הילד מת”ת סאטמר שהפך ליועץ האישי של פוליטיקאים בכירים

איציק, אנו מתכנסים כאן במסגרת פרויקט חג מיוחד של חרדים 10. ספר קצת על עצמך. איפה גדלת? מי המשפחה שלך? היכן למדת? איפה אתה גר?

כילד גדלתי בשכונת שפירא בתל-אביב. שכונה שקטה בדרום העיר. שכונה שיודעת לשלב בחכמה בין התושבים החילוניים בעיר לבין אלו החרדים והכל מתוך סובלנות והרבה כבוד האחד לשני.

השכונה עצמה מלאה בבתי כנסת. בתור ילדים היה נראה לנו שיש יותר בתי כנסת בשכונה מאשר בבני-ברק. גם היום, כתושב העיר בני-ברק, אני נדרש ללכת מרחק גדול יותר מביתי עד לבית הכנסת הקרוב, לעומת המרחק מבית הורי לבית הכנסת הקרוב. אז יתכן שבתור ילדים צדקנו באמדן שלנו לגבי מספר בתי הכנסת. יום אחד אבדוק את זה לעומק.

אבי היה בזמנו מלמד בת”ת ‘ייטב לב’ של סאטמר בבני-ברק. כשהגעתי לכיתה ד’ הוא שאל אותי אם אני רוצה לעבור מהתלמוד תורה בת”א לת”ת סאטמר שבו הוא מלמד בבני-ברק.

אני התלהבתי מהרעיון, וכך מכיתה ד’ והלאה עברתי ללמוד בבני-ברק. כל יום הייתי על הקו בין בני-ברק לתל-אביב. כילד, משום מה, זה לא היה נראה לי כזה קשה. אבל היום לא הייתי חושב לשלוח את ילדיי בגילאי בית הספר כזה מרחק. אפשר לומר שכבר מכיתה ד’ קיימתי את ‘הווי גולה למקום תורה’ הלכה למעשה.

איך ילד תל אביבי משתלב בת”ת סאטמרי? זה גם ת”ת עם אידאולוגיה אנטי-ציונית, לא?

בתור ילד בכיתה ד’ אתה לא באמת מבין באידאולוגיה. לימים אתה מגבש את שלך.

איציק אלרוב (עם המיקרופון) בת”ת סאטמר

באיזו ישיבה למדת?

בישיבה-קטנה ב’רינת התורה’ של הרב עזרא ניסן בירושלים ובישיבה-גדולה ב’שארית יעקב’ בהר נוף.

הרבה כבר הספיקו לשכוח, אבל אתה גם חזן ופייטן, נדמה לי שאפילו הוצאת קלטת עם פיוטים.

האמת היא שזה אחד התחביבים האהובים עלי. התוודעתי למוזיקה הזו יחסית בגיל מאוחר, בערך בכיתה ח’. התמכרתי לדיסקים של משה חבושה, יחיאל נהרי ומשם צללתי עמוק יותר למוזיקאים הערבים כמו עבדול וואהב, פריד אל אטראש, עבד אל חלים חאפז ועוד.

המוזיקה אצלי היא בנשמה. המנעד שלי הוא רחב מאוד – ממוזיקה יהודית כמו ישי ריבו, שולי רנד, חנן בן ארי, דרך אברהם פריד, מרדכי בן דוד שעל השירים שלהם גדלנו עוד בילדות, ואליהם הצטרף מאוחר יותר יעקב שוואקי – וכפי שאמרתי גם הפיוטים, שהולכים ותופסים נפח כיום ולאט-לאט נכנסים גם הם למיינסטרים הישראלי.

מי היה מאמין בעבר שתשמע זמר כמו ברי סחרוף או קובי אוז, שרים ומשלהבים את הקהל הישראלי בפיוטים בני מאות שנים ויותר. אישית זה מקפיץ לי את הלב. ממש משמח.

איפה אתה חזן?

עד לפני זמן לא רב הייתי בימים הנוראים חזן של קהילה ממש קטנה ומקסימה בקריית אונו. בראש השנה היינו נודדים מבני-ברק לקריית אונו הסמוכה ועושים שם את החג ביחד עם המשפחה, וליום כיפור הייתי נוסע לבד.

בכלל, להעביר את הימים הנוראים כחזן, זו חוויה מעצימה שדורשת ממך גם אחריות גדולה. כשאתה מסיים את תפילת ‘נעילה’ בכיפור ובאים אליך אנשים אחד אחרי השני ומודים לך על כך שהצלחת לחבר להם את הנשמה לתפילות, זה לא דבר של מה בכך.

חלק מהסגנון שלי מושפע ישירות מהחוויה שלי בתקופת הימים הנוראים מהישיבה. ולקחת את הסגנון הזה ולהביא אותו לבתי הכנסת ולחבר את הקהל שלא בהכרח מגיע מהסגנון הישיבתי – זה בעיניי דבר מבורך.

•

אלרוב בימי מחמאת הקוטג’. צילום: Yossi Zeliger/Flash90

מצעיר בני ברקי אלמוני פרצת אל התודעה הישראלית במה שכונה ‘מחאת הקוטג” אותה יצרת? איך זה קרה?

האמת היא שזה אירוע מדהים כי גם אותו לקחתי מבית הגידול שלי. אני יודע שכשהציבור החרדי מחליט למחות על משהו, הוא יודע להתאחד ולעשות את זה יותר טוב מכל אוכלוסייה אחרת בארץ.

באותה התקופה עבדתי בתחום הביטוח ועמיתה לעבודה התלוננה שיוקר המחיה כל-כך גבוה וגביע קוטג’ מגיע לכ-8 ש”ח, והילדה הקטנה שלה צורכת גביע לבדה – וצריך לעשות עם זה משהו. אמרתי לה, ‘בואי נרים את הכפפה, נפתח דף פייסבוק ונקרא לאנשים להצטרף לחרם’, כמו שהציבור החרדי יודע לעשות – והשאר היסטוריה.

אתה חש אכזבה מכך שהמחאה בסופו של יום לא עזרה?

למחאה יש השפעות תת-קרקעיות עד לימים אלו. העידן שבו העלו מחירים כלאחר יד, מבלי לראות את הציבור עצמו וחשבו שהציבור יקבל את זה כמובן מאליו תם מהעולם. אם כי בשורת המחיר, המחירים בישראל עדיין יקרים ויש מקום עוד להוזיל את המחירים.

הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים שנה שלמה ללא ממשלה מתפקדת, גם היא מעיקה על הבעיה כי מקבלי ההחלטות לא יכולים לעשות שום דבר אפקטיבי על מנת להתמודד עם הנושא ואנחנו חיים מבחירות לבחירות. סיטואציה לא בריאה בכלל לכלכלה כולה.

מה קרה איתך אחרי שהמחאה התפוגגה?

כמעט עשור שאני נמצא בתחום התקשורת. מייעץ לפוליטיקאים, לארגונים ולחברות גם בתקשורת שוטפת ובעיקר בתחום ניהול משברים. זה עולם ומלואו.

יש מקרים שמגיעים אליך ארגונים דקה לפני שעומדת להתפרסם עליהם כתבה שלילית כלשהי – ואתה נכנס לתמונה, לומד את הפרטים ומנסה למצוא זווית איך לסייע ללקוח שלך. אתה נדרש להישאר קר-רוח ולא ללכת אחרי הרגש וכשאתה מצליח, הסיפוק הוא אדיר. לקוח כזה שהצלת אותו, או שסייעת לו לנהל משבר מול התקשורת, לעיתים רבות גם נשאר איתך לליווי תקשורתי צמוד, גם בהמשך הדרך.

בסופו של דבר, תקשורת לארגונים ולעסקים זה לא מותרות. רוב הפעמים, אם הייתה התנהלות תקשורתית חכמה לאורך כל הדרך, היא הייתה מונעת חלק מהמשברים התקשורתיים.

אחד הסרטונים שאלרוב מפיץ, עם פרשנות אישית שלו, ברשתות החברתיות

כמה ממי שהובילו אז את המחאה הפכו לחברי כנסת בולטים. אתה חש החמצה?

אני דווקא שמח על כל מי שמגיע למערכת הפוליטית ומצליח לתרום שם את תרומתו לציבור. למשל, בתפקידי כדובר מפלגת העבודה, ראיתי מקרוב את ההתנהלות של ח”כ איציק שמולי. אני יכול לומר לך שזה ח”כ שהוא נכס לעם ישראל ולא משנה אם אתה בימין או בשמאל. הוא ממוקד נטו לטובת הציבור ואם היו לנו עוד חברי כנסת כמוהו – המערכת הפוליטית שלנו הייתה נראית הרבה יותר טוב.

כשאדם כמוהו, שהגיע מהמחאה החברתית ותורם לציבור כרגע מהמערכת הפוליטית – אני אישית חש גאווה בלב. לא החמצה.

התפרסם בשעתו כי הוצע לך להתמודד במפלגה חילונית?

היו כל מיני הצעות אופרטיביות ואכן אף אחת מהן לא יצאה אל הפועל, כתוצאה מהחלטה שלי. כפי שאמרתי, כל אחד צריך לתרום את תרומתו במקום בו הוא עושה זאת בצורה הטובה ביותר. לצד הפעילות שלי, תמיד המשכתי לעסוק בצרכי ציבור ולא מתוך מטרה להרוויח, אלא באמת כי יוקר המחיה לא מותיר לאוכלוסיות שלמות ברירה והפערים כאן כל-כך גדולים שזה מקומם.

כל מדד בינלאומי רלוונטי מראה לנו שבישראל אתה משלם פעמיים. גם משתכר שכר נמוך יותר לעומת המדינות האירופאיות המפותחות וגם משלם כפול מהם. ולכן נכנסתי לעובי הקורה בנושא הזה, דווקא המגזר החרדי שאליו אני שייך מרגיש את יוקר המחיה על בשרו בצורה המשמעותית ביותר ופתרון של המצוקה הזו, ישפיע עליו לטובה.

הפכת ליועץ של אריה דרעי, כשהיה שר הכלכלה, לענייני מלחמה ביוקר המחיה. איך קרה השידוך הזה?

במשרד הכלכלה מוניתי ליועצו של השר אריה דרעי. בנוסף לנושאי הפתרונות לבעיית יוקר המחיה שקידמנו במרץ, אחד הנושאים הכי מרתקים שהיו תחת תחום אחריותי במשרד הכלכלה היה נושא ‘תעסוקת חרדים’.

בניגוד לתדמית, הממשלה דווקא עשתה המון על מנת לשלב את הציבור החרדי בשוק התעסוקה ובדגש על תעסוקה איכותית עם פרנסה ברווח. דווקא כאן יש הצלחות רבות וזה קורה בעיקר כי הנושא לא הפך לפופוליסטי בקרב פוליטיקאים ציניים, כפי שנעשה עם חוק הגיוס – וזה בעיקר סוד ההצלחה.

אין ספק שהדרך עוד ארוכה ויש מטרות נוספות שצריך להשיג, אבל היום אברך חרדי שרוצה לצאת לשוק התעסוקה יכול למצוא מעטפת שלמה שכוללת לימודי מקצוע ואפילו סיוע במציאת מקום עבודה וכל זה מבלי לפגוע במאום באורח חייו.

אריה דרעי. צילום: Noam Revkin Fenton\Flash90

ולמה חדלת לייעץ?

לאחר תקופה, היה מה שהיה בממשלה, בין היתר סביב מתווה הגז שנתניהו נלחם שנושא החתימה על סעיף 52, שבעצם מאפשר לשר הממונה לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים, כיום הממונה על רשות התחרות יעבור לאחריותו. השר דרעי קיבל החלטה לעבור ממשרד הכלכלה למשרד הפנים. מי שמכיר אותי יודע שהערך המוסף שלי הוא בתחום הכלכלה, התעשייה והתעסוקה.

אגב, כמי שגדל בבית ש”סניקי, לראשונה ראיתי את השר דרעי מקרוב בישיבות שוטפות במשרד: אדם מבריק, מסמן מטרה ומגיע אליה. לא פעם בכירי המשרד היו נפעמים מחדות המחשבה שלו. מזווית של אדם חרדי, אני יכול לומר חד משמעית שהיה בזה גם אלמנט של קידוש השם.

משם המשכת לאבי גבאי. איך בחור חרדי הופך לדובר של מפלגת העבודה? לא יגידו שאני מוציא דיבה אם אומר שלפני 40 שנה אי אפשר היה אפילו לחלום על דבר כזה. מדוע הוא בחר דווקא בך?

המינוי שלי במפלגת העבודה היה מינוי מקצועי. אין ספק שכאדם חרדי יש הרבה קונפליקטים שאתה נדרש להתמודד איתם ולמצוא להם פתרונות. זה קורה לצערנו לכל מי שעוזב את החממה הישיבתית. אצלי הטמפרטורה הייתה גבוהה יותר ואתה נדרש להתמודד איתה. בעולם התעסוקה אתה נמדד לפי המקצועיות שלך ולא לפי איך שאתה נראה או המקום שממנו אתה מגיע.

היית עם אבי גבאי, נדמה לי כשנה וחצי, מהנסיקה ועד הנפילה. איך אתה מסכם לעצמך את התקופה הזו?

האתגר הכי גדול במערכת הבחירות גם של זו שהתקיימה באפריל וגם זו שבספטמבר היה אתגר החיבורים. הציבור הכללי תגמל את המפלגות שהתחברו, שיצרו חיבורים פוליטיים והעניש את אלו שרצו לבד. מפלגת העבודה לא הצליחה לייצר חיבורים משמעותיים ולכן נפלה בין הקרשים.

אגב, בעיניי אבי גבאי הוא פספוס אדיר לציבור הישראלי כולו. מדובר באדם חד מחשבה, מוכשר בטירוף שכל הסיבה שנכנס למערכת הפוליטית הייתה כדי לשפר את המערכות הציבוריות לטובת הציבור בישראל ולא בשביל עצמו.

כמי שראה אותו מקרוב יום יום, אני יכול לומר לך שראיתי את הדאגה שלו דווקא לחלשים. היה לו משפט שאומר: “החזקים מסתדרים לבד. התפקיד שלנו הוא לדאוג לחלשים, שגם הם יקבלו שירות מצוין”. זו הציונות האמיתית. לא סתם הוא עסק אינספור שעות בהכנת תכנית להבראת מערכת הבריאות.

מה שבאמת מעניין עכשיו לעקוב האם פנינו למערכת בחירות נוספת או שבסופו של דבר ברגע האחרון יהיו עריקות של מפלגות מגוש לגוש. אישית הנושא הזה מרתק אותי, למרות שספציפית אלי, כרגע רוב הזמן שלי מוקדש לייעוץ תקשורתי לארגונים חוץ פרלמנטרים. עדיין הנושא של איזו ממשלה תקום כאן הוא רלוונטי לכל אחד ואחת מאיתנו וישפיע על החיים של כולנו.

עם טל רוסו מ’העבודה’. צילום: באדיבות המצלם

יש שמועה שאתה, שניאור רוזן – יועץ התקשורת של מאיר פרוש, ועו”ד שרון גושן – מעורכי אתר col, נשואים לשלוש בנות דודות. זה משהו משפחתי?

אכן כך, אנחנו בני משפחה. אגב, גם שניאור רוזן ועו”ד שרון גושן הם אנשי מקצוע ברמה הכי גבוהה. אני יכול לומר לך שכל שמחה משפחתית הופכת להיות דיון פוליטי ואת זה דווקא בנות הדודות פחות אוהבות…

אנחנו נסיים, כמו עם כל המרואיינים, בחילוף תפקידים: איזו שאלה היית רוצה לשאול אותי?

בתור עורך אתר חדשות גדול ומשפיע – עד כמה אתה מצליח לתמרן בין זכות הציבור לדעת לבין פגיעה באנשים כתוצאה מפרסום כתבה? והאם יש כתבות שבמבט לאחור אתה מצטער שפרסמת/שלא פרסמת?

דוד רוטנברג: השאלה היא רחבה הרבה יותר: מה זו פגיעה באנשים? אם בנו של רב שהורשע בביצוע מעשים חמורים בילדים חושב שפרסום כתבה על מעלליו וגזר הדין פוגעת בו ובילדיו – צריך לפרסם או לא? מה הפרסום תורם, בעצם? אלה הן רק מקצת מהשאלות שניתן לשאול בדיון כזה.

אני משער שבמבט לאחור יש כתבות שאני מיצר שלא פרסמתי, אבל יש כתבה אחת שאני מצטער במיוחד – שכן פרסמתי. היא הייתה על ידיד וחבר, והתגלגלה בסופו של יום גם אל בית המשפט. למעשה, זו הכתבה היחידה שבגללה הגעתי אי-פעם לבית משפט, במהלך 38 שנותיי בעולם התקשורת.