ש”ס-כיסא רחמים-יהדות התורה: מה באמת קרה מאחורי הקלעים?

1.

ביום רביעי הנחית ח”כ משה גפני את הפצצה: ‘יהדות התורה סגורה עם יחד של אלי ישי’.

מכשיר הטלפון שלי צלצל. על הקו, גורם ב’כסא רחמים’ שעמד מולי במהלך החודשים האחרונים.

הוא נשמע מרוצה.

“זה לא מה שרצינו מלכתחילה, אבל גם זה בסדר”, אמר.

הוא לא היה צריך להסביר כלום. הבנתי בדיוק למה הוא מתכוון.

2.

שלושה חודשים לאחור, הוא צלצל.

היה זה ה-1 לינואר, יום שלישי כ”ד בטבת, כחודש וחצי לפני הגשת הרשימות, ימים אחדים אחרי פירוק הממשלה וההכרזה על הליכה לבחירות.

לפני שהתקשר, שיגר אלי את אחד מבני משפחתי שדעתו חשובה לי ביותר, כדי שיכשיר את הקרקע. בן משפחתי הסביר עד כמה המשימה חשובה וביקש לעשות כל מאמץ כדי להצליח. “יתקשר אליך חבר שלי, נסי לעשות משהו”.

לא יכולתי לסרב. מה גם שהמשימה נראתה לי חשובה. פתאום צפה אל מול עיני דמותו של מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, בביתו יצא לי לשהות לא פעם. נזכרתי באופן שבו דיבר על אלי ישי, אז יו”ר ש”ס, בהערכה אין-קץ; נזכרתי בימים בהם קיבל את ההחלטה הממש לא פשוטה מבחינתו, להציב בראש ש”ס את השלישיה – אריה דרעי-אלי ישי-אריאל אטיאס; וגם איך המודל כשל, הפך לקריקטורה יומיומית עבור העיתונאים, וכיצד בסופו של יום הכריע מרן זצ”ל: אריה דרעי יעמוד בראש.

זוכרת את ההתלבטויות, ליוויתי אותן מקרוב וגם שרטטתי אותם אז בטוריי. כולם ידעו שלא היה קל למרן להחליט, אך הייתה הבנה, שמרגע שהכריע – זהו זה. וכל מי שאמונת חכמים מקננת בליבו, מציית ומקבל את הדין.

השמועות החלו להתפזר כבר אז: לחצו על הרב, כפו עליו הר כגיגית. שוב ושוב מצאתי עצמי מבררת בצורה יסודית בבית הרב, בסביבתו הקרובה, בודקת, ומגיעה למסקנה שאין אלה אלא דיבורי סרק. מרן החליט. נקודה.

לימים, הסברתי לעצמי, יתכן שהגר”ע זצ”ל חש כי קיצו קרב והבין שרק אריה דרעי יוכל לנווט את הספינה, בהיעדרו, אל חוף מבטחים. תראו כמה זה קשה גם לאריה. כיצד המפלגה מאבדת מנדטים מאז הסתלק מרן. לא פשוט.

ראיתי אותם מנסים לשרוד ‘ביחד’, כשאריה יושב בכיסאו, בראש שולחן הסיעה בחדר סיעת ש”ס, ואלי לימינו. כל ישיבת סיעה הפכה למעין קרקס. הכול בחנו לאן מופנות עיניו של כל אחד מהשניים, מי פוזל לעבר משנהו, מי מגחך מבלי לשים לב, עד כמה מאחר אלי לישיבות, מתי אינו מגיע בכלל, ובעיקר למה.

והיו גם תדרוכים, והם היו קשים. בסתר התארגן ניסיון לפלג את המפלגה, עם שני שליש מ-11 המנדטים שהיו אז. בתחילה, היו חברי כנסת שצידדו במהלך, בהמשך חזרו בהם כולם, פרט לאחד, אלי ישי. אפילו ניסים זאב היה נגד עקירה מהמפלגה, אותה הקים הגר”ע יוסף זצ”ל בעשר אצבעותיו.

בבחירות שנערכו זמן קצר לאחר מינוי השלישיה – בשנת 2013, ניהלו דרעי וישי את המטות כאילו לא עומד ביניהם סכסוך. אבל מי שזכה לתדרוכים, ידע עד כמה המצב שברירי. אני נזכרת איך בסביבתו של אלי ישי זעמו על שלא מספיק מבליטים את מלחמתו במסתננים. הכול היה אז כל-כך נפיץ, שברירי.

בבחירות לכנסת ה-20, לאחר שאריה לבדו הוצב בראש המפלגה, אלי כבר יצא לדרך חדשה, לדרכו ב’יחד’. אז כבר נשלפו הציפורניים בגלוי.

כל מי שמדבר עם אנשים ברחוב, עם מי שהם לב ליבה של ש”ס, שומע את הכאב. “אצלנו זה לא כמו אצלכם האשכנזים. אצלנו קשה לנו לשמור על מריבה, זה לא מתאים לנו. אנחנו רוצים שלום”, אמרו שוב ושוב. אבל לך תכונן שלום בין שניים שמעולם לא השכילו להסתדר ביניהם.

בין לבין, בא השלום עם הגרש”מ עמאר. אבל לא הייתה לו כל משמעות מעשית. מאחורי הגרש”מ עמאר אין גייסות שנשמעים לו בימי בחירות, כך שחוץ מתצלומים יפים, לא הייתה לצעד כל השלכה מעשית.

שלום עם ‘כסא רחמים’, עם יחד, עם אלי ישי, היה (ויהיה) משאת נפשם של רבים מהציבור הספרדי.

“יש בזה ערך ענק לעולם התורה הספרדי”, הסביר לי בן משפחתי, ושיגר אותי לעשות מאמץ.

3.

האיש שמעבר לקו הוא בן למשפחה מאוד חשובה ב’כסא רחמים’. מאוד מחוברת. לא אסגיר את שמות המעורבים, בשל חפצם לשמור על עילום שמם. לפיכך אכנה אותו – אבי.

“אני מייצג קבוצה רצינית מאוד ב’כסא רחמים'”, פתח. “כולנו מונעים מרצון אחד – לשמור על כבודו של מורנו ורבנו הגאון רבי מאיר מאזוז. מראש אנחנו מודיעים ששום צעד לא ייעשה בלי לשאול את פיו, אבל אנחנו רוצים להגיע אליו עם נתונים ועם סיכומים. לדעתנו, יש בכוחנו להשפיע עליו”.

ארבע שנים הם מסתובבים עם בטן מלאה. “אנחנו מעולם לא אהבנו את החיבור של כסא רחמים עם עוצמה לישראל, עם יוני שטבון. זה לא ששטבון ומרזל אינם בחורים טובים, אבל תלמידי כסא רחמים הם אנשים בעלי השקפה אחרת, גם אם יש דברים שרואים יחד איתם, עין בעין.

“הפכו לנו את דמותו של הרב מאזוז, כאילו, אני מדגיש, רק כאילו, הוא מחובר ל’מיזרוחניקים’. כל מי שמכיר את תלמידי הישיבה יודע כמה הם מקפידים על גידול זקנים, יראת שמים, לימוד תורה. לא הגיוני לבצע חיבורים כאלו. אנחנו שומעים בתקשורת על פגישות של אנשים ‘מתוכנו’ גם עם קודקודי מפלגות חילוניות, עם בצלאל סמוטריץ’, עם כחלון, עד איפה נגיע?” – הוא ממש זעק בטלפון.

ניסיתי להבין מי הם האנשים העומדים מאחורי הקבוצה הזו. כשנקב בשמות, הבנתי שמדובר בלב-ליבה של הקהילה. בחשובים ביותר. הוא ביקש ממני לבדוק עבורם – האם יש היתכנות שבש”ס יסכימו למהלך של שלום?

הצגתי בפניו את נקודת ראותי באשר לאפשרות לחבר בין דרעי לישי. “אם אני מתאמצת להוביל מהלך של שלום, אני רוצה שיחזיק מעמד יותר מיום וחצי, שהכול יזרום לשביעות רצון כל הצדדים למשך כל הקדנציה כולה. לפחות. ככתבת פוליטית שסיקרה את הימים בהם אריה ואלי נאלצו לשתף פעולה, אני יודעת כמה גיחוך זה גרר, כמה חילול ה’, ועד כמה זה היה בלתי אפשרי.

“יש המון אמוציות בין שני האישים, אי אפשר להושיב אותם תחת קורת גג מפלגתי אחד. נקודה. אלי ישי אדם יקר, בהחלט צריך לדאוג לו לתפקיד מכובד ומשמעותי, צריך לצרף את הרב מאזוז למועצת החכמים, צריך לדאוג למוסדות כסא רחמים, אפשר וצריך אפילו לכלול ברשימת ש”ס אנשים שמזוהים עם כסא רחמים, מי ששני הצדדים יסכימו עליהם (‘לא סדינים אדומים’, כפי שהגדרתי לו. ‘לא כאלו שהתראיינו בעבר נגד ש”ס’) – אבל תוציא את אלי ישי מהרשימה”.

סיכמנו, שהוא בודק מול האנשים מטעמם נשלח את ההיתכנות של דברי, עוד בטרם אפנה לש”ס ואבדוק היתכנות מטעמם.

4.

אבי חזר אלי תוך זמן קצר מאוד. עוד באותו יום. תשובתו הייתה חיובית. “הם מוכנים לשמוע, הם מוכנים לבוא ללא תנאי מוקדם הקשור באלי ישי”, אמר.

פניתי למי שפניתי בש”ס, שם הרימו ממש במהירות את הכפפה. הייתה נכונות. איש לא חשב שהמהלך יביא מנדט, אפילו לא חצי. אבל הרעיון היה חשוב. שלום ספרדי, סוף-סוף.

‘הם’ ביקשו פגישה, ביקשו שיגיע אליה נציג ש”ס. סיכמנו להגיע – הנציג ואני – אל ביתו של אחד מהגורמים שהשתתפו בפגישה.

כדי שכל הקבוצה תוכל להשתתף קבענו את הפגישה בשעה לילה מאוחר מאוד, כשכל שיעורי התורה ויתר העיסוקים מסתיימים.

יום רביעי, כ”ה טבת, ה-2 לינואר, 11 בלילה.

ישבנו במשך כשלוש שעות, הצעות עלו וירדו, רעיונות הוחלפו ברעיונות, בסופה של פגישה נוצרה הסכמה בדבר זהות המשתתף שיתייצב בפני הגר”מ מאזוז עם הדברים שסוכמו. עיקריהם, כפי שכבר ציינתי: תפקיד מכובד לאלי ישי, חבירה של ‘כסא רחמים’ לשס, נציג מוסכם על שני הצדדים שישולב במקום ריאלי ברשימה.

בלילה ההוא ראיתי ניצנים של הסכמה שהנציג ישולב בחמישיה הראשונה. עם חלוף הימים והיעדר תשובה מצד ‘כיסא רחמים הלך’ המיקום והתרחק… ולא באשמת ש”ס, שהרימה את הכפפה בלי אומר ודברים וללא כל היסוס.

5.

מאז ועד יום רביעי האחרון הסיפור רק מסתבך והולך.

נציג הקבוצה היה אמור להיפגש עם הגר”מ מאזוז עוד באותו שבוע. הוא ניסה, יום אחר יום, ולא הצליח. “מישהו תוקע אותי מלהיכנס לרב”, שב ועדכן. לא אחשוף את זהות ה’תוקע’.

בליבי חשתי שנעשה פה מהלך לא ראוי. מצד אחד, אתה מזמין נציג של ש”ס לפגישה, נותן לו להבין שבכוחך להתקדם; מצד שני – הכול נתקע, אחרי שהוא מרים את הכפפה ומסכים לתנאים. לא מנומס.

מה גם, שברקע היו כבר עיתונאים שתודרכו כאילו “ש”ס זוחלת לשלום עם כסא רחמים”. עכשיו לך תסביר לש”ס, שאף אחד לא באמת עשה עליה סיבוב, שאותם משתתפים שהגיעו לפגישה התכוונו ברצינות ולשם שמים. נס היה שהאנשים הללו רציניים, רבנים חשובים, שקשה היה לחשוד ברצינות כוונותיהם.

היוזמה, אדגיש, הגיעה מכיוון כסא רחמים, ממש לא מצד ש”ס. ש”ס רק נענתה בנפש חפצה.

באחד הימים, ואחרי שכמעט התייאש מלפגוש את הגר”מ מאזוז, החליט נציג הקבוצה להתחכם. הוא העלה על הכתב את קורות היוזמה והפגישה, הניח בתוך ספר תורני, ודאג שיכניסו אותו לרב. הגר”מ מאזוז קרא בעיון, והזמין את הנציג להיכנס פנימה.

כך שמע לראשונה ראש ישיבת ‘כיסא רחמים’ על היוזמה לשלום עם ש”ס. הנציג הסביר כי בנושאים מדיניים יהיה תקף הפסק האחרון של הרב עובדיה זצ”ל, פסק ששוכלל אחרי ה’התנתקות’ ואחרי שהוכח כי מסירת שטחים אינה מביאה שלום. הוא הציג את כל המתווה, כולל הצבת נציג כסא רחמים ברשימה. בתחילה הרב התעקש: “לא מוותר על אלי ישי ברשימה”. אבל האיש הסביר והסביר, ולפי התרשמותו, הלב של הרב נפתח להצעה.

במבט לאחור, יתכן שהתרשמותו הייתה מוטעית. מצד שני, הרי בסופו של יום ויתר הגר”מ מאזוז על דרישה להעניק תפקיד לאלי ישי כשסגר ‘דיל’ עם יהדות התורה. מה קיבלה ‘כסא רחמים’? עוזר פרלמנטרי? נציג פניות ציבור? אלי ישי הרי הושלך לכלבים. אז מדוע לא הגיוני לפעול כך גם מול ש”ס?

“‘נשמות טובות’ חיבלו”, סבור אבי. “מי שניסה למנוע מהנציג של הקבוצה להיכנס לרב, לא מן הנמנע שגם הפעיל מכבש לחצים כדי למנוע שלום עם ש”ס. ברור לי שלא ש”ס היא שטרפדה את השלום”, הוא אומר.

ותזכרו, מדובר בתלמיד מובהק של ‘כסא רחמים’, בשר מבשרה של הקהילה.

6.

באחד הימים אבי התקשר.

“הנציג הגיע להתקדמות”, בישר לי. “אנחנו חושבים שהקרקע בשלה לפגישה עם ידיד הגר”מ מאזוז, הרב דוד יוסף”.

הצעתם הייתה: פגישה של חבר מועצת החכמים הגר”ד יוסף עם הגר”מ מאזוז. הפגישה תיפתח בהסבר מדוע חשוב השלום, ראש הישיבה יסביר מדוע חשוב לו לקבל תפקיד במפלגה עבור אלי ישי, הרב  דוד יוסף יסביר מדוע  זה לא יתאפשר בעת הזו, כשהאמוציות בינו לבין דרעי כה עזות – ויציע תפקיד חלופי.

“אולי במהלך השנים ייווצר אמון, ואלי ישי יוכל להשתלב ברשימה עצמה”, אמר לנו איש ש”ס בפגישה ‘ההיא’.

אבל בש”ס חששו שמדובר בתרגיל. פגישה, מטבעה, מייצרת תמונות וכותרות, יצטייר כאילו ש”ס ‘זוחלת’, כשהתמונה היא הפוכה. לכן, הציעו להסתפק לעת הזו בשיחת טלפון בין שני הרבנים.

שני הצדדים הסכימו, אך דובר שתחילה יעלה כל צד שמות של נציגים פוטנציאליים, כדי לנסות להגיע למי שיש סביבו הסכמה של שני הצדדים. רק אחר-כך תצא שיחת הטלפון לדרכה.

מכאן החלו קולות הנפץ. כל שם שהעלה צד אחד, נתקל בהתנגדות הצד השני. הנה מקצת מהשמות שעלו: פיני צברי, מאיר כהן, משה ארבל, ניר אריאל – והיו עוד רבים וטובים. כשצד אחד הסכים, הצד השני סירב.

הרחתי שרמת האמון השוררת בין הצדדים נמוכה מאד, וההבנה לפיה יהיה קשה לבצע את השידוך הלכה והתברגה במוחי.

7.

ברקע עודכנו הצדדים כל העת בשמועות על מו”מ רציני שמנהל אלי ישי מול הבית היהודי. זה רק המריץ את חברי ‘הקבוצה’ להתאמץ עוד יותר, שהרי זה בדיוק היה מה שחששו מפניו. מחבירה למפלגה ‘מזרוחניקית’, כלשונם.

אבל כל ניסיון להגיע לשם מוסכם שישתלב ברשימה, נידון מראש לכישלון.

יום ראשון, ה-17 לפברואר, י”ב באדר א’.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מחליט לעשות סדר. סקרים מקצועיים המונחים בפניו מציגים שברי מפלגות ימין שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה. הוא מודאג מאוד.

נתניהו מתחיל להפעיל מכבש לחצים בכיוון חיבור של ‘עוצמה יהודית’ עם הבית היהודי-האיחוד הלאומי, ואז קולט שהוא משאיר את ‘יחד’ בלי פרטנר. כלומר, גם ככה מאז הבחירות לכנסת ה-20 נשמעו גורמים ב’עוצמה’ מתנגדים לחבירה מחודשת ל’יחד’, אבל איש לא ידע האם ברגע האחרון לא ייכנעו. בכל זאת, כולם חפצים לעבור את אחוז החסימה המאיים.

כשהתברר ש’עוצמה’ עם הבית היהודי, החליט נתניהו לפגוש את אלי ישי, בניסיון לשכנע אותו ‘לרדת מהעץ’. כאן המקום להבהיר: היחסים בין נתניהו לדרעי היו משובחים במיוחד לאורך כל הקדנציה האחרונה, כך שלא עלה על דעתו של נתניהו להוציא לפועל את הפגישה בטרם עדכן את יו”ר ש”ס טלפונית. בשלב זה, דרעי לא התנגד.

שעה עגולה קודם לתחילת הפגישה הועבר לנתניהו מסר (לא מכיוון ש”ס, אבל לא אפרט מצד מי), לפיו בירור מעמיק ב’כסא רחמים’ העלה כי הגר”מ מאזוז לא יאפשר לאלי ישי לרוץ עד הסוף, ‘לשרוף’ קולות של גוש הימין. “גם אם תשמע שהם הגישו רשימה, זה לא באמת, זה רק אמצעי למשא ומתן”, הובהר לו.

אבל שעה לפני פגישה, אתה לא מבטל אותה, והיא התקיימה.

מכאן, מתפצלות הגרסאות. בסביבת אלי ישי מתעקשים שנתניהו הבטיח לו תפקיד שר באם יסיר את רשימתו; בסביבת נתניהו מתעקשים שזה ממש רחוק ממה שנאמר בפגישתם.

כך או כך, כשהבין דרעי שהוא ואלי ישי עומדים להיפגש במסדרונות הכנסת ואף ייאלצו לעבוד יחד (דבר בלתי אפשרי), העביר מסרים לנתניהו. זה לא שהוא הטיל וטו. שום סממן של וטו לא היה במסרים הללו. הם כללו חשיפת מאמצים להגיע לשלום ספרדי, שנשמר עד אז בסוד, כך שנתניהו לא ידע עליהם עד אותו רגע, לצד הדגשה נוספת כי ‘יחד’ לא תרוץ עד הסוף, כך שחבל להבטיח הבטחות.

זה נקרא להטיל וטו? שיהיה.

כך או כך, נתניהו, יהודי פיקח, קלט בתוך שניות את אשר לפניו. שמועות שנפוצו ביום המחרת ולפיהן הוא מתכוון ‘להתקשר לרב מאזוז’ הוכחשו עד מהרה בסביבתו. זה לא היה בתוכנית. כמו שהבטחה לשר לא ניתנה בסופו של יום (ולגרסת סביבת נתניהו, בשום שלב שהוא).

8.

‘יחד’, שהמשיכה לחפש לעצמה פרטנר, התניעה את המגעים מול הבית היהודי בהילוך גבוה.

בינתיים, בש”ס ביצעו מהלך של רצון טוב. במכתב שהקריא ח”כ יואב בן צור, לאחר ישיבת מועצת החכמים נאמר: “מועצת חכמי התורה פונה בקריאה נרגשת להגר״מ מאזוז לבוא ולהצטרף לתנועת ש״ס והסמיכה את הגר״ד יוסף לבוא איתו בדברים כדי לקדם את המהלך”. בנוסף, הוצב עו”ד משה ארבל כנציג כסא רחמים ברשימה.

למחרת, הגיע הרב דוד יוסף לפגישה עם ראש ישיבת כיסא רחמים’, בניסיון לשכנע להוביל מהלך של שלום. כפי שידוע לכולנו, המאמץ הזה נכשל. הרב מאזוז סירב למתווה שלא יכלול את אלי ישי ברשימת ש”ס.

הרב דוד יוסף הציע, תחת זאת, תפקיד חלומי עבור אלי ישי: יו”ר ש”ס העולמית, כולל לשכה ויתר התופינים. כשהבין שהצעה זו אינה מתקבלת, הציע ‘את התפקיד שלי’ – קרי, יו”ר רשת ‘בני יוסף’. גם זה לא התיישב על הלבבות.

הוא שב לירושלים בידיים ריקות.

זאת למרות שהתמיכה של ‘יחד’ ביהדות התורה, לא כוללת מקום ולא תפקיד בכיר. איך זה מסתדר? נהרא נהרא ופשטיא.

לאחר הפגישה הכל התגלגל במהירות אל הסאגה של ליל הגשת הרשימות, בסיומה הובהר על ידי הגורמים ב’כסא רחמים’ כי משום שבבית היהודי לא הסכימו לריצה ב’בלוק טכני’, נמנע השידוך.

וברקע כבר התנגנו הג’ינגלים של ‘יחד’.

9.

שוב חזרו חברי הקבוצה ‘שלנו’ למאמציהם המחודשים, ושוב נתקלו בקירות אטומים כאשר ניסו לשוחח ישירות עם הרב. בש”ס הרפו בשלב זה, טענו שיש להעניק מרווח של זמן (דיברו על שבועיים), כדי שב’יחד’ יעכלו כי בעצם, לאחר סגירת הרשימות, נותרו ‘בלי כלום’. רק אז, כאשר הבנה זו תחלחל, להתניע מחדש את התהליך.

אלא שבמהלך אותם שבועיים קרו שני דברים: האחד – ‘יחד’ יצאה למסע בחירות בקול רעש גדול ומתוקשר, מה שהכניס אנשים ב’כסא רחמים’ לאופוריה. ההצהרות על ‘מאה אלף קולות’ שכבר נרשמו באתר גרמו לרבים, שלא ממש מתמצאים במספרים, לאשליות. הדבר השני – כניסתה של יהדות התורה למגרש.

כעת כבר מדובר היה במפלגה חרדית, כזו שחברי ‘הקבוצה’ יכלו לחיות עמה בשלום. שכן, התנגדותם הראשונית הייתה לכל סוג של חבירה עם מפלגה שאינה חרדית. אז ברור שטבעי לכונן שלום עם ש”ס, אבל שלום עם חרדים תמיד טוב.

קצת לפני חג פורים קיבל אחד מחברי ‘הקבוצה’ טלפון מהרב צמח מאזוז, שעדכן אותו בהתפתחויות מול אגודת ישראל. במקביל נפוצו שמועות על פגישה של ניר אריאל, נציג ‘יחד’ בבני ברק, עם מנכ”ל מפלגת כולנו, דבר שהרתיע את חברי ‘הקבוצה’.

“זה רק ‘מסך עשן’, הקשר עם כולנו נועד להלחיץ את אגו”י”, הסבירו לחברי הקבוצה, שסברו וקיבלו.

“אילו המידע היה כולל חבירה לבית היהודי, לעוצמה לישראל, לימין החדש, לכולנו, לליכוד, לאיחוד הלאומי – היינו נכנסים לפעולה תזזיתית ועושים הכול כדי לטרפד. אך משהבנו שמדובר בחבירה ליהדות התורה, זה היה בסדר לנו, גם אם לא רצוננו המקורי”, הסביר לי אחד מהם, השבוע.

10.

ברקע, יש ב’כיסא רחמים’ מי שחוששים כל העת מהצלחה של ‘הקבוצה’ להוביל מהלך של שלום עם ש”ס, ומנסים לעשות הכול כדי שזה לא יקרה. אחד מהם מרים טלפון אל הרב שמואל הלל קרליץ, בנו של הגר”נ קרליץ, ומבקש ממנו לנסות לחבר בין ‘יחד’ ליהדות התורה.

קרליץ, שיודע שהרשימות כבר נסגרו וכי אין בידי יהדות התורה מה לתת לאלי ישי, מתקשה לחשוב שהמהלך עשוי להצליח, אבל האיש שמעבר לקו מתעקש. המהלך לא התקדם, בטרם התקבל ‘אור ירוק’ מכיוון ‘דגל’, שעמידה פנים של ‘לא קשורה’, לא חתמה על מסמך ההבנות בתירוץ של ‘היינו בצפון’, אבל בהחלט לא התנגדה. ותסמכו על מי שבדק מולם.

אחרי הכול, למה להם לראות את יצחק פינדרוס מחוץ לרשימה?

יש עוד אחד שחשש לראות את עצמו מחוץ לרשימה: ישראל איכלר. כששמע על היוזמה, מיהר להרים את הכפפה ולקדם אותה בכל הכוח.

פגישה ראשונה נערכה בבית כנסת בו מוסר הגאון רבי ציון בוארון שיעורים, בפתח תקווה. בפגישה השתתף חתנו של הגר”מ מאזוז, הרב ליאור כהן (לדברי מקור ב’קבוצה’, הרב ליאור לא רצה את יוזמת השלום עם ש”ס. קשה לדעת אם דבריהם אכן מבסוסים או מדובר בתחושות בטן בלבד), הרב בוארון, גפני וקרליץ.

לגפני היה ברור שחובה לשאול את פיו של אריה דרעי. אחרי הכול, השותפות ביניהם שורדת כבר חודשים ארוכים, ועברה את מבחן הבחירות המקומיות די בהצלחה. אז למה לחבל בה?

דרעי שומע, ומעדכן את בן שיחו בדבר יוזמת השלום הספרדית. גפני מתפלא, ומאותו רגע יורד למחתרת.

אבל אז נכנס לתמונה, כאמור, איכלר. הוא דואג שהאדמו”ר מגור יעודכן, וליצמן מקבל הוראה, להתקדם. רוצה או לא רוצה להסתכסך עם אריה דרעי, ליצמן עשוי מחומרים שמצייתים לאדמו”ר.

אלי ישי נכנס בשלב הזה אף הוא לתמונה. הוא מבין שתפקיד לא ייצא לו מזה, ועדיין מצדד בעד. האם הוא תומך כי הוא מבין שהאלטרנטיבה הינה חבירה לש”ס, כלפיה צבר רגשות שליליים עם השנים? רק הוא, כנראה, יודע.

חבר מועצת העיר בני ברק מטעם ‘יחד’, ניר אריאל, מוכנס אף הוא לתמונה. אגב, בסיבוב השמות מול ש”ס, גם שמו עלה.

‘הקבוצה’ בכסא רחמים מתעדכנת. היא לא אוהבת את ההתפתחות, מעדיפה את השלום עם ש”ס, אבל עדיין זה לא מעלה ריח של ‘מצב חירום’. אחרי הכול, מדובר במפלגה חרדית.

ההיסוס ביהדות התורה גבר, קשה היה להושיב את האנשים לחתום על מסמך. אבל אז הפיץ מי שהפיץ שמועה לפיה ‘יש הצעות מכיוון כולנו’ ו’יש הצעות מכיוון הליכוד’. החבר’ה ביהדות התורה בלעו את הלוקש ובאגו”י מיהרו לחתום.

מה בעצם קיבלה כסא רחמים? כמעט לא כלום.

“אילו היו סוגרים עם ש”ס, היו מלכים”, אומר לי אבי. “אבל היו ‘נשמות טובות’ שמנעו את זה בכל הכוח”.

תגובת בית הרב מאזוז:

העובדות בחלקם נכונות ומדוייקות אך פרשנות והבנה שגויה לחלוטין.

ראשית, כפי שרק בתנועת ‘יחד’ יכול לקרות, הלא מרן ראש הישיבה ישב באופן בלתי אמצעי עם הגאון הרב דוד יוסף שהוא כידוע מעורב בנבכי הפוליטיקה, ללא נוכחות של אף פולטיקאי בחדר (מהלך שכולם יודעים שלא היה קורה לעולם במפלגות אחרות. וד”ל.), ובכל זאת מרן ראש הישיבה הכריע שלמרות ההצעות “המפתות”, זהו מעשה מכוער, ואסור על פי התורה לבגוד באדם שנשלח על ידך, פעל על פי הוראתך, ולהיות כלי במשחק הנקמה של דרעי באיש.

אז אם כן, הכותבת שניכר שהתקשתה במציאות הזו, למה בכל זאת תלתה את הסירוב ב’נשמות טובות’? אין זה נשמות טובות אלא נשמת התורה ואורחותיה, דרך האמת והצדק, שהרי גם בשביל לגאול את ישראל לא התיר הבורא למשה להכות את המים והעפר, בטח לא במי שהלך לפני המחנה בנאמנות ובגבורה למעלה מעשור, ויצק מים על ידי גדולי הדור.

אין זה סוד שהרב רצה לכתחילה איחוד עם ש”ס, כפי שגם צויין בכתבה, הרב נכון היה לוותר על כל הדרישות האישיות, כפי שזה גם הוכח בהסכם מול אגודת ישראל, למרן ראש הישיבה נשארו בקשות סימליות עמידה על העקרונות, ציות אמיתי לדעת תורה ולא לבגוד באיש שפעל על פי הוראתו, בטח לא מסיבה של סכסוך אישי וחשבון ישן משנת 99…

ואכן, הנשמות הטובות פעלו בדרכים רבות לנסות לאחד את השורות, כאשר בכל המהלכים עודכן הרב וקבע את התנאים, כפי שהוכח לבסוף. ואם היה מאן דהו שלא הוזמן לרב, נתנסח בזהירות מפני כבודו כי היתה זו בקשה של הרב, להגדרתו זה “ביטול תורה” מאחר שלא היה חדש בהצעתו והרב הבהיר כבר כי זהו מעשה אסור, ובגידה.

בסופו של דבר דרעי לא הצליח להתגבר על האגו האישי, למרות הרווח הגדול שהיה בזה לעם ישראל בכלל ולציבור הספרדי בפרט, צעד שהיה מביא עוד 2-3 מנדטים ללא ספק, והתעקש לנקום באלי ישי. מרן הכריע בכדי לא לסכן את עולם התורה, והגוש הימני, להביע תמיכה ביהדות התורה שהתחייבו לעמוד על העקרונות של הרב, גם אם לא תהא תמורה.

הרב הוכיח בזאת שהאמת היושר והצדק, הם חזקים מעל כל תופינים והבטחות, נכון, זהו משהו שלא מקובל בעולם יצרי כזה, ולכן הפלא של הכותבת מובן. אבל כזוהי דרך התורה, תפסיד טובה אישית, ובלבד שלא תהיה כפוי טובה.