:

אף כשרות לא נטשה את העיר, לא מהאולמות (רק לדוגמה, ב’ארמונות חן’, שם חוגגים מידי לילה שמחות בכמה קומות – הכול בהכשר ‘העדה החרדית’); לא מהחנויות והעסקים (שארית ישראל, הרב אפרתי, הרב רובין – שפע של כשרויות, גם חצי שנה אחרי בשורת ה’אחדות’).

השאיפה הייתה להוציא את כלל הכשרויות מהעיר, ולהפוך את בני ברק לעיר שכולה תחת גג כשרותי אחד (או כלשון המכתב: “לשמור את ייחודה של העיר היקרה לנו בני ברק, בצביונה, כעיר התורה והחסידות, עיר של קדושה וצניעות, עיר שהכשרות שלה היא כבבית הפרטי (אזוי ווי אין דער היים)”.

זה לא קרה.

3.

למה, בעצם, החלום לא קרם עור וגידים? הסיבות רבות ומגוונות (ואת חלקם תיארנו בטור שפורסם בחרדים 10).

אבל נתחיל מהסיבה המשמעותית ביותר: הציבור החרדי ממושמע מאוד לרבותיו, וכבר הוכיחו זאת מערכות הבחירות רק בשנה האחרונה. ברור לכל, שאילו יצאה הוראה חד-משמעית מבית גדולי ישראל, מרן הגר”ח קניבסקי ומרן ראש הישיבה הגרי”ג אדלשטיין, הציבור הליטאי היה מציית. לא הציבור של ‘הפלג הירושלמי’, אבל אנשי  ‘דגל התורה’, שהוא הציבור הליטאי המשמעותי.

בדיוק כפי שקרה בחודש אלול תשע”ד, עת יצאו מרן הגראי”ל שטינמן זצ”ל ויבדל לחיים מרן הגר”ח קניבסקי בקריאה למוסדות ולישיבות – “קנו שארית ישראל”:

אבל הוראה כזו לא יצאה מאז שהוקם ארגון הכשרות החדש של רבני בני ברק.

יתירה מכך: כאשר באחת מהישיבות הליטאיות הגדולות בבני ברק שאלו את פי מרן הגר”ח קניבסקי האם לעזוב את הכשרות הקיימת בישיבה – ‘שארית ישראל’ – ולעבור לכשרות החדשה, הם נענו בשלילה. גם ברשת ישיבות ליטאיות חשובה ממשיכים לאכול בהכשר ‘שארית ישראל’ בלבד. מדובר, מיותר לציין, בישיבות שלא זזות צעד אחד מבלי להתייעץ עם גדולי ישראל.

ומה באשר לבעלי האולמות? מתברר שיש מי מהם שמבקשים לעזוב את הכשרות החשה של רבני בני ברק, חלקם בשל שיקולי תועלת (אברכים לא מרוצים, מעדיפים כשרות שמקובלת על כולם) וחלקם בשל שיקול כלכלי (יקר עבורם).

על אחד מבעלי האולמות, שביקש לעבור לכשרות אחרת (‘קהילות’) הופעלה מסכת שכנוע מעניינת: טלפון מצד אחד מגדולי האדמו”רים, שהתקשר וביקש אישית שלא לעבור. למה זה לא אוטומטי שבעל אולם ירצה להתהדר בכשרות ש”מקובלת על כולם”? זו בדיוק המצוקה, זה מה שהוליד את המכתב שפורסם הבוקר.

תוסיפו את האכזבה בציבור הליטאי, כאשר בישיבת הרבנות הראשית הוחלט: רק הרב לנדא אחראי רשמית על הכשרות בב”ב ותקבלו אכזבה ליטאית משמעותית.

באשר לחב”ד, שם זה קצת סבוך יותר באשר יש שני פלגים – החב”דניקים והמשיחיסטים (שלדעת הזרם המרכזי מחב”ד, הוציאו עצמם מהחסידות במעשיהם להכתרת האדמו”ר זצ”ל כמשיח). הוראה של בית דין רבני חב”ד הייתה מועילה לחסידי הזרם המרכזי, אבל לא מחייבת את הזרם המשיחי. האם ניתנה הוראה של רבני חב”ד להקפיד לרכוש מוצרים מהכשרות החדשה? האם ניתנה הוראה כזו לכל הפחות לתושבי בני ברק החב”דניקים? לא. למה בעצם? לא ברור. אולי משום שהרב לנדא (בניגוד לאביו זצ”ל) משיחיסט, כפי שנחשף בחרדים 10.

בפועל, נכון להיום, החב”דניקים ממשיכים לסמוך גם על שחיטת ליובאוויטש, על הכשרות של המרא דאתרא של כפר חב”ד הגר”מ אשכנזי, וכמו בעבר – גם על ‘העדה החרדית’.

הליטאים ממשיכים לאכול מכשרות ‘שארית ישראל’ (בעלי ההשקפה שבתוכם לא יוותרו על ‘שארית ישראל’, הנחשב אצלם לכשרות שעברה מדור לדור, מימי הגרא”מ שך זצ”ל), חלקם מסתמכים גם על הכשרים נוספים – קהילות, הרב רובין, העדה חרדית. אבל עם הכשרות החדשה יש להם בעיה, ולו בשל ההקשר המשיחיסטי (צריך לזכור שגם מרן ראש הישיבה הגראי”ל  שטינמן זצ”ל, שהפסיק את המחלוקת הליטאית עם חב”ד ואף נפגש עם ה’חויזר’, לא התיר חיבור עם משיחיסטים).

וכך, מחלום של ארגון כשרות שיאגד תחת כנפיו חסידים וליטאים, שיחולל מהפך היסטורי, שיהיה מבוקש על ידי כל ליטאי וכל חסיד שרוצה בשמחה שלו “כשרות שמקובלת על כולם”, הצטמצם החלום ל”ראו כל הארץ לפניכם! השאירו לנו פינת יקרת זו לעבדה ולשמרה”. בני ברק בלבד.

האם יהיה בכוחו של המכתב לעצור את הסחף בבני ברק לטובת הכשרים נוספים? האם יהיה בכוחו לחזק את המותג עליו חלמו מקימיו רק לפני כשנה?

ימים יגידו.