אחרי הבחירות זמן לסליחות: זו המשימה הדחופה והחשובה ביותר כעת

אנו מתקרבים לישורת האחרונה. לא, לא הבחירות. אלה ברוך השם כבר מאחורינו. עכשיו אלה הרגעים היקרים של תיקון המעשים וההכנה לשנה החדשה. ימי הסליחות והיטהרות לקראת הימים הנוראים.

ימי הסליחות הם גם ימי פיוס בין אדם לחברו.

כשאתה עומד ומרכין ראש לפני בורא העולם, אתה גם מוכן להרכין ראש לפני הזולת, להודות בטעויותיך ולבקש סליחה על דברים שלא היו כשורה.

אין מפלצות

זה הזמן לפיוס אמיתי בעם ולריפוי פצעי מערכת הבחירות. ברור לנו שההצהרות הלוחמניות, המְפַלְגות והמשסות ציבור אחד ברעהו, מצד רשימות פוליטיות ערב הבחירות, נעשו לצרכים אלקטורליים בלבד.

לאישים הפוליטיים לא תהיה שום בעיה ללחוץ ידיים עם יריבים, לאכול יחד במזנון, ולחתום על הסכמים קואליציוניים. הבעיה הגדולה היא המשקעים שהתעמולה הזאת הותירה בעם.

כולנו נשארים לחיות כאן יחדיו. אף אחד אינו הולך לשום מקום. גם אסור לשכוח שיש סביבנו אויבים מרים, שבעבורם אין הבדל בין יהודי למשנהו, בין חרדי לאנטי-דתי, בין מתנחל לשמאלן, בין מזרחי לאשכנזי. הם שונאים את כולנו במידה שווה וזוממים מזימות נגדנו.

עלינו להתאחד יחדיו, מפני שבאמת אחים אנחנו.

חייבים לפורר את הררי השנאה והעוינות שגבהו. אין בהם שום דבר מועיל, חוץ ממתן פורקן ליצרים אפלים. הגיע הזמן לטפח שיח של כבוד, הבנה והתחשבות.

הרי כשיושבים ומדברים יחד בכנות ובלבביות, מתברר שהמרחק בינינו אינו גדול כל-כך. כולנו יהודים, בני-אדם, שרוצים לחיות בארץ, לגדל בה ילדים, לקבל את השירותים שכל אזרח זכאי להם.

השיח האלים והפוגעני מצייר דמות מפלצתית, דמונית. כשמקלפים את הדעות הקדומות ואת הפחדים, מתברר שלפניך בני-אדם חביבים, נעימים ורגישים, הרחוקים כרחוק מזרח ממערב ממזימות הזדון שמייחסים להם.

אלא שכדי לגלות זאת צריך לפגוש אותך פנים אל פנים, ולא מבעד למסכי התקשורת.

הזדמנות לקרב

זו עכשיו המשימה הדחופה והחשובה ביותר – לאחות את הקרעים ולהחזיר את מרקם החיים המשותפים לתקנו.

כאן כל אחד ואחת יכולים לתרום. פחות להתלהם, יותר לכבד. פחות להתקיף, להפגין יותר רגישות. שלמה המלך כבר אמר: “כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם”. הזולת מגיב כלפיך כשם שהמים (או המראָה) משקפים את הדמות הפונה אליהם. כשאתה מחייך – תקבל חיוך. אם תזעם ותזעף, אולי תהיה צודק, אבל תקבל זעם וזעף בחזרה.

הימים האלה הם גם ההזדמנות הטובה ביותר לחבר את כל חלקי העם למסורת היהודית ולבית הכנסת. כולנו נדרשים לנהוג ברגישות מיוחדת כלפי הבאים בשערי בתי התפילה. לומר שלום, להאיר פנים, להציע כיסא, כיפה, טלית, מחזור. לתת לאורח תחושה של חוויה נעימה. חזקה עליו שירצה לחזור.

מעבר לכל ההבדלים באורחות החיים ובתפיסות העולם יש לנו מכנה משותף איתן. זו המורשת היהודית, המלווה אותנו יותר משלושת-אלפים שנה. נתלכד סביבה ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.