למה שמחת תורה היא אישית של כל אחד – גם מי שלא למד מעולם תורה

יש המנסים להסביר את מהותו של חג שמחת תורה בסיפור על יהודי עם-הארץ שרקד בהתלהבות בשמחת תורה.

שאלוהו: “שמחה זו על שום מה? אילו היית מתייגע בתורה כל השנה, אפשר היה להבין את שמחתך; אך מכיוון שעם-הארץ אתה, על מה השמחה?”

החזיר אותו עם-הארץ תשובה: “וכשאחי משיא את בנו, אינני שמח בשמחתו?”

הסיפור הזה אולי מעלה חיוך על שפתותינו, אבל הרעיון הבסיסי הטמון בו אינו נכון. השמחה בשמחת תורה איננה של הלמדנים ושל תלמידי החכמים, והיהודי הפשוט אינו בא לשמוח בשמחתם של אחרים.

זו שמחה אישית של כל יהודי באשר הוא.

ריקודים, לא נאומים

אחד הביטויים לכך היא הדרך שבה אנו שמחים בשמחת תורה. לכאורה שמחה הקשורה לתורה הייתה צריכה להיות בעלת אופי עיוני-לימודי. מן הראוי היה שהיום הזה יְיוּחד ללימוד תורה, וגדולי הלמדנים היו צריכים לשאת דרשות ולהשמיע פלפולים וחידושים.

למעשה אנו נוהגים אחרת לגמרי. איננו עוסקים כלל בדרשות ובעיון בסוגיות עמוקות. מתכונת הריקודים בשמחת תורה אף אינה מאפשרת כלל לעיין וללמוד בתורה. אנו רוקדים עם ספר התורה כשהוא מכוסה במעילו או בארגז העץ.

מכאן שהשמחה בשמחת תורה אינה על מידת הלימוד ועל היקף הידע בתורה. אנו שמחים על עצם היותנו יהודים ועל עצם הקשר שלנו עם התורה. אנו שמחים על שיש לנו תורה.

תחושה זו משותפת לכולנו. גם מי שלא זכה ללמוד תורה – יהודי הוא. גם מי שאין לו ידיעה בתורה מרגיש את יוקר מעלתה ואת קדושתה. לכן זו שמחה של כל אחד ואחד מבני העם היהודי.

מאגרי שמחה

אנו מביטים בהמונים הבאים לשמוח בשמחת תורה. באבות המרכיבים את ילדיהם על כתפיהם. בנערים עונדי העגילים הרוקדים עד כלות הכוחות. פתאום אנו מרגישים את עומק הקשר של כולנו אל התורה ואל אבינו שבשמיים. פתאום מתגלה כי בלב כל אחד ואחד מאיתנו שוכנת נשמה יהודית טהורה וזכה, מלאת אהבה לבורא ולתורתו.

שמחת תורה הוא הזמן לקבֵּע בלב כולנו את האחדות, את האהבה לתורה ואת השמחה. את ההרגשה המלכדת המופלאה שחשנו בתפילה המשותפת ביום הכיפורים ובשמחה המשותפת בשמחת תורה, עלינו להזרים למשך כל ימות השנה כולה. גם בימי חולין אפורים ורגילים עלינו לזכור את הבסיס היהודי העמוק המאחד את כולנו.

וזו בעצם מהותם של הימים הללו – הם בבחינת מאגרים שמהם אפשר לשאוב שפע של ערכים, אהבה ושמחה למשך כל ימות השנה.

לכן חשוב כל-כך לנצל את הרגעים האלה לשמחה גדולה. זה הזמן לשכוח את הבעיות הארציות, את טרדות היום-יום ואת שאר הדאגות והעיסוקים, ולהשקיע את כל הכוחות בשמחה טהורה.

נשמח אפוא בחג הסוכות ובשמחת תורה, ובעזרת ה’ תהיה לנו שנה שמחה, שנת פדות, גאולה וישועה!