מי באמת לחץ על ההדק? התפתחות דרמטית בתיק רצח היהלומן הדתי מלוד

האם נוצרו סדקים בגרסת הפרקליטות בתיק רצח היהלומן בוריס בוטרשווילי מלוד? לטענת הסנגורים של סיאון יאיר בנימינוב, בן 51, הנאשם בתיק – התשובה לשאלה זו חיובית.

לטענתם, עדות שמסר השבוע בבית המשפט מומחה לזיהוי פלילי של המשטרה, מהווה “רעידת אדמה של ממש” ומשנה את כל התמונה בתיק הרצח.

את ההתפתחות בתיק מגולל מיכאל פרוסמושקין באתר פוסטה.

תחילה רקע: ב-30 במאי 2018 נראה בוריס בוטרשווילי, יהלומן דתי, איש עסקים אמיד ואחד מראשי קהילת יוצאי גיאורגיה בלוד, בפעם האחרונה.

זמן קצר לאחר מכן הודיעה משפחתו כי הוא נעדר. במהלך החקירה שנפתחה, נעצר סיאון יאיר בנימינוב, תושב העיר מודיעין.

ב-1 ביוני לפנות בוקר הוביל בנימינוב את החוקרים ליער מודיעין, שם נמצאה גופתו של בוטרשווילי. בדיקת הגופה העלתה, כי היהלומן נורה וגופתו כוסתה בערימת אבנים.

בתום חקירת צוות חקירה מיוחד (צח”מ) של מרחב שפלה, בסוף חודש יוני הוגש נגד בנימינוב כתב אישום המייחס לו רצח, הצתת רכב, שוד בנסיבות מחמירות ושיבוש הליכי משפט.

עו”ד גל רוזנצוויג מהפרקליטות טען בכתב האישום, כי בין בנימינוב לבין המנוח היתה היכרות ממושכת על רקע עיסוקם בתכשיטנות. בנימינוב, כך נטען, חב כספים למנוח ונדרש להחזירם, ולכן שררה בין השניים מתיחות.

לפי כתב האישום, בנימינוב הצטייד באקדח ובכדורים תואמים, וב-30 במאי הגיע לפגישה עם בוטרשווילי בקרבת ביתו של האחרון בלוד. לפי התביעה, בוטרשווילי החזיק בתיק שבו נהג לשאת כסף, תכשיטים ויהלומים, ולאחר הפגישה הסיע ברכב היונדאי שלו את בנימינוב לביתו של האחרון. כשהגיעו לחניון הבית, כך נטען, בנימינוב יצא מהרכב, נעמד לצד בוטרשווילי וירה לעברו מספר כדורים דרך פתח החלון של מושב הנהג. ארבעה מהכדורים פגעו בו וגרמו למותו.

מכתב האישום עולה, כי לאחר מכן העביר בנימינוב את גופתו של בוטרשווילי למושב הנוסע, נטל את תכשיטיו וכספו, כיבה את הטלפון הנייד שלו והסתיר אותו בחניון.

עוד נטען, כי הוא שטף את החניון, עלה לביתו, התקלח, החליף בגדים ונהג ברכב ליער מודיעין, שם עצר וגרר את הגופה לשוחה טבעית, הטמין את הגופה וכיסה אותה באבנים. לאחר מכן נהג לתחנת דלק, מילא דלק במיכל, נהג ללוד, הצית את המכונית של בוטרשווילי, ושב לביתו באוטובוס.

התאוריה החלופית

כתב האישום מתבסס על ראיות די חזקות, בכללן ממצאים פורנזיים שונים, צילומי אבטחה, איכונים, ותוצאות בדיקת שרידי ירי. אבל מעל כל אלה – הודאתו של בנימינוב במיוחס לו, והעובדה ששחזר את הרצח והוביל את החוקרים אל הגופה.

זאת ועוד, מומחה זיהוי פלילי של המשטרה קבע כי למרות שבחניון לא נמצאו קליעים או כתמי דם, הוא לא שולל את האפשרות שהרצח בוצע בחניון, כפי שבנימינוב טען בהודאתו ובשחזור.

יש לציין כי בחומר הראיות בתיק יש גם סתירות כאלה ואחרות. סנגוריו של בנימינוב – עורכי הדין אבי כהן, פרידה וול ויפה זמיר ממשרדו – מדגישים כי חלק מהרכוש של הנרצח אותר רק חודש וחצי לאחר הגשת כתב האישום, בפח אשפה במודיעין, אולם זירה זו לא תועדה כלל.

כמו כן הם מציינים, כי בעוד שבנימינוב הודה שזרק את האקדח בסמוך לגופה, כלי הרצח אותר לאחר שלושה חודשים במקום אחר ברמלה – מרחק של כ-10 דקות נסיעה מהיער.

בדיון בחודש פברואר ניתן מענה של הסנגורים לכתב האישום: חרף ההודאה והשחזור, הם הודיעו כי בנימינוב כופר באשמת הרצח, השוד וההצתה.

לטענתם, הוא מסר הודאות שווא, מאחר שאוים על ידי אחרים שאיימו לפגוע בבני משפחתו. לכן, כך לדבריו, “לקח על עצמו את התיק”. הדבר היחיד שאישר הוא כי הכיר את בוטרשווילי ואכן נפגש איתו בבוקר הרצח.

התזה המרכזית של ההגנה היא זו: בנימינוב היה מעורב בסיוע לאחרים שאיימו עליו, אולם מי שביצע בפועל את הירי הוא אדם אחר שהיה איתו.

לפי התאוריה הזו, בנימינוב הגיע לחניון עם המנוח, שם תקפו אותם רעולי פנים חמושים שאיימו עליהם, ירו בבוטרשווילי, ונתנו לבנימינוב חלק מהרכוש כדי שלא ידבר.

לאחר מכן הורו לו באיומים ללכת לקבור את הגופה, וכך הוא עשה.

חיזוק לטיעונים של הסנגורים הם קיבלו מכיוון לא צפוי, לפני כ-10 ימים: רב פקד עופר שלוש, מומחה מז”פ של המשטרה, הגיע לשיחת רענון שנערכה איתו בפרקליטות לקראת עדות שימסור בבית המשפט., לאחר מכן כתב כך במזכר: “הבעתי את דעתי, המסתמכת על ניסיוני, בהקשר לגרסת החשוד כפי שנמסרה בעת השחזור ב-1 ביוני 2018 לעניין הירי בחניון וממצאי הירי בגופת הקורבן. דעתי היתה שהירי לא בוצע בחניון וסביר להניח שבוצע במקום בו נמצאה הגופה או בסמוך לו”.

חוות הדעת הזו הינה למעשה מנוגדת לקביעה הקודמת של המומחה, לפיה אינו שולל את האפשרות כי הירי בוצע בחניון. בעוד שחוות הדעת הקודמת תואמת את ההודאה והשחזור של בנימינוב, הרי שחוות הדעת הנוכחית תומכת דווקא בגרסת ההגנה לפיה מדובר בהודאות שווא.

ואכן, הסנגורים טוענים כעת, כי הרצח לא בוצע לכאורה בחניון. לטענת הסנגורים, אם הרצח בוצע בפועל ביער, המשמעות היא שכל השתלשלות העניינים שונה מזו שתוארה בכתב האישום

בצוות ההגנה אומרים, כי הם יראו שמבחינת לוחות הזמנים – לא יתכן שבנימינוב רצח את בוטרשווילי ביער, חזר הביתה, החליף בגדים, שרף את הרכב והחביא את הרכוש. לטענתם, סדר העניינים מחייב מעורבות של אדם נוסף שביצע את הירי בפועל, זרק את הנשק במקום בו נמצא ואת הרכוש לפח אשפה.

כאן המקום לציין, כי על האקדח לא נמצאו ממצאים פורנזיים, אולם על השקית שבה נמצא, אותרו טביעות אצבעות של אנשים אחרים, אשר זהותם אינה ידועה.

נפגשים בבית המשפט

הסנגורים טוענים, כי לנוכח חוות הדעת החדשה של מומחה מז”פ, הפרקליטות היתה צריכה לעשות חישוב מחדש לגבי המתואר בכתב האישום.

הם חזרו על טיעון זה ביתר שאת, לאחר עדותו של רפ”ק שלוש בבית המשפט ביום שני האחרון, בדיון שהתקיים בפני השופטים מנחם פינקלשטיין, ליאורה ברודי ורמי אמיר.

לדיון זה הגיעו בני משפחתו ומכריו של הנרצח בוטרשווילי, ושלוש נחקר מעל הדוכן הן על ידי ההגנה והן על ידי התובע, עו”ד רוזנצוויג.

בפתח הדיון הבהיר התבוע רוזנצווייג, כי בנימינוב מסר בחקירותיו באופן עקבי שהרצח קרה בחניון, אך לא נמצא אימות חיצוני לדבריו. לטענת התובע, בעדות מאוחרת של הנאשם, בנימינוב הוסיף ואמר שניקה את החניון, פעולת שיבוש שאולי מסבירה את היעדר הראיות לרצח שהתבצע בחניון.

כבר בתחילת הדיון הוצגו באולם הדיונים שחזורים שביצע בנימינוב בחניון וביער מודיעין.

זה קרה לאחר שההגנה והפרקליטות ביקשו שלא להציג חלק מסוים בשחזור, מתוך חשש לפגיעה ברגשות משפחת הקורבן. בשלב הזה בתו של המנוח התפרצה וצעקה: “שיראו שיראו מה עשו לאבא שלי”.

תוך כדי הקרנת השחזור מהיער, בת משפחה אחרת צעקה לעבר בנימינוב: “שתישרף, איך אתה חי בכלל”.

בשחזור נראה ונשמע בנימינוב מוביל למקום מציאת הגופה, תוך שהוא ממרר בבכי. במהלך ההקרנה, הוא ישב על ספסל הנאשמים כשראשו מורכן.

בחקירה נגדית התמקד עו”ד כהן במחדלי החקירה ובממצאי החקירה שאינם תואמים את “הודאת השווא” של בנימינוב.

בין היתר הוא שאל: “אם היית רואה משהו חריג בחניון כמו דם או זכוכיות. היית מתעד. נכון?”.

שלוש: “לא ראיתי”.

עו”ד כהן: “תפסת בביתו של הנאשם מספר דברים. היתה חולצה משובצת ובה התכשיטים שלא לקחת. למה לא בדקתם ולא דגמתם אותה? את התכשיטים לקחת לצח”מ וגם את השעון לקחת”.

שלוש: “לא ראיתי משהו חשוד בחולצה”.

עו”ד כהן: “לגבי היער, ראינו בסרטון וגם בתיק העבודה שלך, שהמנוח היה קבור מתחת לאבנים. האם היתה בדיקה כמה זמן לוקח לעשות ערימת אבנים כזאת?”.

שלוש: “לא התבקשתי לבדוק כמה זמן לוקח לעשות מערום אבנים”.

עו”ד כהן: “נעשה חיפוש של הנשק על סמך גרסת הנאשם שטען שהשליך את הנשק ליד הגופה ולא מצאו אותו”.

שלוש: “נכון”.

עו”ד כהן: “האם מצאתם כתמי דם מעבר לאזור גופת המנוח?”.

שלוש: “לא מצאנו כתמי דם ולא ראינו סימני גרירה”.

עו”ד כהן: “גם תרמילים לא מצאתם במקום”.

שלוש: “נכון”.

עו”ד כהן: “כאשר אדם עומד מחוץ לרכב ויורה מספר כדורים לעבר אדם שיושב ברכב. זה נכון שתמצא נתזי דם ברכב?”.

שלוש: “כן, הייתי מצפה למצוא”.

עו”ד כהן: “עשיתם בדיקה לחיפוש כתמי דם ברכב?”.

שלוש: “נעשתה בדיקה ויזואלית. לא ניתן לאתר ברכב שרוף”.

עו”ד כהן: “תרמילים ברכב לא מצאתם?”.

שלוש: “לא מצאנו ואם היו, הם אמורים היו להישאר גם לאחר שריפת הרכב”.

עו”ד כהן הקשה ואמר למומחה כי “בגופת המנוח נמצאו ארבעה קליעים”, מה שהוביל גם את אחד השופטים לשאול את העד: “האם לאחר מציאת הנשק – התבקשת לתת חוות דעת לעניין הקליעים והנשק?”.

שלוש: “לא התבקשתי”.

עו”ד כהן: “התרמילים יכולים להיפלט לתוך הרכב ומחוץ לרכב. לא נמצאו תרמילים ברכב, מחוץ לרכב ולא ביער. גם בפח הרכב לא מצאתם סימנים של קליעים”.

שלוש: “נכון”.

עו”ד כהן: “חודש וחצי לאחר המקרה נמצאה שקית עם רכוש של המנוח. אם היית מגיע למקום כזה – היית מתעד את הזירה? בודק מצלמות?”.

שלוש: “כן”.

לטענת הסנגורים, העובדה שמציאת שקית עם רכוש של המנוח לא תועדה, ומצלמות אבטחה מהאזור לא נבדקו, מהווה מחדל חקירה זועק.

התביעה בבעיה?

בחקירה חוזרת שאל עו”ד רוזנצוויג את שלוש, בין היתר: “נשאלת לגבי די-אן-איי וגרירת המנוח, והשתמע שנמצא רק די-אן-איי של המנוח”.

שלוש: “בציפורניים של הנאשם נמצאה תערובת של די-איי-אן שאי אפשר לדעת למי שייכת”.

השופט פינקלשטיין: “לפני שבוע נפגשת עם התובע. האם קיימת משמעות לאי הימצאות ממצאים בחניון, והאם קיימת התאמה בין אופן ביצוע הירי לבין הזירה?”.

בשלב הזה שלוש הבהיר: “הירי לא בוצע בחניון וסביר להניח שבוצע בסמוך למציאת הגופה. עצם העובדה שלא נמצאו בחניון תרמילים… לא נמצאה טיפת דם… הגרסה (-של בנימינוב) היתה שבוצע ירי כשהמנוח יושב בכיסא הנהג ולאחר מכן הנאשם נמצא במושב הנוסע הקדמי ומשך את המנוח אל מושב הנוסע, כשהוא צריך לעבור את כל החסימה שבין שני המושבים. הוא עושה את זה למישהו במידות של המנוח ולא לאיזה דרדס… הוא מצליח לעשות את זה מבלי לפרק בדרך את כל האוטו, אז הסבירות (-שהוא אכן עשה את זה בחניון) לא גבוהה. מעבר לכך ישנם ארבעה פצעי ירי, הם מגיעים עד בערך אמצע גוף עליון ומטה. אני לא משוכנע שירי מבחוץ יכול לפגוע בכל המקומות האלה מבלי לפגוע באוטו, מאחר ואין קו ירי ולא נמצאו פגיעות ברכב”.

השופט: “ואם הדלת היתה פתוחה, זה משנה את התמונה?”.

שלוש: “בוודאי”.

השופט: “למה לא כתבת את כל הנימוק במסמך?”.

שלוש: “יכול להיות ששגיתי כשלא פירטתי”.

בשלב זה בדיון, התובע ניסה לשאול את שלוש לגבי חוות הדעת החדשה, אך השופטים לא אפשרו לו זאת.

השופט אמיר הטיח בו: “קיבלת את המסמך שהתזה בו לא היה נוחה לך. יכולת לשאול אותו בריענון. אתה לא עשית. למה? כי לך יותר טוב שבחוות הדעת יש שורה לא מנומקת. אז אתה עושה את זה בבית המשפט. אם גילית משהו מפתיע, לך לפרקליטות מחוז ותבקש השלמת חקירה”.

עו”ד רוזנצוויג המשיך ושאל את שלוש: “כתבת שסביר להניח שהרצח בוצע במקום מציאת הגופה. איך האמירה הזאת מתיישבת עם היעדר סימני גרירה?”.

שלוש: “העדר הממצאים בין שביל הגישה של הרכב ועד לנקודת מציאת הגופה במעלה, מרחק של 20 עד 30 מטר… העדר ממצאים במרחק הזה, גורם לחשוב שהירי בוצע במקום הזה”.

לאחר מכן התבצעה חקירה נגדית חוזרת של עו”ד כהן, ששאל את שלוש: “סימני רכב במרחק מהגופה לא ראיתם?”.

שלוש: “לא”.

עו”ד כהן סיכם: “ההודאות שמסר הנאשם הם הודאות שווא. הנאשם סיפר שהוא לא דרך את האקדח ואתה אישרת שצריך לדרוך כדי לירות. הוא אמר שסיים את מחסנית ואתה אמרת שלא נמצאו קליעים מעבר לארבעה כדורים בגופו של המנוח. אתה מאשר שלא מצאתם פגיעות ירי ברכב. זה לא מסתדר עם זה שעל פי בדיקה שלנו מדובר במחסנית שיכולה להכיל 15 כדורים”.

נוכח חוות הדעת החדשה, אכן עולים סימני שאלה וספקות באשר לעובדות המתוארות בכתב האישום. יחד עם זאת, עוד מוקדם לדעת עד כמה חוות הדעת הזו תשפיע על התוצאות בתיק. ימים יגידו.