הרגע בו ליברמן יחבק את אריה דרעי, אפילו את ליצמן ומוישה גפני

זו היתה שנת בחירות.

היא החלה בבחירות לרשויות המקומיות, המשיכה בבחירות לכנסת במועד א’, הסתיימה בבחירות במועד ב’ – ועם הפנים קדימה לקראת מועד ג’. ואם תשאלו את הפוליטיקאים, בשקט, כשאף אחד לא מקשיב, הם יודו שזו הצרה הגדולה ביותר.

אמר אביגדור ליברמן.

אם הייתי בטוח שאנחנו בסופו של הליך בחירות, שפניו של נתניהו לא מיועדות לשיפור ציון במועד ג’ (אחרי שבמועד א’ הייתה חסרה לו נקודה אחת כדי לעבור את המבחן בציון 61 – הציון המנצח, ואחרי שבמועד ב’ הוא צנח למינוס 6 נקודות בדרך ליעד הנכסף), הייתי משיל את חליפת ה’אנטי חרדי’ שלבשתי מאז נודעו לי תוצאות מועד א’ (כישלון, 5 מנדטים) ואותה אני לובש גם בימים אלו לא כי אני אוהב את הלבוש, אלא רק כי אני מכיר את התכמנות של ביבי ומבין שהוא חושק במועד נוסף.

אם יבוא אלי כעת מלאך משמים ויגלה את אוזני שאין, בשום סיטואציה, בחירות בשנה הקרובה, הרגע אני מחבק את דרעי, אפילו את ליצמן וגפני, וסוגר איתם את קואליציית החלומות שלי.

אני מקבל מביבי את תיק הביטחון, פלוס הרשאה לצאת לאיזושהי פעולת ראווה בעזה כדי לפגוש את הנייה, סוגר עם החרדים שיודיעו בתקשורת שהכנעתי אותם, שהם מקבלים עליהם את חוק הגיוס ככתבו וכלשונו ומבטלים את חוק המרכולים (בסוף, רגע לפני קריאה שלישית, נגיד שמשרד הביטחון ביקש אי אלו תיקונים ונתקן, ולגבי חוק המרכולים, גם החרדים יודעים שהוא לא באמת סייע לשמירת שבת במדינה) – ותמה סאגת השיגעון אם מרכיבים או לא מרכיבים קואליציה/הולכים או לא הולכים לבחירות.

אבל אני עדיין לבוש בחליפה, חייב להיערך לסיבוב נוסף, לא יכול להרשות לעצמי לאבד את המנדטים שלקחתי מהשמאל ושמורכבים ממצביעים ש’לא מסמפטים חרדים’, אולי אפילו לאסוף מהם עוד קצת, מאלו שלא אהבו את החיבוק שנתן בני גנץ למפלגה הערבית המשותפת.

אמרו דרעי/ליצמן/גפני.

אנחנו לא באמת יכולים להיענות לבקשות שמפנים אלינו ‘תסתדרו עם ליברמן’, אנחנו גם לא יכולים להיענות לבקשות של ‘כנסו לממשלת אחדות, תבטלו את החרם על לפיד’. שהרי אנחנו לא באמת יודעים מה עובר לאביגדור ליברמן בראש, וכולנו מבינים שאנחנו בדרך לסיבוב לחימה נוסף. במקרה כזה, חייבים להשאיר על אש גבוהה את מדורת השנאה של ליברמן ולפיד נגד הציבור החרדי, מה שיתניע לנו מערכת בחירות ויביא בוחרים בריצה בהולה אל הקלפיות.

מה גם, שהבחירות הבאות לא ייערכו בחודש הרחמים והסליחות, וכדי להפיק סרטוני-אימה אנחנו חייבים לשמר את הריחוק עם לפיד ועם ליברמן. אילו רק הבטיח לנו נתניהו שאנחנו לא בעיצומו של קמפיין בחירות, אולי היינו משנים פאזה. אבל גם הוא מתהלך כסומא באפילה ולא ממש יודע מה ינחית עליו נשיא המדינה רובי ריבלין – וחייב לקחת את האופציה של סיבוב נוסף.

אמר בנימין נתניהו.

האמת? אף אחד לא יכול היה לשחק בשבילי טוב יותר את קמפיין הגעוואלד מהמציאות של ימים אלו. מה לא עשיתי כדי להריץ את הבוחרים הימניים אל הקלפיות? צעקתי להם געוואלד על חופי הים, רצתי לשוק מחנה יהודה וצעקתי בגרון ניחר, עמדתי על המיקום הכי טוב בדשא ליד הבית שלי בבלפור – וחזרתי על המנטרה של ‘הערבים נוהרים’, ‘השמאלנים נוהרים’, תנהרו גם אתם. הבוחרים צחקו לי בפרצוף, הפטירו: ‘נו, שוב ההוא עם הקמפיין של הגעוואלד’, ומיהרו לחוף הים כדי להשתזף ביום השבתון.

עכשיו, אני אפילו לא צריך לצרוח בסרטונים. הם חיו את הימים האחרונים, הביטו בעיניים כלות במפלגה המשותפת המגיעה בכבוד אל בית הנשיא, שמעו את היו”ר איימן עודה מפזם ‘אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה’, חשו על בשרם שבמרחק יריקה מוקמת פה ממשלת שמאל, והפנימו את הלקח.

אני כבר לא צריך לעשות קמפיין. מספיק להביא ב’לופ’ את דברי אנשי כחול לבן על המפלגה הערבית. המצביעים שלי ינהרו אל הקלפיות אחוזי בעתה ורדופי פחד מוות. עם כתב אישום או בלי, הם יצביעו לליכוד בלי שום היסוס.

אמר בני גנץ.

אוף איתי. את כל התרגילים הוא עשה לי, הבני השני, ראש הממשלה, ואני בולע אותם בלי להרגיש. הוא אמר שהוא מעדיף לקבל שני את המנדט, מיהרתי לבקש גם אני להיות שני. מה ההיגיון בזה? לא יודע. אבל אמרתי לעצמי, מה שהוא רוצה, זה כנראה הטוב יותר.

כעת, כשהוא קיבל להרכיב ראשון, מה בעצם יצא לי מזה? ובכלל, מה מיהרתי להכריז ניצחון? למה לא הבהרתי, שעם המפלגות הערביות אני לא באמת הולך להקים קואליציה? איך אסביר לבוחרים שנתנו לי את קולם בהנחה שאני ‘ביטחוניסט’?

למה בעצם לא להגיד, שאני מתפרק מהחברות עם יאיר לפיד, להיכנס לממשלת נתניהו, עם החרדים, ובא לציון גואל? אבל אי אפשר.

אנחנו כפי הנראה בערב מועד ג’. איך תוך שבועות אחדים אשוב ואתכנס עם לפיד תחת מטריה אחת? מה אסביר לבוחרים? ולרוץ לבד ולקבל 12 מנדטים בטח לא בא בחשבון. עם זה לא הולכים למכולת, כלומר לנשיא, ומבקשים תן לי להרכיב ממשלה.

•

וכך, כשכל צד מתבצר בעמדתו, עמדת הקמפיין, וחייב להפוך את הפנים לקראת בוא בחירות – בחירות מועד ג’ הופכות לכורח המציאות. רק בגלל שהן נשקפות מן המראה.

כי החרדים יכלו להסתדר עם ליברמן, גנץ יכול לעזוב את לפיד, אולי החרדים יכולים אפילו להכשיר גם את המחורם.

אבל לא כשאתה נמצא דקה לפני בחירות.

אז שנה טובה לך שנת תש”פ, נאחל לך שיהיו בך בחירות מועד ג’ בלבד. על יותר מכך איננו מעיזים אפילו לחלום.