ה’פיגוע’ באלעד הרעיד את הבית ברשב”ם, וב’דגל’ יורים קפצונים

1.

נתחיל מהסוף.

מאז אתמול, יום רביעי בערב, מוצאת עצמה ‘דגל התורה’ במצב בו לא הייתה מאז הקמתה, לפני 30 שנה,  בשנת תשמ”ט.

מצב בו שלושה חברי מועצה עושים דין לעצמם, בוחרים רב, ומוציאים ממנו היתר להצביע בעד תקציב שמגיש ראש העיר, בניגוד לעמדת המפלגה – עוד לא קרה מעולם.

הייתם צריכים לראות את פרצופי ראשי ‘דגל’, וגם בסביבת הבית ברחוב רשב”ם, כשקיבלו את ההודעה שתקציב שנת 2019 בעיר אלעד עבר ברוב קולות, לאחר ששניים מנציגי התנועה הרימו יד בעד. ההלם היה מוחלט – ואמיתי.

עזבו אתכם מההודעות לתקשורת ששיגרו גורמים בש”ס, לפיהן “שוב דגל התורה חצו קו אדום” ו”שוב בגידה באלעד”. מי שבאמת ידע מה אירע פה, מבין היטב כי ב’דגל’ השולטת כיום בתנועה איש לא בגד; איש לא תיאר לעצמו שזה מה שיקרה.

איך אמר הערב ח”כ אורי מקלב בתחנת הרדיו ‘קול ברמה’? “אין דבר כזה לעשות מה שבראש. מי שעושה מה שבראש שלו הוא לא בדגל התורה מיידית”.

אבל גם מקלב יודע שלהדיח נציגים, אחרי ששאלו ראש ישיבה חשוב כראש ישיבת סלבודקה – זו בעיה.

אז מה עושים מכאן והלאה?

ובכן, זו שאלת מיליון הדולר, הנשמעת בחדרי חדרים מצד מי שקובע  כיום במפלגה (כלומר, עד אתמול). איך משיבים את הסדר? איך מונעים מכל חבר מועצה – בצפון, בדרום או במרכז – לא לסור למעונו של ראש הישיבה שלו, רק לדוגמה, ולחלץ ממנו הוראה כזו או אחרת שתתיר לו לעשות כרצונו, גם אם היא מנוגדת להוראה שקיבל מהגר”ח קניבסקי?

או, במילים אחרות: איך מונעים  מהאנרכיה לשלוט במפלגה?

2.

הכתובת הייתה על הקיר.

מי שעקב אחרי ישיבות המועצה האחרונות, אלו שמן המניין ואלו ש’לא מן המניין’, וצפה בפניהם של נציגי ‘דגל’, יכול היה לחוש לפי שפת הגוף, לפחות של חלקם, כי דעתם קרובה יותר לראש העיר שרוליק פרוש, מאשר לוועדת הרבנים המיוחדת שהוקמה בעיר בהוראת הגר”ח  קניבסקי  – ובראשה עומדים הדיין הגר”י סילמן והגר”י פרידמן.

‘ועדת רבנים’ כזו אמורה לחייב כל נציג שנבחר על ידי המפלגה.

תארו לעצמכם, שבימי הנהגת הגראמ”מ שך זצ”ל, היה  מחליט משה גפני לסור אל מעונו של אחד מראשי הישיבות, כדי לחלץ לעצמו דרך הנהגה פוליטית, הסותרת את ההוראה שקיבל מהרב שך. היה קורה? בחיים לא.

עכשיו תארו לעצמכם את אותה סיטואציה, בימי הנהגת הגרי”ש אלישיב זצ”ל או הגראי”ל שטינמן זצ”ל. זה לא קרה מעולם.

וזה קרה השבוע, לראשונה. לכן הזעזוע, החלחלה, חוסר האונים.

זימונם של חברי סיעת ׳דגל בתורה׳ במועצת העיר אלעד – אבי שטרן, משה ברדוגו ואיסר שפירא – ל’שימוע’ אצל חברי הכנסת בבית ‘דגל’ בבני ברק היא לא יותר מאשר בדיחה.

מתי שמעתם על זימון נציגים של ‘דגל’ לשימוע? מתי זה קרה באגו”י?

לכן, התחושה ב’דגל’ היא ש’סוף העולם הגיע’ מבחינת המפלגה, ושצריך להגיב בכל העוצמה. אלא מה? שאין ממש מה לעשות. שכן, הנציגים מיתממים: “שאלנו את ראש ישיבת סלבודקה, הגאון רבי דב  לנדו, וזה מה שהורה לנו. על מה תבואו אלינו בטענות?”

3.

זו לא הפעם הראשונה בה מנצל ישראל פרוש את היריבות הפנים-דגלאית כדי לזקוף לזכותו הישגים. מבחינתו, כפוליטיקאי, מגיע לו ‘שאפו’ ענק. זכותו לנצל כל פירצה. ככה זה בפוליטיקה. הטענה אינה עליו, כי אם על הנציגים של ‘דגל’.

היה זה ערב ההחלטה להעמיד נציג של ‘דגל’ שיתמודד ראש בראש מול פרוש בבחירות. די ברור היה שב’דגל-ראב”ד’ לא רואים את ההחלטה בעין יפה, ואנשי הבית קיוו שהגרי”ג אדלשטיין ייצא נגד המהלך. אולם, למגינת ליבם, הוא טרף את הקלפים כשהתייצב ותמך בהחלטת הגר”ח קניבסקי להציב את יצחק פינדרוס כמועמד.

ראשי ישיבת סלבודקה, הגאון רבי משה הלל הירש והגאון רבי דב לנדו, מיהרו ליישר קו, למרות שגם דעתם הייתה ידועה לשלילה.

כשטורפדה המועמדות של פינדרוס בבית המשפט, יצאו ראשי הישיבה בקריאה כמעט גלויה לתמוך בפרוש, שאכן זכה בקולות של ליטאיים רבים. זה היה קו תפר, ומסגרתו נוצלה כדי לאפשר מחד פסיקה שונה של ‘דגל-רשב”ם’ ושל ‘דגל-ראב”ד’, אבל מאידך, לא ליצור מראית עין של קרבות, באשר “ממילא יש מועמד שדעת ‘דגל’ לא נוחה ממנו ולא נוטה לתמוך בו”.

רגע אחרי הבחירות היה כבר ברור שבבית שברחוב רשב”ם, שם תפרו ‘דיל’ עם ש”ס, עומדים לדרוש מפרוש דרישות רבות (רבות מדי, לטעמו, כך נראה) ולעשות לו חיים לא מאוד קלים.

צריך לקחת בחשבון שבעיר עצמה יש רוב ל’דגל-ראב”ד’. לכן, הרוחות די סערו סביב מה שנראה היה, לפחות למראית עין, כגוש חוסם (גם אם ראשי ‘דגל’ התעקשו כי מדובר בגוש בונה, וכי יש להם דרישות לגיטימיות יחסית לגודלם). לא קל לנהל עיר על תקציב של אחד חלקי 12, ומנהלי מוסדות וגם תושבים המבקשים להרחיב את המרפסת בעוד מטר או שניים – לא אהבו את המצב המקרטע.

וכך, בעוד הנציגים של ש”ס, ואיתם בכל הכוח גם ברק צברי מסיעת יש”י, חותרים לכיוון ‘ועדה קרואה’, נציגי ‘דגל’ נטו יותר “להסתדר עם פרוש”. יש שיטענו, שזה היה רצונם בלב מקדמת דנן. אבל, לך תוכיח.

4.

לפני מספר ימים התכנסו מספר גבאים של בתי כנסת ליטאיים בבית ‘דגל’ בבני ברק, כדי לשטוח “את אשר על ליבם” בפני ח”כ אורי מקלב, מי שהפך ל’גננת’ של הפוליטיקה באלעד (בגיבוי גפני, כמובן).

יחצ”נים חרוצים, המזוהים יותר עם הצד של ישראל פרוש, מיהרו ללחוש שמקלב הבין ללב הגבאים, והנה-הנה מגיע השינוי המיוחל בעמדת ‘דגל’. בירור העלה שלהד”ם. מקלב אמנם הקשיב לדברי הגבאים בקשב רב, אך לא שינה את דעתו הידועה מזה מספר חודשים: “זה לא גוש חוסם, זה גוש בונה. אנחנו דורשים דרישות בהתאם לגודלנו. עד כה לא נענינו. הכדור בידיים של פרוש, לא בידינו”.

בין לבין, פוזרו כל העת ידיעות סרק כביכול ‘דגל’ עומדת לסגור ‘דיל’ עם פרוש ולבגוד בש”ס. הידיעות הללו התבררו די מהר כלא נכונות, ואולי זו הסיבה לכך שכאשר הופצה שמועה שכזו בשלישי בלילה, איש כבר לא התייחס אליה ברצינות.

בצהרי יום שלישי התקיימה פגישה נוספת, תוך ניסיון אחרון ליישר את ההדורים לפני ההצבעה על התקציב ולפני שיטורפד פעם נוספת. בפגישה נכח נציג בכיר מש”ס, הרב דוד משה וינשטוק, נציג וועדת הרבנים החסידית מצד ישראל פרוש, ושבתי מרקוביץ כשליח ‘ועדת הרבנים’ של ‘דגל’.

מה יצא מהפגישה הזו? כל הצדדים שמרו על שתיקה. אבל השמועות דווחו שאו-טו-טו סוגרים עם פרוש. לשמועות נוספה עוד כוכבית: ‘דגל’ סוגרים, ללא ידיעת ש”ס.

איך יתכן שש”ס לא יודעת, אם נציג בכיר שלה נכח בפגישה הקובעת? אמר לי מיד בכיר בש”ס. שאלתי גם בכיר ב’דגל’, שהבהיר חד-משמעית ובאופן נחרץ כי בפגישה לא הושגה שום התקדמות.

אמש, הם קיבלו את הידיעה כי שני נציגי דגל ‘הבריזו’ והצביעו בעד התקציב, ובכך הבטיחו את המשך כהונתו של ישראל פרוש בקדנציה הנוכחית לפחות לעוד שנה. ההלם, כאמור, היה מוחלט. הוא שורר עד לרגע זה.

לאיש בצמרת של ‘דגל’ אין באמת מענה ל’פיגוע’ באלעד. זימון ל’ שימוע’, אפרופו חודש אדר, זו ירייה באקדח קפצונים.

 5.

מה באמת יעלה בגורל ‘דגל’ מכאן והלאה?

תלוי את מי שואלים.

“דגל-ראב”ד הוכיחו שהם יודעים לשחק פוליטיקה מתוחכמת”, היה מי שאמר, בטון של בטוח בעצמו. “מעכשיו השליטה עוברת לידיים שלהם”. אני, אגב, לא בטוחה שהוא לא צודק.

“תסמכי על דגל-רשב”ם, הם ימצאו תשובה הולמת, והיא תהיה כואבת מאוד”, אמרו אחרים, נחרצים גם הם. “זה יקרה, גם אם זה ייקח להם כמה ימים”.

אבל את המונולוג היותר כואב שמעתי מיהודי חכם: “אני חושש מאוד, שקמפיין ה’הנכד קובע’ נקלט בשטח. שאנשים, בעיקר בחורים צעירים, הפנימו את הדברים, מה שאומר, שמהיום תשרור אנרכיה מוחלטת  בתנועה. למה שמישהו, כולל ראש הממשלה, ירצה לסגור דבר-מה מול ‘דגל’? איך אפשר לסמוך על מילה של ‘דגל’, כשכל נציג יכול לסור למעונו של אחד מראשי הישיבות ולעשות כרצונו?

“מדוע שראש עיר יסגור עם נציג ‘דגל’? למה שיאמין למילה שלו? למה שמפלגה כמו ש”ס, או אולי אפילו אגו”י, ירצו לסגור עם צמרת ‘דגל’ דיל? איך אפשר להאמין למילה, אם יש דעות שונות ואולי אפילו סותרות בצמרת ההנהגה הרבנית?

“ביהדות התורה יודעים שלא מתקבלת החלטה בלי כינוס ‘מועצת’, או לכל הפחות משאל טלפוני. ומה ב’דגל’? חשבנו שהדברים נקבעים בבית שברחוב רשב”ם. מהיום, גם זה לא…”

כי מתשמ”ט ועד תשע”ט, כזה ‘פוטש’ טרם היה לה, לדגל התורה.