דברים שלא עשו כותרות בחדשות, אבל מהדהדים לי בראש כמה ימים

1.

אגלה לכם סוד: מנחי כנסים לא באמת מקשיבים למה שנאמר בהם. כלומר, הם מרוכזים וקשובים כל הזמן, אבל לא בדיוק למה שקורה על הבמה אלא למה שנאמר מאחוריה.

“די, כמה אפשר לחרוג מהזמן, תסמן לו שיסיים עכשיו!”, או “אל תשכח להודיע על תפילת מנחה מיד בסוף הפאנל הזה!”, או “חשוב מאוד לא לקרוא לבוז’י הרצוג בוז’י הרצוג אלא יצחק הרצוג!”

אבל איכשהו, בין לבין, הצלחתי להקשיב לכמה דוברים בכנס ירושלים שהתקיים השבוע. היו אפילו כמה אמירות שלקחתי איתי הביתה. ואני לא מתכוון לדיבורי בחירות שתוקפם יפוג ב-9 באפריל, אלא לעניינים עקרוניים יותר.

הנה דוגמאות לדברים שלא עשו כותרות באתרי החדשות, אבל מהדהדים לי בראש כבר כמה ימים.

2.

בפאנל שכותרתו “פולמוס ההדתה – מי מפחד מיהדות ומדוע?” השתתפו שורה של אישים, גם מהצד התוקף, כמו למשל פרופסור יגיל לוי, האיש שאחראי להכנסת המילה המקוממת “הדתה” לשיח הישראלי, או ענבר אורן שלם, סמנכ”לית ישראל חופשית, וגם מהצד המותקף, אלה שעוסקים ב”הדתה”, כמו איתי גרנק, יו”ר הפורום הציבורי, או הרב משה שילת מחב”ד.

ולמרות שאני עוקב באובססיביות אחרי כל התפתחות בנושא בשנים האחרונים, שילת חידש לי שני חידושים.

“אני רוצה להעיד מהשטח”, הוא פתח, “אני מחובר לכמה מקומות של חב”ד. בשנים האחרונות יש עלייה מדהימה בכמות ובאיכות של הפעילות. אני שומע את זה מעוד ארגונים, כל הארגונים שמייצגים מסורת, ודווקא ארגוני מסורת אורתודוקסית, המסורת שהולכת לפי תורת ישראל המקורית. הציבור החילוני בישראל… הציבור המכונה ‘חילוני’, כחב”דניק קשה לי להשתמש במילה ‘חילוני’.

“הרבי מלובביץ’ אומר שאין יהודי שהוא חולין, כל יהודי הוא קדוש, יש ‘יהודי שאינו שומר תורה ומצוות לעת עתה’. ובכן, הציבור הזה אוהב מסורת, אוהב דת, אוהב אורתודוקסיה. לא אוהב את הדברים המזויפים. ואני מדבר על תשעים אחוזים, כן? לא על עשרת האחוזים שמכנים את עצמם כופרים, חלילה. אני מדבר על תשעים אחוזים שמעניין אותם מסורת ובאים לבית כנסת ביום כיפור, או לאוהל של התפילות, או למתנ”ס.

“האם יום כיפור מבטא את מה שהם באמת מאמינים, או מה שהם עושים כל השנה זה מה שמבטא? תשאלו אותם. הם יגידו לכם: יום כיפור זה מה שאנחנו באמת מאמינים. כלומר, כל הארגונים שעוסקים בהפצת יהדות מחזקים נטייה שקיימת ורצון שקיים. ואנחנו עושים את זה באהבה ולכן זה מצליח”.

ואחרי ההקדמה הזאת, הגיע החידוש הראשון של שילת: “אני רוצה לומר דבר מדהים: מלחמת ההדתה מצליחה רק במקום שבו אין זכות בחירה לקהל היעד. איפה הם מצליחים למנוע פעילות? בגני ילדים ובבתי ספר. נכון, שם לצערנו מצליחים לפעמים לעצור את אלה שבאים להכניס מסורת ויהדות. למה? כי לילדים יש פחות בחירה חופשית. ככל שהילדים גדלים, נגיד בתיכונים, הרבה פחות מצליחים למנוע פעילות. וכשהם עוד יותר גדלים, בצבא, עוד פחות מצליחים לעצור את ההתעניינות ביהדות. ולא תאמינו, באוניברסיטאות, מרכז הליברליות, המקום שבו היה אמור להיות הקושי הגדול ביותר להכניס את שיעורי התורה ואת סעודות השבת, את כל הדברים שאנחנו עוסקים בהם ביום יום – דווקא שם יש הצלחה ענקית. זה הולך וגדל.

“משנה לשנה קהל היעד יותר מעוניין בזה. מה לעשות, יש לאנשים בחירה חופשית, אנחנו לא כופים על אף אחד, להפך. ושם, איפה שיש בחירה, ההצלחה היא הכי גדולה. רוב הציבור בעל הבחירה רוצה את זה, מעוניין בזה, אוהב את המסורת, מזהה בה משהו שנותן רק טוב לחיים”.

והנקודה השנייה עוסקת במה שכל שיח האנטי הזה עשה להפצת היהדות: “לוחמי ה’הדתה’ הצליחו להעיר הרבה אנשים מהאדישות”, אמר שילת, “ועל כך אני רוצה לומר להם, לא באירוניה ולא בציניות, יישר כוח. במשך שנים נתקלנו באדישות, אדישות גדולה, לנושאי יהדות. וזה שהיום יש אנשים שצועקים על כל דבר ‘הדתה’, גרם להרבה יהודים שלא היה אכפת להם קודם בכלל מהנושא להתעורר.

“פתאום בזכות כל הקמפיין הם מתחילים לחשוב – ומי שחושב בדרך כלל מגיע למסורת, לאמת. זאת המציאות”.

3.

אחר כך התראיין יו”ר האיחוד הלאומי ח”כ בצלאל סמוטריץ’. אני לא רוצה לצטט את ההתבטאויות הפוליטיות שלו על המשא ומתן עם הבית היהודי (הדברים יורדים לדפוס לפני שהתברר אם יש לו עוד סט בגדים חלופי במלון בים המלח, או שהוא יחתום על הסכם האחדות בגופייה). אני כן רוצה לצטט את הדיבורים העקרוניים שלו, את המצע האמוני שלו כפי שבא לידי ביטוי לראשונה בריאיון.

“נראה לי שאחרי ההלם הראשוני, סמוטריץ’ הבין סופסוף שאם הוא לא יבדל בצורה ברורה בין תפיסת העולם האידיאולוגית שלו לתפיסת העולם של נפתלי, איילת ואלונה, אז למה שהבוחרים הדתיים יעשו זאת?

“שש שנים נפתלי הוביל את הבית”, הוא אמר למראיין גדעון דוקוב. “אנחנו אמרנו שהוא לייט? אני השתמשתי בתיוגים? הלכתי לאנשהו? עבדנו ביחד. אז אני מצפה ליחס של כבוד גם כשיש מנהיג אחר. תשמע, בנט במצוקה. הוא יצא לדרך וחשב שהמשיח מפציע וכל הימין החילוני נופל לזרועותיו, והוא יקבל 20-15 מנדטים ומי צריך את הציונות הדתית. הציונות הדתית הפכה להיות ריחיים על צווארו.

“מי ששמע את הנאום שלו ושל איילת באותו מוצאי שבת שמע שאיתנו אי אפשר להתקדם, איתנו אי אפשר להשפיע ולכן יוצאים לדרך חדשה. כנראה שעכשיו נפתלי הבין שקר בחוץ, ואף אחד לא רודף אחריו, אז הוא חוזר הביתה. לא נעים לו להגיד ‘סליחה, טעיתי’, אז הוא בא לכאן לכנס ירושלים של ‘בשבע’ ואומר: ‘אני הציונות הדתית’.

“אז אני אומר, ידידי היקר: אתה לא הציונות הדתית כי אתה עזבת את הציונות הדתית. בגדול, עם ישראל הולך לשורשים ולמסורת. וגם בנט שהלך למפלגה חילונית לא מצליח להתנתק כי הוא מבין שכאן נמצאת האמת וכאן נמצא הציבור.

“אבל יש פה משהו לא יפה. ופה אני אומר לנפתלי: תשמע, עזבת, מכבדים אותך, מאחלים לך הצלחה בדרך, אבל אל תזרוק אבן לבאר ששתית ממנה. אל תשפיל. לנסות להציג אותנו כאיזה משהו קטן כזה, מגזרי, סקטוריאלי, לזלזל… להגיד ‘אני המוביל, אני המיינסטריים, יש בית לחרד”ל אבל אני המיינסטרים’. נפתלי, אתה לא המיינסטרים. המיינסטרים יושב כאן באולם הזה. אני שומע כמה פעמים התבדחויות על חשבוננו וזה לא ראוי. תכבד. אתה יודע מצוין שהבית הזה שזכית להיות המנהיג הפוליטי שלו שש שנים הוא בית ענק ומוביל”.

4.

הייתי שמח שעוד מועמדים ידברו ככה בכנות, דוגרי, באופן פתוח, על עמדותיהם. אפשר להסכים או לא, אבל כמה זה מרענן. כמה זה עדיף על אסטרטגיה שעיקרה סתם לעלוב ביריב שלך בסרטונים מגניבים, לתקוף את מנדלבליט או סתם להתראיין בלי לומר שום כלום לשלמה ארצי (טוב שסמוטריץ’ לא התראיין לישי ריבו).

לסיום הוא סיפר על מאחורי הקלעים של הפיצול בימין, הפיצול שהכניס את כל המערכת לסחרור שמי יודע האם ואיך נצא ממנו: “נכון, הייתי שם באותו יום חמישי (לפני הפרישה של בנט ושקד במוצאי שבת). התייעצו איתי. אמרתי את דעתי נחרצות, שזו טעות. קודם כול זו טעות ערכית. המחשבה שאי אפשר להשפיע מתוך הציונות הדתית וצריך לפרוש כנפיים היא שגויה. כאילו אפשר להגיע להנהגה רק מתוך מפלגה לא דתית.

“אי אפשר ללמוד על ‘המאור שבתורה שמחזירן למוטב’ ואז לחשוב שמפלגה דתית זה מרחיק. זה לא להאמין בעם ישראל, זה לא להאמין בתורה, זה לא להאמין בריבונו של עולם שבאמת מוביל את המציאות. לא מספיק להיות עם כיפה, צריך באמת להאמין”.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’