8 הגיבורים הטראגיים של מערכת הבחירות: איך הם לא נזכרו בזמן?

הם מופיעים בכל מערכת בחירות. הגיבורים הטראגיים של המירוץ הכה מפרך הזה. אנשים, שבמחי החלטה אחת שאינה נכונה, מצאו את עצמם מחוץ לכנסת ובלי סיכוי אמיתי להיבחר.

לא כעת, כנראה גם לא לעולם.

אין סוף מחקרים פסיכולוגיים חברתיים מוכיחים כי ‘חכמה שלאחר מעשה’ היא למעשה ‘חכמה קטנה מאוד’. קל לבקר החלטות הנראות כעת – מול המציאות הנצפית, כחסרות כל היגיון, שגויות ואפילו מגוחכות. חשוב לזכור, כי ברגע נתון השיקולים שנדמים עתה חסרי פשר נתפסים כהגיוניים לחלוטין באותה שעה.

למרות זאת, מעניין לפגוש את חמשת, ואולי את שמונת האנשים, שעשויים לסיים את חייהם הפוליטיים רק בגלל שאת ההחלטה ‘הנכונה’ מבחינתם, הם לא עשו בזמן.

אלי ישי

מה לא נאמר על האיש חסר המזל שהנהיג את ש”ס במשך 11 שנים וכיום ישמח לגלות כי זכה בעשרת אלפים קולות?

בניגוד לנאמר במבוא, ההחלטות של ישי נראות חסרות היגיון גם בהתחשב בעובדה כי הוא זכה ל-125 אלף קולות בבחירות האחרונות.

האיש ששימש כעוזרו של מייסד ש”ס אריה דרעי, הופקד על התנועה כשהאחרון ריצה את מאסרו, וכשזה שב ‘לקבל את הפיקדון’ מאן לקבל את חוקי המשחק. לישי הוגשה הצעה שנדמה שהיום היה עט עליה בשתי ידיים: מקום שני במפלגה, ושר מטעמה.

אבל ישי סרב. הוא רצה להיות בראש ולא היה מסוגל לקבל עליו את מרותו של היו”ר הישן. במקום זאת, הוא בחר להתמודד עם דמויות הזויות כמו ברוך מרזל וד”ר מיכאל בן ארי, ולטעון בעזות או בחוסר מודעות מוחלט – כי הוא ‘ממשיך את דרכו של מרן’.

מה עבר לו בראש? איך הוא התמודד עם הטיעון החרדי שבו עשה הוא עצמו שימוש שנים רבות, כי משעה שהרב קבע מי יהיה היו”ר הרי שעליו לקבל זאת?

גם במערכת הבחירות הזו שגה ישי שוב ושוב.

כפי שהציע העורך הראשי של ‘חרדים 10’ דוד רוטנברג, נכון היה עושה ישי אם היה מקבל את הצעתה של ש”ס לתפקיד מכובד מחוץ לכנסת, ממנו, כשהוא ‘על הגלגל’ כלשונו של שרון, היה חוזר לתנועה – ואולי גם היה משתלט עליה במידה ודרעי יאלץ לפנות (שוב) את כסאו.

אבל ישי סרב שוב. לעולם הפוליטי, נדמה שכעת כבר אפשר לקבוע, הוא לא ישוב.

עדינה בר שלום

בתו של הגר”ע יוסף נחשבת לאחת הנשים המוערכות במדינת ישראל.

מעטים הן הדמויות שנבחרו להדליק משואה בטקס יום העצמאות וגם לגרוף את פרס ישראל באותה שנה. העמידה הגאה שלה, ייצוגה את אביה – הרב זצ”ל בקול צלול וברור, והשגיה בתחום האקדמיה החרדית, הפכו אותה לסחורה מבוקשת אצל ראשי המפלגות.

אבל בר שלום התמהמהה. היא לא הצליחה לשייך את עצמה למפלגה גדולה במקום ריאלי. על פי הפרסומים, כולם חפצו בה: חוסן לישראל, יש עתיד, גשר, העבודה. ניתן להניח שגם בליכוד היא היתה מתקבלת בזרועות פתוחות.

אבל לבר שלום היה כנראה קשה להחליט. אפשר שהיא גם לא רצתה להותיר את חבריה למפלגה החדשה מאחור – כפי שפורסם.

אפשר גם שהמעבר למפלגה ‘חילונית’ טהורה, היה צעד גדול עבורה והיא התקשתה לבצע אותו.

כך או כך, בר שלום לא תהיה בכנסת הבאה, והקרדיט העצום בו החזיקה – לא בהכרח יחזיק מעמד בבחירות הבאות.

ציפי ליבני

האשה שהיתה מרחק נגיעה ממשרד ראש הממשלה, כיהנה כשרת החוץ וכיו”ר האופוזיציה, נפלטה מהמערכת הפוליטית כשגילתה שמספר הקולות שתקבל, זהה לאלו שיקבל כפי הנראה אלי ישי.

בניגוד לפוליטיקאים אחרים, ליבני אכן לא שווה הרבה – אלקטורלית.

לא מסובך היה לזהות את המיאוס כלפיה ברחוב הישראלי לאחר מעבריה התכופים בין המפלגות, ואופיה הקשה והלא נעים. אלא שליבני היתה פוליטיקאית נבונה, והצליחה לשמור על מקומה בפוליטיקה הישראלית עם חיבורים נכונים. פעם לקדימה ואחר כך למפלגת העבודה, שם נחשבה לאחת מבכירות ‘המחנה הציוני’, וגרפה את ראשות האופוזיציה ללא קושי.

אלא שאז היא הלכה צעד אחד יותר מידי, או מוטב: היא שכחה את עצמה לרגעים ספורים.

היא שכחה שלמעשה אין לה יכולת אלקטורלית אמיתית ואיתגרה ללא הרף את ראש המפלגה אבי גבאי. כשלאחרון נמאס הוא השליך אותה, דגיגון חסר כח, אל ביצת הכרישים האכזרית של הפוליטיקה הישראלית, ושם כבר לא היה לה באמת סיכוי.

להבדיל מאחרים, ליבני זיהתה את חולשתה בזמן ופרשה לפני הביזיון הגדול בצורת כמה אלפי קולות בודדים.

איתן כבל

כבל, אומרים כולם, הוא איש ישר. פרלמנטר חרוץ, ופוליטיקאי מעולה.

פרשנים רבים גם טוענים שהיה לא מעט צדק בטענותיו כנגד היו”ר גבאי.

אלא שבפוליטיקה צריך להיות חכם, לא צודק. כבל ניסה להיות צודק. אלא שעם צדק לא מנצחים. כבל יכל להתייעץ על כך עם אנשים כמו גדעון סער, יולי אדלשטיין, ישראל כץ, גלעד ארדן. כולם נפגעו ממהלכים של הבכיר מהם, אך הם ידעו להיות חכמים גם אם לא בהכרח צודקים.

התוצאה: הם יהיו בכנסת, כנראה גם בממשלה. כבל פחות. לא בכנסת, בטח לא בממשלה.

אהוד ברק

השנים האחרונות לא היטיבו עם ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק.

סדרת סרטוניו שהציגו אותו באור פתטי משהו, הובילו אותו אמנם אל אולפני הטלוויזיה כמעט מידי שבוע, אך במקביל כוחו הפוליטי אבד כמעט לחלוטין.

ככלות הכל, קשה להזדהות עם אדם הנושק לגיל השמונים המעלה סרטונים מביכים כנגד ראש הממשלה נתניהו, כמו גם כנגד ראש הממשלה לשעבר אולמרט.

עם זאת, ברק היה ראש ממשלה. שר ביטחון. רמטכ”ל. שמו עדיין קיים וניתן לקבוע כמעט באופן וודאי, כי לו היה מתעורר בזמן, מפלגה כמו העבודה או אפילו חוסן לישראל היתה מקבלת אותו. לא כמועמד לתפקיד שר ביטחון, אך כמוביל דעה וכשר עתידי.

אבל ברק השתעשע בחלום האיחוד הגדול, בו יעמוד הוא במרכז רביעיית מנהיגים ישראליים, וסירב כפי הנראה להצעות ‘הפשוטות’ יותר מאנשים כמו גבאי וגנץ.

התוצאה: גבאי המשיך הלאה, גנץ ולפיד הסתדרו בלעדיו, ואשכנזי שנוא נפשו הפך ליקיר מערכת הבחירות הנוכחית.

אורלי לוי, משה כחלון

קשה לחזות את גורלם של שני הפוליטיקאים הללו, מאחר שהסקרים מצביעים על כך שהם ‘מגרדים’ את אחוז החסימה.

עם זאת, ההחלטות של שני האישים לרוץ בנפרד עלולות להתגלות כהרות אסון עבורם – אם כמובן לא יעברו את אחוז החסימה.

גם במקרה שלהם ניתן להניח כי מפלגות גדולות כמו הליכוד, כחול לבן ואפילו העבודה היו מקבלים אותם בשמחה לחיקם.

אבל הם בחרו להתמודד לבד, או בשפה של הקלפנים: ללכת על כל הקופה. אם יצליחו הרי שיזכירו שוב ושוב כי הם חזו את העתיד וכו’.

ואם לא? ובכן, אז לא.

אביגדור ליברמן

כרזות של אביגדור ליברמן יתלו בסלון ביתי ואולי אפילו בסוכתי.

האיש, שקרוב לעשרים שנים נבחר לכנסת שוב ושוב על סמך הבטחות שמעולם לא קיים (חיסול הנייה תוך 48 שעות, עונש מוות למחבלים, נישואים אזרחיים, חוק הגיוס, חוק הנאמנות) מנסה את כוחו שוב כשהוא מכריז כי ‘מילה שלו זו מילה’.

ליברמן התפטר מכל ממשלה בה כיהן רק כדי להיבחר שוב ולכהן בתפקיד שר – ממנו יתפטר שוב כעבור זמן קצר.

הוא נחשב לחבר טוב של אריה דרעי, אך לא חדל מלגדף את החרדים ואת מסורת ישראל. הוא תמך בכל ממשלה של נתניהו וכיהן כשר בכיר מטעמה, ואז השמיץ, גידף והסביר מדוע ראש הממשלה לא ראוי (שוב) לשמש בתפקידו.

אם יצליח האיש המוזר הזה להיבחר שוב, הרי שכרזות שלו יתלו בסלון ביתי ואולי אפילו בסוכתי.