איך כל ארגוני ‘כבוד האדם’ שותקים לנוכח גל השנאה העכור? איפה הם?

האוּמנם יש כאן אהבת אדם טהורה, כיבוד האחר והכרה שכל אדם הוא אדם? 

לפני כמה עשורים נשטפה הארץ בקמפיין משומן היטב נגד מה שהוגדר – גזענות כלפי ערבים. כלי התקשורת התמלאו מאמרים וכתבות המגַנים את ההכללות, את ההתייחסות הסטראוטיפית ואת הדעות הקדומות כלפי ערבים.

פרופסורים ואנשי רוח הסבירו לנו שוב ושוב כי הערבים הם בני-אדם, כי יש בהם טובים ורעים, וכי אסור בשום פנים ואופן להכליל ולהשתמש בביטויים מעוררי שנאה ומדנים.

הקמפיין הזה פעל את פעולתו.

אדם בן-תרבות הרגיש שאין זה תקין להתבטא בביטויים שליליים כלפי ערבים. ספרי הלימוד נוקו מסיפורים ותיאורים שיש בהם לקבֵּעַ דימוי גרוע של ערבי. נפתח גל של מפגשים בין תלמידים יהודים לערבים.

בכלי התקשורת, בספרות ובתרבות החלה להופיע דמות אנושית, חביבה ונעימה, של הערבי. אידיליה ממש.

האוּמנם אסור להכליל?

מייצגי העמדה הזאת מנופפים שוב ושוב בססמאות ‘אדם הוא אדם’, ‘כל אדם נברא בצלם’, ‘כיבוד האחר’, ‘אהבת אדם’ ועוד. ובאמת היה אפשר להשתכנע שיש כאן גדלות נפש וחתירה לערכים נעלים של הסתכלות חיובית על כל אדם באשר הוא.

הפנמת המסרים האלה בציבוריות הישראלית מרשימה במיוחד לנוכח המציאות הכואבת, שבה יהודים נפגעים שוב ושוב מידי ערבים. הצליחו לשכנע אותנו, כי אף-על-פי שערבים רוצחים אנשים נשים וילדים, אסור לשנוא את ‘כל הערבים’. הסבירו לנו שגם העובדה שערבים עומדים מאחורי עיקר הפשיעה החקלאית, גניבות רכבים ושיעור נכבד מהפריצות לבתים ולבתי עסק – אין בה להצדיק עוינות לכלל האוכלוסייה הערבית.

אבל אז אתה מביט על ההתייחסות של אותם בני-אדם נאורים ותרבותיים כלפי הציבור החרדי וכלפי המתנחלים, וספק קטן מתחיל לכרסם בך. האוּמנם יש כאן אהבת אדם טהורה, כיבוד האחר והכרה שכל אדם הוא אדם? אם כן, איך ייתכן שמקרב האנשים המוסריים כל-כך יוצא גל עכור כזה של שנאה כלפי חרדים ומתנחלים?

כלי תקשורת מכובדים אינם מתביישים לתת בימה להסתה בוטה נגד הציבורים האלה. פוליטיקאים רוכבים בששון על גל השנאה לחרדים ולמתנחלים. עורכים המפקחים על תגובות באינטרנט, והדואגים שלא לאשר או למחוק מייד כל התבטאות מסיתה נגד ערבים, מאשרים או אינם מוחקים תגובות מזעזעות ואנטישמיות ממש כלפי חרדים.

פלפולים משפטיים

וגם מערכת המשפט, היודעת לפעול מייד נגד גזענות כלפי ערבים, שותקת אל מול הסתה אנטי-חרדית.

כדרכה, יש לה גם פלפולים מנומקים.

כך השיבה לדרישה לחקור סרטוני הסתה מסוג זה: “המגזר החרדי אינו עומד בקריטריון ואינו נבדל בצבעו, גזעו או מוצאו הלאומי-אתני. משכך, ועל-אף תחושת אי-הנוחות המתעוררת לנוכח צפייה בסרטון, לא ניתן על-פי לשון החוק לפתוח בחקירה בגינו בעבירה של ‘הסתה לגזענות’ נגד הציבור החרדי”.

הבנתם את זה?

מתי יקומו בני-אדם ערכיים באמת ויקימו קול זעקה נגד מסע השטנה הזה המכוּון לציבורים שלמים, והיוצר קרקע בשלה לפגיעה בזכויותיהם?

כל עוד קשת ארגוני ‘כבוד האדם’, והקרן שמאחוריהם, דואגים לכבוד האדם הערבי, הסודני, האריתראי והפיליפיני בלבד, אבל לא לחרדי ולמתנחל – הרשו לנו לפקפק פקפוק גדול בכנותם וביושרם.