מברכת הצדיק בחתונה, הבטחה שהתגשמה ועד צהלת ‘אריה חזק’ I שרי רוט במטה ש”ס

1.

ט’ באדר א’, כחודשיים לאחור, חתונת בני היקר.

באולם נישאו צלילי החתונה, דודי הצדיק, הגאון רבי שמעון גלאי, היה עסוק כל-כולו בלשמח את החתן, כפי שהוא נוהג בכל חתונה בהקפדה מיוחדת ובמאמץ עילאי.

אל האולם נכנסת יפה דרעי, אנחנו לוחצות ידיים. ואז, ספונטנית, אני מבקשת ממישהו לקרוא לדוד. הוא יוצא אלי, ואני מבקשת שיברך את יפה. אחרי כמה ברכות אישיות, אני מוסיפה ואומרת: עוד מעט בחירות, הסקרים לא מנבאים טוב לש”ס, ומבקשת שיברך אותה בברכת הצלחה.

“יצליחו, יצליחו מאוד”, הוא מברך בחום.

שנזכה לקדש שם שמים, מבקשת יפה.

“בעזרת ה’, בעזרת ה’, תהיה הצלחה גדולה”.

שבועות חולפים, הסקרים ממשיכים לנבא כישלון. אתמול בבוקר, בעת שישבתי באולפן ‘כאן’, סיפרתי שגם אלי מגיעות שמועות לא טובות על מצבה של ש”ס, אפילו מדברים על אחוז חסימה.

אל מטה ש”ס שברחוב שמעון הצדיק בירושלים הגעתי כשאני מכינה עצמי לאפשרות שיהיה זה יותר מטה אבל. הזיכרונות על אהבתו של מרן הגר”ע יוסף זצ”ל את המפלגה מציפים אותי, חבל לי על מפעל חייו שנראה כמו טובע.

ואז, בדיוק בשעה 22:00, על המרקע ממול, מרצדים המספרים. מדגם חדשות 12 מעניק לש”ס 6 מנדטים. זה אמנם אחד פחות ממה שהיה לה בכנסת ה-20, חולפת מחשבה במוחי, אך היא חיה, בועטת ורוקדת.

יהדות התורה עם 7 מנדטים. הכוח החרדי בכנסת לא נפגע. עם ישראל חי. עולם התורה לא ירעב ללחם.

2.

הרבה בני תורה במקום. זהו קהל הבית שלה, של המפלגה שנאחזת בכל פיסת חיים מהיום בו נפטר הגר”ע זצ”ל.

פתקי הצבעה מועפים באוויר, המון קריאות “יש” צוהלות. אנשים הסתובבו ימים ארוכים עם מועקה שמשהו רע עומד להתרחש. תחושת ‘געוואלד’  ריחפה בחלל.

ואז מפעיל מישהו את הצלילים. והם עזים, משתלטים על חלל האולם הגדול, ומציפים. “אנחנו ננצח ונחזיר העטרה, אנחנו ננצח ותמיד על המפה”, נשמעים הקולות – והקהל מריע.

“הוא הבטיח לנו”, ממשיכה השירה האדירה. “היום הוא מתפלל עלינו מן השמים”.

יש משהו באמונה התמימה של הציבור הספרדי שכובש אותי בכל פעם מחדש. איפשהו במרכז החדר אוחז אב בידי ילדו, ויחד הם רוקדים. כאילו האב מרגיש צורך לעודד את הילד, אולי את עצמו.

“שש זה מצוין”, צועק לעבר העיתונאים שביציע, אחד מהמשתתפים.

על המרקע דמותו של הרב עובדיה זצ”ל, מניף אצבעו כמזהיר. ואז מתחלפת התמונה במראה של נשיא המועצת חכם שלום כהן. ואז, אריה דרעי, המנהיג.

עוד דקות ארוכות חולפות והשיר המתנגן הוא ‘אשכנזי’. אברהם פריד בשיר רגש. לקהל זה לא מפריע, הוא ממשיך להריע ולפזז. לך תדע כמה מהמשתתפים בערב הזה לומדים בישיבות אשכנזיות והצליל ממש לא זר להם. אבל זה ממש לדקות קצרות, והדיסקט שוב מוחלף ל”אנחנו ננצח”.

כאילו מישהו מנסה פה לעודד את עצמו.

הידיעות זורמות גם פה. נתניהו כבר התקשר לדרעי. אריה הצהיר שהכל סגור. טלפונים גם לליצמן, גם לגפני. גם הם סגורים. “תהיה לו ממשלה, ש”ס בפנים”, נשמעים הקולות.

“והתוצאות רק ישתפרו, עוד תראו, התקשורת עושה לנו תמיד בכוונה”, זועק מישהו.

על המסך תמונתו של דרעי, לצד השר ישראל כץ. “הוא חבר הקבינט הטוב ביותר שיש”, אומר כץ. הקהל שורק.

אילו נקלע לכאן מצביע קלאסי של יהדות התורה, הוא היה מתחלחל. שריקות? לא מתאים. ספאסט נישט. אז תגידו ‘שכונה’, תאמרו מה שתרצו, למרן שלהם, שליט”א וזצ”ל, הם מצייתים ללא עוררין. הם גם פחות מתפלספים מהאשכנזים סביב שאלות ה”מי לחש על אוזנו של מי”.

עוד צעקה נשמעת ברקע. “מרן דאג משמים שחיים אמסלם לא יכנס, לכן הפיל את ‘זהות'”.

טוב, אני לא ממש יודעת חשבונות שמיים, אבל השמחה כעת עם ה-6 קצת מזכירה את השמחה בבחירות הקודמות עם ה-7 מנדטים ו’העיקר שאלי ישי לא עבר את אחוז החסימה’. הפעם, במקום אולם בבית מלון, עברו לאולם של תלמוד תורה, חסכו בתקציב.

אבל בשמחה זה לא פגע, צריך להודות.

3.

הזיכרונות צפים ועולים במוחי. דמותו של הרב עובדיה זצ”ל, כמה אהב את ש”ס, כמה רצה בהצלחתה. האם משמים הוא שמח עם ה-6? – אני תוהה, עדיין לא יודעת שאת הלילה יסיימו עם 7 בטוחים, ואת השבוע כנראה עם 8 מנדטים.

אז נכון שעלייה משמעותית במספר הבוחרים לא הייתה, ועדיין – מרן זצ”ל הותיר את ש”ס עם 11 מנדטים, היא נותרה מדממת בשולי הכביש, וצנחה ל-7 בסיבוב הקודם. קדנציה שלמה מפמפמים שהיא ‘על גבול אחוז החסימה’ – והנה, ניצחון.

אני חושבת על אלי ישי. נזכרת בשיחות הממושכות עם אנשי ‘כסא רחמים’, וחושבת שהלילה הזה יכול היה להיות לא רק ליל ניצחון כי אם גם ליל האחדות. אבל, לא זכינו.

ליבי מנבא לי רעות על היחס שתעניק יהדות התורה למצביעי כסא רחמים, אני לא ממש בטוחה שהם יקבלו אותם בחום, רגע אחרי שנסגרו הקלפיות, ברור לי שכאן, בליבו של המעוז הספרדי, הם היו מתקבלים בחמימות אוהבת ועוטפת. אבל את הנעשה, כנראה, אין להשיב.

על המרקע דמותו של חכם שלום, מציץ מחלן מסוק, רגע לפני נחיתה.

המסע הזה, אפשר לנחש, היה ממש לא קל עבורו. אבל ממרומי גילו רק רצה להציל את מפעל החיים החשוב הזה. כי רק מי שעשה שעות במחיצת הרב עובדיה יודע שש”ס היא לא מפלגת ג’ובים, כלומר היא גם, אבל לא לשם כך נועדה. ייעודה הוא העם שבשדות, שיעורי התורה, האירועים לציבור המסורתי, הישיבות הספרדיות שמקבלות ‘מלכתחילה’ את הציבור המזרחי, בלי להזדקק לטובת האשכנזים (גילוי נאות: אני עצמי אשכנזיה, אבל לא תמיד אוהבת, לשון המעטה, את היחס של מנהלי המוסדות האשכנזים לאחינו המזרחיים, אם כי אסור להכליל, כמובן).

חברי הכנסת נכנסים אט-אט, תופסים את מקומם בבמת הכבוד. איציק כהן מפריח בידו נשיקות לקהל. זה מעניין, פוזה כזו שלו עדיין לא ראיתי עד היום. נרגש מאוד, כנראה.

ח”כ יעקב מרגי מצלם את המתרחש עם הטלפון שבידו, גם הוא נראה נלהב. דני סיידה שולף גם הוא טלפון ומצלם. תוצאות האמת מתחילות לזרום, הקהל מבין שמטפסים לכיוון ה-7. “שמרנו על כוחנו”, הם מרוצים.

4.

“מיד לאחר שנודעו לו התוצאות”, מספר אשר מדינה לקהל, “נסע יו”ר התנועה, מחולל המהפכה (שאגות “אריה, אריה”, בקהל), למעונו של מרן הכהן הגדול נשיא מועצת חכמי התורה פה קדוש”.

“ברוך ה’, ברוך ה'”, נישאת מנגינה, מתארגנים המעגלים מחדש.

“משם הוא נסע לקברו של מרן רבינו עובדיה יוסף”, ממשיך מדינה לספר. הקהל כבר אוחז באריה. “אין כמו אריה בעולם”, הם שואגים, ומביטים שוב ושוב לעבר הפתח, לבדוק האם הגיע.

“רבינו שאג בקול גדול, אין כמו אריה, אין כמו אריה, אין כמו אריה בעולם”, הם מניפים שלטים. ואז מסתובבים, ומציגים אותם גם אל מצלמות כלי התקשורת הממוקמות מאחור, בקצה האולם. “ש”ס, בכבוד שלי”. עכשיו, כשהתוצאה עולה ומכבדת, כבוד להציג את השלט.

“מחולל המהפכה עוד דקה איתנו”, ממשיך מדינה לעדכן, השאגות עולות. לא, זה לא יקרה ביהדות התורה. איש לא יריע ככה למנהיג. מצד שני, כשהציב מרן זצ”ל בראש המפלגה את אריה דרעי, לכך בדיוק  כיוון. לדמות שתוכל למגנט את השטח ביום בו כבר לא יהיה כאן. ככה בדיוק ממגנט אליו ביבי נתניהו את הליכודניקים, ככה הוא יצר את  35 המנדטים שלו.

ואם הדרך להישגים בעולם התורה המזרחי עוברת בהערצה למנהיג, הרי היא שווה את המטרה.

5.

והוא, יודע להחזיר להם אהבה. דרעי מנופף לשלום, הם מגיבים בשירה אדירה. “אל תירא אריה, אל תירא”.

“אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה”, פותח דרעי. רק מי שישב באולפנים ושמע את נבואות השחור על ש”ס מבין על מה הוא מדבר. הקהל משיב לו ב”אריה אריה”. צעקות של ממש.

זר לא יבין זאת! pic.twitter.com/BKgbL0FUyP

— יחיאל אברהם (@yehielavraham) April 9, 2019

“הייתי באמת מודאג”, הוא לוחש. “התפללתי, שלא נבוש ולא ניכלם”.

ואז, הוא מספר, “במוצאי הסיבוב השני בירושלים הייתי בבר מצווה, שם פגשתי את חכם שלום כהן (הקהל פוצח בשירת ‘אמת מה נהדר היה מראה כהן’). התוצאות הצביעו לכיוון ניצחונו של עופר ברקוביץ (‘בוזזזז’, שואג הקהל). הייתי מודאג. חכם שלום אמר לי, חכה עוד שעתיים, שעתיים וחצי, ותראה שזה ישתנה. ככה היה. כעת כשיצאתי מביתו, אמר לי: תראה, יהיה יותר מ-7…”

באותם רגעים עדיין לא היה ידוע כי ישנה אפשרות שש”ס תזכה ב-8 מנדטים. הוא לקח הימור כשסיפר את הסיפור. אבל “צדיק גוזר, והקב”ה מקיים”. בקהל מתחילה ספירה בקול רם של 1 עד 10. 10 לא יהיה להם, אבל 8 שכוחם רב, אולי יותר מ-10, יהיו להם גם יהיו.

“בדרך לכאן הלכתי לציונו של מרן זצ”ל. אמרתי לו: ‘אבא, שמרנו על המפעל שלך, מלאנו את שליחותך. ש”ס חיה וקיימת ותמשיך את מורשתו של מרן. רק לפני שלושה ימים, במוצאי שבת, עמדתי שם עם דאגה גדולה מאוד”.

הוא יורד אל הקהל, ומצטרף לשירת ההמונים. “הקב”ה, אנחנו אוהבים אותך”.

“הייתה משאבה, ששאבה את כולם”, הוא אומר, ומתכוון למשאבת-הענק שהפעיל נתניהו לעבר המפלגות הקטנות. “אבל אתם בגופכם חסמתם את זה, אני אוהב אתכם”, הוא לא מרפה, ומלהיב אותם אל-על.

“היו מאחינו האשכנזים שדאגו לנו שנעבור את אחוז החסימה”, הוא מזכיר את דברי ליצמן, שחזר ואמר כי מטרת ריצה משותפת של יהדות התורה-שס היא למנוע מהש”סניקים שלא לעבור את אחוז החסימה.

זה היה אז כל-כך משפיל, שאפילו לזכר אותם ימים הקהל משיב לו ב”בוז” אחד ענק.

“שיישארו 7, רק שאנחנו נגדל”, ניבא, ולא ידע כנראה מה הוא מנבא.

6.

הוא מסיים, ונוחת אל הפוליטיקה.

“כפי שאמרתי לאורך כל הקמפיין, אנחנו נתמוך בביבי נתניהו”, הוא אומר, והקהל ממשיך בשאגה. “אריה חזק, ביבי צריך, אריה חזק, ביבי צריך”, הם מצטטים מתוך הקמפיין.

האמת צריכה להיאמר: בלילה ההוא, בו התהלכו שמועות כי נתניהו הבטיח לאלי ישי תפקיד שר, היו בש”ס מי שהאמינו, ולא אהבו את ההתערבות הזו בתוך הציבור הספרדי. הימים ימי מאמצי-על לחבר את כל חלקי היהדות הספרדית למקשה אחת, והציפיה הייתה שראש ממשלה לא ממש ידחוף את ידו ויערבב בצלחת.

אבל גם כשהיו מי שניסו לחמם את דרעי, להזכיר שזו כפיות טובה מול החיבוק החם שש”ס מחבקת אותו – הוא סירב להקשיב. “נמשיך עם ביבי”, היה המסר הברור שלו.

“ביבי התקשר אלי עוד לפני פרסום המדגמים. ביקש לסגור קואליציה. אמרתי לו, תתקשר לאחרים, אלי אתה אפילו לא צריך להרים טלפון, אנחנו בש”ס מבטיחים ומקיימים”.

בסיומו של ערב, כשהתברר לעם ישראל שבני גנץ היה ראש ממשלת המדגמים, התברר גם שהנאמנות השתלמה.

אריה חזק, גם ביבי חזק, ומרן ממשיך להסתכל מלמעלה.