שבת היא מלשתוק: על פוליטיקאי חילוני שנאבק על כבודה של השבת

1.

אחד הדברים שהכי מתסכלים אותי לאחרונה, מול חילולי השבת המתגברים וההחלנה שעובר המרחב הציבורי, הוא הדרך שבה מגיבים נבחרי הציבור הדתיים. אני לא רוצה להכליל, בטוח שיש כאלה שמוטרדים מזהותה היהודית של המדינה ופועלים ככל יכולתם, אבל הרבה פעמים אתה שומע ברדיו ח”כים דתיים שנשמעים כפרשנים, כמתבוננים מהצד. נכון, מצד אחד השבת נרמסת בראש כל חוצות, אבל מצד שני צריך לזכור שיש צד שני.

תראו אני לא אומר שצריך לכפות משהו על מישהו. בטח לא את המתנה הטובה ששמה שבת, אבל הלו, אתם לא מהאו”ם (האמת היא שגם האו”ם עצמו כבר מזמן לא מהאו”ם. אולי הגיע הזמן לפטר אותו מתפקידו כסמל אובייקטיביות). הכול צריך להיעשות בדרכי נועם כמובן, אבל בכאב, באכפתיות, בלי להתבלבל ובלי להיות אדישים.

אני משתגע כשאני שומע פוליטיקאי שומר שבת שבמקום לדבר על הפגיעה הקשה בציבור המסורתי, שהוא הרוב כאן, או בכלל על איך צריכה להיראות הפרהסיה של מדינת היהודים בשבתות וכמה נפלאה היא השבת – מתראיין כמו איזה יועץ ארגוני שבא לפתור בעיה. השבת היא לא הבעיה, היא הפתרון. ורוב אזרחי ישראל, ברוך השם, ממש לא היו רוצים שהשבת תיראה כמו יום שני.

יש גם את הגישה הגלותית שנעשתה פופולרית פתאום: זה בכלל לא עניין שלנו, חברי הכנסת, ראוי שכל עיר תקבע לעצמה מה היא פותחת ומה היא סוגרת בשבת. תפיסה שבעצם אומרת שאין מדינה, אין ממשלה, אין צביון או חוק או מגילת העצמאות. כל קולחוז יקבע לעצמו את החוקים הנוהגים ברחובותיו. ואם הפריץ של לודז’, איישישוק או רמת גן החליט (בגלל אינטרסים פוליטיים ופופוליסטיים) לצאת למסע נגד השבת, מי אנחנו שנתערב לו?

2.

פוליטיקאי אחד, דווקא לא ממפלגה דתית, דיבר השבוע בישירות ובטבעיות על השבת ועל מי שמנסים לפגוע בה.

“בסוף השבוע הזה החלו ברמת גן להפעיל את אוטובוסי השבת”, נשאל שר התקשורת דוד אמסלם, בריאיון לתוכנית קלמן-ליברמן בכאן רשת ב’, “ולפחות לפי הדיווחים הם זכו להצלחה גדולה של רמת גנים שנוסעים לאזורי הבילוי. מה דעתך?”.

וזה מה שהוא ענה: “תראה, אני רוצה להגיד לך משהו. זה מאוד מצער אותי. אני לא יהודי דתי. אני שומר מסורת. אני גם לא שומר שבת, הילדים שלי עושים מה שהם רוצים, איש באמונתו יחיה. אבל אנחנו במדינת ישראל, במדינת היהודים, צריכים לשמר כמה ערכים קטנים במישור הציבורי. ודרך אגב, אין לנו כבר כאלה דברים. נעלם. אין כלום.

“לכן אותי זה מצער שאנשים רצים עם מצע מפלגתי של חילול שבת. פעם יהודים היו נכנסים על זה לכבשן האש. תבין, תבין לאן הגענו בעשרים שנה. תבין טוב מה קרה לנו פה. איבדנו את כל העשתונות, את כל הערכים. אני אומר לך, עוד עשרים שנה – אפילו פחות, עוד עשר שנים – הילדים שיגדלו כאן ישאלו: רק רגע, מה אנחנו עושים פה? מה המשמעות של זה שאנחנו יהודים? מה המשמעות?!”

“רק להבין”, שאל המראיין אסף ליברמן, “אתה נגד לאפשר להגיע למקומות בילוי בשישי בערב?”

“אפשר להגיע למקומות הבילוי בשישי בערב”, ענה אמסלם בלי להתנצל, “אל תדאג, אף מבוגר בגיל שמונים שלא יודע לנהוג לא נוסע לשם, מי שרוצה מגיע לשם… הכול זה בלוף, הכול זה תעמולת בחירות זולה ונמוכה שפוגעת בערכים היהודיים, וזה מה שהורג אותי… הרי בסופו של דבר, על זו הדרך, אני מבטיח לך שבעוד שלוש שנים אנחנו נגיע לוויכוח למה לא נוסעים ביום כיפור ולמה לא פותחים ביום כיפור את כל המסעדות. למה לא?”

תודה, השר אמסלם. אתה לא מהאו”ם. נדמה לי שאף פוליטיקאי דתי לא היה מדבר ככה. אתה יודע מה, נדמה לי שגם אני לא הייתי מדבר ככה, באופן כל כך אמיתי, אכפתי ופשוט.

3.

עניין אחר, משמח.

את המייל הבא קיבלתי לפני כמה שבועות מדניאל דויטש, אבל חיכיתי עם פרסומו לעיתוי המדויק. והעיתוי המדויק הוא השבוע, רגע לפני המעבר מתקופת בין המצרים לתקופת בין הצימרים:

“לתפילה במניין יש חשיבות גדולה, ולכל אחד מאיתנו מן הסתם יש את המניינים המוכרים והידועים לו. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו נמצאים במקום פחות מוכר, בטיול בארץ או בחו”ל, בפגישה מחוץ לעיר, בחופשה במלון או להבדיל בבית חולים. אנחנו נדרשים למצוא מניין ובית כנסת קרוב ולא ממש מצליחים ולבסוף נאלצים להתפלל ביחידות. הדבר יכול לקרות אפילו במקום המגורים שלנו כאשר אנחנו מנסים לאתר מניין בשעה אחרת מזו שאנו מורגלים אליה.

על רקע זה פיתחתי את האפליקציה Tfila Finder (‘מוצא תפילה’), המסייעת במציאת מנייני תפילה לפי מיקום וזמן. האפליקציה מאתרת את מיקומנו הנוכחי באמצעות ה-GPS של הסלולרי, ובודקת אילו מניינים קיימים בזמן ובאזור הקרוב. התוצאות מוצגות ברשימה לפי מרחק או על גבי נקודות במפה וניתן לנווט אליהן בלחיצת כפתור מתוך האפליקציה.

באמצעות האפליקציה אפשר לחפש מניינים בכל מקום וזמן, וכך לתכנן עצירה או שהייה עתידית במקום שבו קיים מניין פעיל. האפשרות להוסיף ולעדכן נתונים פתוחה בפני כל אחד. בצורה פשוטה וידידותית למשתמש אפשר להוסיף מניינים או בתי כנסיות שאינם במאגר, וכן להגדיר פרטים על נוסח התפילה, נגישות לבעלי מוגבלויות, חנייה, עזרת נשים, האם בית הכנסת משמש כשטיבלך והערות נוספות.

אם התפילה מתקיימת בהתאם לזמני היום (לדוגמה: עשרים דקות לפני הנץ החמה, חצי שעה לפני השקיעה, בזמן צאת הכוכבים) האפליקציה יודעת לבצע את החישוב ולהציג את השעה המדויקת. אין כאן רווח כלכלי. המטרה היא לזכות את עם ישראל ולעזור לכל יהודי לשמור על תפילה במניין ובכך לגלות את קדושת הכלל והציבור. ככל שיותר אנשים ישתמשו ויעדכנו נתונים כך נוכל כולנו ליהנות מיותר אפשרויות למציאת מניין תפילה קרוב ומעודכן”.

4.

בשבועות שחלפו מאז שקיבלתי את המייל הזה ניסיתי את האפליקציה – וראיתי ישועות. זכיתי להתפלל במניינים במקומות וביישובים שבלעדיה לא הייתי מוצא אותם, בטח לא עם הדד-ליין של השקיעה. והאמת שחוץ מהמעלה של תפילה במניין, זו גם חוויה להכיר בתי כנסת חדשים וגם יהודים חדשים שבלי האפליקציה לא הייתי מכיר.

השבוע חזרתי לדויטש וביקשתי לשמוע עוד נתונים על האפליקציה וגם קצת עליו, המפתח מזכה הרבים.

מה גרם לו להתחיל את המיזם?

“אני גר בלוד, עובד בחברת תוכנה ומשתייך לקהילת הגרעין התורני בעיר. את האפליקציה אני מתפעל בזמני הפרטי, ולפעמים גם משקיע כסף שדרוש לענייני תחזוקה. איך הגעתי לעניין? בעיקר מצורך אישי לחפש מניין במקומות שאני לא מכיר, בגלל שהפתרונות שהיו עד כה לא היו מספיק טובים לטעמי. היו בעיקר יישומונים למציאת בתי כנסת אך לא למניינים, וכמה פעמים הגעתי לבתי כנסת בעקבות הפניה מאפליקציות שונות – אבל הם היו סגורים”.

כיום, כשנה אחרי שהאפליקציה החדשה עלתה לאוויר, יש במערכת יותר מ-11,000 בתי כנסת ויותר מ-35,000 מניינים. כשני שלישים מבתי הכנסת נמצאים בארץ והיתר ברחבי העולם. בכל יום נוספים למערכת בממוצע שלושה בתי כנסת חדשים וכ-25 מניינים. דויטש מספר על תגובות נלהבות של מתפללים מכל העולם ועל אנשים שרק בזכות האפליקציה מצאו מניין.

ומתברר שהאפליקציה מסייעת לאתר מניין לא רק במקומות רחוקים: “לאחרונה התקשר אליי מכר שעובד תקופה ארוכה בבניין משרדים גדול. בכל יום הוא היה צועד לבית הכנסת הסמוך לתפילת מנחה, אבל באמצעות האפליקציה הוא גילה שכמה קומות מעליו, באחת החברות, מתקיימת תפילת מנחה”.

לפעמים האוצר נמצא מתחת לגשר. או כמה קומות מעליו.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘השבע’