‘בין השורות’ מסכם שנה פוליטית I חלק ג’: השנה הקשה של נתניהו

1.

זו הייתה רק הראשונה בסדרה, אבל באותו סופ”ש, פרשת בא, ירדו עיתונאים רבים על ראש הממשלה, בעקבות מסיבת העיתונאים ה-דרמטית שלו, שבסופו של יום לא ממש כללה קורטוב דרמטיזציה.

אבל הכי טוב עשה זאת צ ‘שפיגלמן בטורו ‘די לחכימא’ ב’יתד נאמן’.

“בסיומו של טור זה תימסר על ידי הכותב הצהרה דרמטית. בהצהרה זו צפוי הכותב להתייחס לעניינים חשובים העומדים על הפרק”, כך פתח את טורו, בדרמטיות…

“ועכשיו, בזמן שנותר עד למועד ההצהרה, הרשו לי …לדמיין את הקורא… לסתו נשמטת בתדהמה מוחלטת, הוא מזנק מכורסתו וממהר לעדכן את חבריו בחדשות המסעירות: ‘שפיגלמן הולך להודיע הודעה דרמטית’.

…צעקות נשמעות מכל עבר. הבעות הפנים נעות בין תדהמה מוחלטת לחרדה עמוקה… ‘נו, זה ברור’, פוסק לבסוף אחד מששת הקוראים הקבועים… ‘הוא מפסיק לכתוב. הוא עומד להודיע שהוא פורש מכתיבת הטור והולך לעשות לעטו’.

‘קשקוש מקושקש’, חולק על הראשון פרשן אחד מטעם עצמו… ‘אחרי חמש שנות כתיבה שפיגלמן החליט להפסיק את מסכת ההתחזות ולחשוף את זהותו האמיתית’… ‘שטויות במיץ עגבניות’, קובע קורא קבוע אחר. ‘שפיגלמן בסך הכול עומד להודיע על פיצול’, אבל כולם נוחרים בבוז נוכח פיצול האישיות המוכח של הכתב, שכבר פיטר את עצמו לא פעם בשידור חי. ‘לדעתי הוא עומד להודיע על חבירה’, מנחש קורא נוסף”….

בסופו של יום, אגב, שפיגלמן “שותק”… “פיו קפוץ, פניו חתומות והוא לא אומר מילה וחצי מילה… הוא שומר על זכות השתיקה.

ואם תשאלו אותי, אני צודק לחלוטין. אני צודק בכל מילה שאני לא אומר. למה לי ללכת בדרכו של ביבי, שנתן בסוף הצהרה בלתי דרמטית וחטף, ובצדק, על הראש? עדיף לנהוג כמו בני גנץ ששותק כמו דג אילם שגדל בבריכה של מנזר השתקנים. בכל זאת טפו טפו טפו, בלי עין הרע, בן פורת יוסף, יש לו שישה-עשר מנדטים לפחות”…

2.

חיים ולדר, בטורו ‘אות חיים’, עשה את זה רציני יותר.

“ראש הממשלה הודיע כי הוא מתכוון למסור הודעה דרמטית. כל המדינה הושבתה. כל כלי התקשורת עסקו במשך שש שעות בדבר אחד: ההודעה שראש הממשלה מתכוון למסור. עיתונאים וסתם אנשים החלו להפריח השערות, רובם ניסו כמה אפשרויות מתוך הנחה שאחת מהן תפגע והם ייחשבו חכמים ונבונים ומיעוט דיווח בבטחון עצמו שאין למעלה ממנו: ‘תרשמו לפניכם – זה מה שהולך להיות’ שזה, תודו, יותר מחייב ויותר אמין.

“ואז הוא עלה למסור את הצהרתו הדרמטית. שום כלום”.

אז “ציפיית השווא הזו של ראש הממשלה הובילה לאחריה אכזבה כזו, שפגעה לדעתי אנושות באמינותו ובעיקר בקשב של הציבור אליו. תסכימו שכעת אם יודיע שוב על הודעה דרמטית, אחוזי הקשב של הציבור יהיו פחותים יותר וספק אם כלי התקשורת ייתנו לו בכלל את הבמה לזה”, כך ניבא ולדר.

שואלים איך נגמר הסיפור? אז זהו. שבערב מועד ב’ הוא חזר על התרגיל. ושוב סיפקו לו כלי התקשורת את הבמה, חופשי על חשבון הבית.

האם הפעם ההודעה הייתה דרמטית? נו, טוב, תלוי את מי שואלים. היסטרית, היא לא הייתה.

3.

בפרשת נשא, בעיצומו של החורף בואכה ערב בחירות מועד ב’, חשף יוחאי דנינו ב’יום ליום’ (בבעלות הקודמת שלו, המו”לית:  נעמה עידן. מאז הספיק כבר להימכר ולעבור לידיים גבריות) את הבשורה הבאה:

“בשורה אחת לנתניהו יש. השבוע פגשתי את חבר הכנסת לשעבר ניסים זאב, מייסד ש”ס, שהיה מקורב לרבני ירושלים הספרדים. אחד הרבנים שאליהם היה מקורב מאד הוא זקן המקובלים הגה”צ רבי יצחק כדורי זצוק”ל”.

…”כשזאב הגיע לבקש ברכה עבור בנימין נתניהו הוא היה יחסית בצל, אפילו לא בתכנון של להיות ראש ממשלה. המצב הפוליטי בליכוד לא אפשר לו וגם ההתמודדות לכנסת הבאה לא נראתה מבטיחה… הרב השיב לו: ‘אל תדאג, תהיה לו ברכה והצלחה והוא יאריך ימים על ממלכתו’. זאב, שהיה כבר מסויט מהסיבוב הקודם אצל אריאל שרון, העז ושאל כמה זה יאריך ימים. אבל אפילו הוא לא דימיין את התשובה המפתיעה שאז נראתה כבלתי הגיונית, שכן למעט דוד בן גוריון אף אחד לא יכהן בתפקיד זמן כה רב. ‘שבע שנים ועוד שבע שנים’, השיב זקן המקובלים והוסיף: ‘אולי אפילו יותר'”.

הגענו לסופה של השנה, ועדיין אין לנו מושג האם יצליח נתניהו להרכיב קואליציה, או שלא.

4.

איפה שהוא בחודש סיוון, כשכולנו התכוננו כבר לבחירות מועד ב’, בפרשת בהעלותך, הפתיע ‘הדרך’ של ש”ס עם טור חריף המתאר את מצבו הצולע של ראש הממשלה.

זמן מה לאחר מכן כבר יצא היו”ר אריה דרעי בפרסומי חוצות, ניצב לצידו של נתניהו, כמו שני חברים אבודים שנפגשו. אבל אם היה בסביבת ביבי מי שעקב אחר ‘הדרך’, קשה היה לו שלא לראות את הרמזים.

הנה הדברים, כפי שהובאו בטורו של אשר מדינה, מזכיר סיעת ש”ס. “את שובל האש שהופיע בשמים – כל מדינת ישראל ראתה. מטוסו הגדול והמפואר של בנימין נתניהו נאלץ לבצע נחיתת חירום על קרקע סלעית. הטייס הוותיק והמיומן הצליח לסכל השתלטות עוינת על תא הטייס ולהנחית את המטוס בשלום. לא בלי חבטות וזעזועים אבל בחתיכה אחת. ממשלת הימין ניצלה מחטיפה.

שבועיים אחר כך נתניהו עדיין יושב בתא הטייס, מנסה לאמוד את הנזקים, ומגלה שהם הרבה יותר חמורים מכפי שחשב. מנוע אחד יצא מפעולה, מנוע שני מקרטע, הכנפיים נסדקו קשות ונורה אדומה מאותתת על דליפת דלק מסוכנת. איך יוצאים מכאן? האם ניתן להתניע ולהמריא מחדש כאילו כלום לא קרה?

נתניהו מסתכל על ה’גוש’ שלו, זה שאך לפני כמה שבועות העניק לו 65 מושבים איתנים ומגלה שנעשה פירורים פרורים. על ליברמן אין מה להרחיב, הוא הפך לאויבו המוצהר והורחק מהגוש. מפלגות הימין משוסעות ומפולגות בינן לבין עצמן ומשמיעות זמירות חדשות בנוגע לנאמנות אליו. ‘האידיאולוגים’ שבהן כבר מכריזים בגלוי שהוא איננו ימין. אפילו מקהלת מעריציו בתקשורת הימנית מהרהרים הרהורי כפירה לגביו. ומה לגבי סיעתו שלו? גם שם התסיסה הפנימית מתחילה לצוף החוצה. המאוכזבים, הממורמרים, הנאמנים המושפלים והטוענים לכתר, כולם כבר מריחים את הדם של הפיל הפצוע ומנסים לשפר עמדות.

גם אנשי אמונו הקרובים ביותר החליטו לנטוש. יואב הורוביץ, ראש הסגל ומנכ”ל משרד ראה”מ ואחד מאנשי סודו היחידים של נתניהו הודיע השבוע על פרישה. זו לא הייתה עזיבה של עייפות החומר אלא משבר אמון. משהו שם חרק בינו לבין הבית בבלפור (דרך אלגנטית לומר, הגברת שרה – ש.ר.), וגם מאבקי ההישרדות התכופים לא אפשרו קידום תהליכים מקצועיים. עוד לבנה בחומת ההגנה נפלה.

אם לא די בכל זה, הקרב המשפטי ממתין לנתניהו כבר מעבר לפינה, בלי אפשרות לדחות את השימוע האיום. אותו שימוע שתוכנן להתפוגג תחת חוקי החסינות בממשלה הבאה יפגוש אותו מיד אחרי הבחירות. לך תנסה להקים קואליציה בצליעה פלילית כזו. גם פרשיות רעייתו שבו וכבשו השבוע את הכותרות. אם זו פרשת המעונות בה היא נאלצה לחתום על עסקת טיעון ואם זה דיון פומבי ומביך בתביעה שהגישה עובדת לשעבר בבית ראש הממשלה.

נתניהו נמצא באחד מרגעי השפל הגדולים בקריירה הפוליטית שלו. הקוסם המהולל ששמעו יצא בכל העולם יידרש לקצת יותר מנאומים  מלוטשים כדי להיחלץ ממצבו…כשבמחנה שלו מתפשטת אווירת מיצוי ממנו, כשגם תומכיו הגדולים מתחילים לראות בו את הבעיה ולא את הפתרון – עם זה קשה מאד לצאת לקרב ולנצח”.

זה לא קרה להם מאז שוב, ל’הדרך’. אבל בסיומה של שנה, כשדרעי עדיין נשבע אמונים לביבי, שווה לעוזרי נתניהו לגזור ולשמור, את הטור ההוא.

בבחינת, כבדהו וחשדהו.

5.

קצת אחרי שפורקה הממשלה והוכרז על בחירות מועד ב’, ‘כיסח’ יעקב ריבלין (שמעולם לא היה חסיד גדול מדי של ראש הממשלה) את נתניהו.

ריבלין תיאר איך במהלך המו”מ “הוא שרף זמן והתבטל עד השבוע האחרון”, איך בתקשורת, גם הימנית, וגם בקרב חסידיו האדוקים ביותר במגזר, “עיתונאים שהכול ידעו את הקשר הלא מוצנע בינם לבית ברחוב בלפור, החלו לתהות אם נתניהו הוא נכס לימין או שכבר הפך לנטל ויש לחפש לו יורש”.

על עזיבתו של יואב הורוביץ כותב ריבלין באופן מפורש: “טענות על התערבות של הגברת הראשונה בניהול הממלכה. אם זה היה רק ניהול עוד מילא. מהטענות עולה תמונה מדאיגה יותר של טרלול. לכאורה. לכאורה. בין היתר נטען כי הפיטורין של שקד ובנט שגרמו למחול השדים סביב חלוקת התיקים היו הגורמים שגרמו לאיש הפלדה הזה לקום וללכת”.

הנה הסבר נוסף. “הורוביץ קרא כנראה את המפה והבין שסיכוייו של נתניהו להקים את הממשלה הבאה לוטים בערפל. אנשים מסוגו שחושבים קדימה מעדיפים לעזוב קודם בראש מורם ולא כאלה שצריכים להישאר ולאסוף את השברים… כשהספינה טובעת, אומר פתגם עממי ידוע, העכברים בורחים”.