‘בין השורות’ מסכם שנה פוליטית I חלק ה: פרישת ישי ושקיעת ‘יחד’

1.

במהלכה של השנה נרשם אירוע די חריג במונחים פנים-חרדיים: הצטרפותה של תנועת ‘יחד’ וקהילת כסא רחמים ל’יהדות התורה’.

זה החזיק מים רק במערכת בחירות אחת – בבחירות לכנסת ה-21. בבחירות לכנסת ה-22 האיחוד הזה התפוגג, לפחות רשמית, הגם שראש ישיבת כסא רחמים הגר”מ מאזוז הורה לרבים להצביע למפלגה האשכנזית.

בסוף חודש אדר, פרשת שמיני, ערב הבחירות לכנסת ה-21, תהה יוחאי דנינו איך התרחשה הסאגה הזו.

“רבים תוהים מה יש בו בהסכם הזה, שהביא לחתימתו על ידי ‘יחד’. תפקיד זוטר של עוזר פרלמנטרי? לא, זה לא משהו. נציב פניות הציבור?גם לא ביג דיל.

“אחרי הצעות קוסמות מצד ש”ס בדמות תפקידים חשובים לאלי ישי (יו”ר ש”ס העולמית, מנהל הרשת ועוד), מה היה בו בהסכם עטוף השטריימל, שקרץ ל’יחד’ והביא לאישור ההסכם?”

הנה התזה של יוחאי דנינו (‘יום ליום’). היא מרתקת ומעניינת:

“הפרט המשמעותי יותר דווקא לא מופיע בהסכם. לסעיף הזה קוראים ‘הכרה’. אלי ישי, שהיה מקובל בכל בתי האדמו”רים וגדולי ישראל הליטאים, הודר מהם בארבע השנים האחרונות.

“רק בבחירות המוניציפאליות זה מעט הפשיר. לאורך כל הדרך היו מי שסימנו אותו כמורד בדעת תורה וכזה שהוא לא כל כך חרדי. באמצעות ההסכם שנחתם אתמול ישי, שאולי לא מקבל תפקיד רשמי, חוזר הדלת הקדמית, הפעם כחלק מהמנגנון של יהדות התורה”.

האם הכרה חד פעמית, עדיין נחשבת?

2.

ליעקב ריבלין ב’בקהילה’ היה הסבר קצת שונה.

“יחד לא לבד – אלי ישי העדיף הסכם עלוב, ובלבד שלא לתת קולות למפלגה השנואה עליו”.