מקום תפילה או שטח נדל”ן: הקרב על בית הכנסת ‘מושב זקנים’ • תחקיר חרדים 10

איך הופך חזון של אדם ירא-שמים, שהקים בית אבות לקשישים חרדים הנהנים מבית כנסת ומערך שיעורי תורה וגמרא ענף – לעסק נדל”ני המנוצל, לכאורה, על-ידי אילי הון?

התשובה, כך נראה, טמונה בסיפור המוזר והבלתי ייאמן של בית הכנסת ‘מושב זקנים’ הממוקם ברחוב אלנבי בתל-אביב, שנוסד לפני כ-100 שנה בתוך בית אבות דתי, ועלול להפוך לשכיית נדל”ן שאולי שווה הון, אך נעדרת מכל סממן דתי או רוחני עליו מסר מייסד המקום את נפשו.

מושב לזקנים שומרי מצוות

תחילתו של הסיפור בשנת 1909, אז הקים הרב זרח ברנט ז”ל, בוגר ישיבת סלבודקא ואיש רב פעלים וירא-שמים, רשת ענק של מוסדות תורה, ישיבות, תלמודי תורה וגם מושב זקנים בתל-אביב, שעל פי מטרות ‘ההקדש’ של הרב ברנט – יועד לזקנים שומרי מצוות ואוהבי תורה.

בית הזקנים הדתי הוקם, ובהמשך נוסד בו גם בית הכנסת ‘מושב זקנים’, שהפך לאחד מהמבנים היפים בעיר העברית הראשונה. “בחזית הבניין שני טורי מדרגות קטנים המובילים אל דלת הכניסה הקבועה בתוך קשת גדולה. סביב הדלת נבנה משקוף מפואר הכולל שני עמודים המזכירים את יכין ובועז בעלי כותרות מגולפות בדמות פרחי לוטוס הנושאים כרכוב המעוטר בלוחות קרמיקה.

“בתוך הכרכוב קבועה לונטה ובה הכתובת ‘אל תשליכנו לעת זקנה’. משני צידי המשקוף קבועים שני פסי קרמיקה המעוטרים בסמלי המזלות וחודשי השנה, שנעשו על פי עיצובו של זאב רבן. פנים בית הכנסת מעוטר באריחים בדוגמת גפנים”, מתואר בויקיפדיה.

חזונו של הרב ברנט הוגשם ובית האבות בו שהו ישישים שומרי תורה ומצוות – כפי שניתן לראות בתמונת המחזור – פרח ושקק חיים. בין הלומדים הקבועים במקום, אגב, היה גם הגרא”מ שך זצ”ל.

במסמך שנכתב בראשית המאה ה-20, זמן קצר לאחר הקמת בית הכנסת, נכתב: “בית מדרש גדול מקום תפילה ולימוד, נלמדים בו ברוב עם שיעורי משנה וגמרא ברוב עם, ביום ובלילה… זכויות החברים: אמירת קדיש, תפילה ולימוד משניות לעילוי נשמת אחרי אריכות ימיהם”.

 הרב זרח ברנט ז”ל. צילום: אתר עיריית פתח-תקווה

בבית הכנסת התפללו לא רק הישישים שומרי המצוות, אלא גם כלל תושבי העיר שמצאו את המקום המפואר כמתאים לא רק לתפילה וללימוד, אלא גם כהולם את חגיגות סיומי הש”ס הגדולים שנחגגו בעיר.

את בית הכנסת הפעילה אגודה נפרדת בשם ‘אגודת מתפללי בית הכנסת מושב זקנים תל-אביב’.

מושב לזקנים חילונים וגויים

המקום הקדוש פעל במשך עשרות שנים, עד שבמהלך השנים השתלטו חוקית על המוסד גורמים שאינם דתיים, והפכו את בית האבות למקום מחסה לקשישים, שאינם שומרי מצוות או אף אינם יהודים.

בעלי השליטה החדשים, ‘נאמני ההקדש’ על פי החוק הפורמלי על כל פנים, החליטו לסגור את בית הכנסת, וחרף הפניות הרבות של תושבי העיר – סרבו לפתוח אותו לקהל הרחב.

איך זה יכול להיות? איך נאמני הקדש, האמורים להגשים את חזונו המובהק של מייסד המקום, סוגרים את בית הכנסת של המוסד הדתי שהקים?

התשובה שלהם מטרידה בפשטותה: מושב הזקנים אינו דתי ומשכך הוא אינו צריך בית כנסת.

“קשה לתפוס זאת”, אומר עורך הדין דוד שוב, המייצג את המועצה הדתית ואת הוועד הציבורי לשמירה על הקדשים בתל אביב לאתר חרדים 10, “תושבים בעיר תל-אביב משוועים למקום תפילה, קהילות שלמות מתחננות למבנה בו יוכלו להתכנס ולהתפלל, ובית הכנסת בן 100 השנים שנבנה על ידי הרב ברנט לצורך זאת – סגור על מנעול ובריח”.

בעיר תל-אביב, אומרים גורמים דתיים לחרדים 10, מתרחשים בשנים האחרונות שינויים דמוגרפיים דתיים מבורכים וקהילות דתיות רבות מתפתחות ומבקשות מקום להתפלל.

המועצה הדתית של העיר תל-אביב, פנתה לבית המשפט שיורה לנאמני ההקדש לפתוח את בית הכנסת.

בפנייתם הם מבהירים: איננו צריכים כסף, ישנן קהילות שלמות שמוכנות  לשפץ את המקום בהון עתק, ולממן את הפעילות במקום ללא כל סיוע. כל מה שאנו דורשים הוא השבת המקום לפעילותו המקורית, כפי ששאפו מייסדיו וכפי שנהוג היה במשך עשרות שנים.

ח”כ אורי מקלב: רשלנות חמורה

באופן מפתיע הגוף שצפוי היה לסייע לפונים, מגלה פאסיביות מביכה, שלא לומר מטרידה.

במדינת ישראל פועל גוף בשם ‘רשם ההקדשות’ המצוי תחת סמכותו של רשות התאגידים. רשם ההקדשות נדרש היה מתוקף תפקידו, לסייע לנפגעים מנאמני ההקדש, הרומסים לכאורה את חזונו הטהור של מייסד ההקדש.

באדיבות המצלם

תחת זאת, הופיע רשם ההקדשות בפני בית המשפט וגיבה באופן סוריאליסטי את אנשי בית הזקנים. בית הכנסת, לדידו, אינו חייב לקום, שכן המקום ‘אינו מחייב קיום בית כנסת’. העובדה, שהמוסד הוקם למטרה מאוד מסוימת, כפי שהצהיר עליה מייסדו  הרב ברנט ז”ל, פחות רלוונטית מסתבר, עבור רשם ההקדשות.

חבר הכנסת אורי מקלב שנדרש לסוגיה, שיגר מכתב חריף ליו”ר רשות התאגידים, אייל גלובוס – בו הוא מקשה: “מה ההיגיון להותיר בית כנסת גדול ומפואר בידי נאמנים שאין להם שום עניין בו, זולת ערכו הכלכלי ומבחינתם ייעודו המרכזי הוא נטל?”

מקלב ממשיך ותוקף: “מדוע סבור רשם ההקדשות שנאמנים שמאפשרים מצב לפיו בית כנסת גדול בעל ערך היסטורי עצום סגור לציבור עשרות שנים, לא התרשלו רשלנות חמורה בתפקידם?”

תגובת רשות התאגידים:

הפניה נוגעת להליך המתנהל מזה מספר שנים. בכתב ההקדש משנת 1972 לא נכתב דבר על בית הכנסת, ולא נכתב שההקדש נושא אופי דתי, ומטרת ההקדש הוגדרה: “להחזיק ולנהל מושב זקנים בכתובת הנ”ל או במקום אחר בתל אביב ולדאוג לשלומם ולצרכי החוסים בו“.

העמותה הוועד הציבורי לשימור הקדשות בעיר תל אביב (ע”ר), שהגישה את התביעה יחד עם המועצה הדתית, מבקשת לפצל את ההקדש לבית אבות ולבית כנסת בניגוד לאמור בכתב ההקדש. כמו כן, העמותה שמנהלת כיום את ההקדש היא ממשיכה של האגודה העותמאנית המקורית שהקדישה את הנכסים, ואילו העמותה התובעת לא הוכיחה כל קשר לאותה אגודה ולפעילות שבוצעה במקום. בנוסף, לעמותה התובעת אין אישור ניהול תקין, היא אינה טוענת כי בכוונתה לנהל את בית האבות בהתאם למטרות ההקדש ועל פי מכלול הנסיבות אינה מתאימה לשמש כנאמנה בהקדש.

בשולי הדברים יצוין, כי ככל שיש גורמים שמעוניינים לתרום להקדש כספים כדי לשפץ את בית הכנסת ולתחזק אותו ניתן יהיה לבחון זאת, אולם הבקשה שעל הפרק במסגרת ההליך המשפטי היא בקשה לפצל את ההקדש, ולתת לעמותה התובעת להיות נאמנה בחלק מהנכסים, וזאת באופן שאינו תואם את מטרותיו.