הרבי מליובאוויטש, 25 שנה • מדוע קוראים לזה הילולא, על מה שמחה?

בשבת זו נציין את היום הגדול והקדוש ג’ בתמוז, יום ההילולא של כ”ק הרבי מליובאוויטש. המחשבה על חצי יובל שחלף מאז אותו יום מר, בשנת תשנ”ד, מפלחת את הלב. כמה חסרים לנו בעת הזאת דמותו המאירה, קולו הצלול, עצותיו הקולעות וניתוחו הבהיר את בעיות הדור.

ועם זה, אנו ניגשים אל היום הזה מתוך תחושה של התעלות והתחזקות. כי מהותו של היום באה לידי ביטוי בשמו – יום ההילולא. ‘הילולא’ היא שמחה גדולה, שמחת חתונה. כאן עולה מייד השאלה, איך אפשר לקרוא ליום כזה ‘הילולא’? על מה השמחה?!

החיים האמיתיים נמשכים

השמחה באה מתוך ההכרה, שחיי צדיקים אינם חיים רגילים. גם כשהתהלכו בתוכנו התנהלו חייהם במישורים רוחניים עליונים. חייהם האמיתיים היו חיי הרוח, חיי הנשמה. החיים האלה נמשכים גם אחרי ההסתלקות. יתרה מזו, נאמר בזוהר שחייהם והשפעתם של הצדיקים, הן בעולמות העליונים הן בעולם הזה, הם ביתר שאת וביתר עוז אחרי הסתלקותם.

תורת החסידות מסבירה שיום ההילולא הוא יום של שמחה לא רק לצדיק עצמו, אלא לכל בני דורו, שכן הגוף כולו נגרר אחר הראש, וכאשר צדיק הדור מתעלה – מתחוללת עלייה אצל כל בני הדור. השמחה נובעת אפוא מההבנה שביום הזה אנחנו מקבלים כוחות ויכולת להתחבר עוד יותר עם אורו של הרבי.

דברים אלה נכונים לגבי כל צדיק, גם כאשר הוא מניח מי שממלא את מקומו ומנהיג את עדתו. כשמדובר על הרבי, הרי מעצם העובדה שלא הניח ממלא מקום אנו למדים שהוא עצמו מוסיף להנהיג את צאן מרעיתו, ואף ביתר תוקף.

זרעו בחיים

לכן ג’ בתמוז הוא יום של עלייה גדולה ביותר – יום שבו הרבי התעלה מעל מגבלות העולם הזה, ועכשיו יכולה נשמתו הגדולה לפעול ולהשפיע ביתר שאת. זה יום שבו כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להתעלות עם הרבי ולקבל עוד יותר את שפע אורו וברכותיו.

איננו מבינים במופלא מאיתנו, אך הדבר מופיע במקורותינו. למשל, על שמשון אומרים חז”ל ששפט את ישראל עשרים שנה אחרי הסתלקותו, ועד שהפלישתים היו “יראים ממנו עשרים שנה לאחר מותו כדרך שהיו יראים ממנו עשרים שנה בחייו”. כלומר, אף-על-פי ששמשון לא חי בעולם הזה במובן הפיזי, הוא הוסיף להנהיג בפועל את ישראל והטיל מורא על האויבים.

הגמרא אומרת: “מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים”. אם ‘זרעו’ של הצדיק הולך בדרכו, לומד את תורתו, ממשיך את מפעליו – הרי זו הוכחה ש”אף הוא בחיים”. ואכן, הכול רואים כי רבבות תלמידיו, חסידיו, שלוחיו ומקושריו של הרבי מוסיפים ללכת בדרכו ומעצימים את מפעליו הכבירים ברחבי תבל.

הרבי נמצא עמנו ובתוכנו. המוני יהודים כותבים לו, עולים על ציונו, ורואים ישועות פלאיות. אין ספק שהרבי מוסיף להרעיש שמים וארץ בעבורנו ולהתגשמות משאת נפשו הגדולה והעיקרית – הגאולה האמיתית והשלמה.