פירון שוחח עם רונה רמון על מותה הקרב. מה הוא אומר על החלטתה?
רונה רמון ע”ה, שנפטרה ביום שני האחרון בגיל 54, בתום מאבק ממושך במחלת הסרטן, ביקשה בצוואתה שהותירה – לשרוף את גופתה ולא לערוך לה טקס קבורה, כדי למנוע מילדיה את הקושי הכרוך בהלוויה נוספת, לאחר שכבר איבדו את אביהם אילן ז”ל ואת אחיהם אסף ז”ל.
בפוסט שפרסם שר החינוך לשעבר שי פירון, בדף הפייסבוק שלו, הוא סיפר על שיחות שקיים עמה – ועל השיחות שקיבל לאחר שהתפרסם על הדרך בה בחרה:
•
“כשישבנו על מרפסת ביתה ושוחחנו על מותה הקרב, פעם ועוד פעם – לא היה בינינו בכי. אלא מבט מפוכח ורצון לגעת בשורשי הקיום. פעם למדנו מורה נבוכים, ופעם – עסקנו בהגדרת החיים שאחרי החיים.
ככה, רונה ואני אל מול גלי הים במרפסת שלה, ביפו. הבכי הופיע באוטו. בנסיעה הביתה. דמעות על חברה שמביטה על החיים מלמעלה. מגבוה.
וכשהלכה לעולמה והתפרסמה הידיעה על הדרך בה בחרה, הגיעו מאות טלפונים, לשכנע, ללכת, להבהיר להצהיר. משלחת רבנים, ומשלחת רבניות, ואנשים שנצלו משריפה, וסתם יהודים טובים.
והייתי מאובן. כי ידעתי מראש. ידעתי עד כמה ולמה רצתה ככה. ורק ככה.
אני יהודי אורתודוקסי. אין לי בעולמי אלא הלכה. ברור לי איך צריך להיקבר.
אבל השיעור האחרון שקבלתי מרונה היה ללמוד לקבל את אהובך וחברך גם כשאתה חולק עליהם מכל וכל.
השיעור האחרון שקבלתי מרונה היה לקבל עמדה שנראית לי נוראית ולא לומר “היא לא הבינה”, “היא טעתה ומצווה עלי לתקן את שגיאותיה”. לא. היא ידעה מה שהיא עשתה. היא בחרה. אני לא מסייע ולא משכנע. אני מקבל. בכאב, בדמע, זה מה שרצתה.
היה לי קשה עם חלק מההודעות שקבלתי. אני באמת מקבל מבין ומתרגש מהלהט, האמונה והרצון להוביל לטוב.
אבל אני לא מקבל את הפטרונות ומחיקת רצונו של האחר. ולא. אני לא חושש ממדרון חלקלק, והיותה דמות, ומה יעשו בעקבותיה. ברוך ה’, אנחנו נטועים עמוק במסורת הקבורה שלנו.
עוד מעט שבת. קבלת שבת ראשונה בשמים. לשולחן השבת תתייצב גם רונה. ואחרי הקידוש תהיה שיחה של שבת.
איך הייתי רוצה להיות נוכח בשיחה הראשונה של רונה והקב”ה… היא לא תהיה קלה. יהיו בה הרבה שאלות.
הייתי רוצה לדעת משהו מהתשובות.
נוחי בשלום רונה,
שבת שלום”
-
מזדהה עם דבריך שי, עד מה? יש גבולות אדומים – מהם?
-
דבריו ממש לא מקובלים!!!
-
להוקיא אותה מקרב העם היהודי.רצון מעוות
-
כל ישראל ערבים זה לזה ובחירתה של רונה משפיעה גם עלינו.
אם מדברים על קבלת האחר גם כשאתה לא מסכים עמו, זה הדדי שהיא אמורה לקבל אותנו גם אם היא לא מסכימה ומטענה זו היא היתה אמורה להסכים על דעתה ולא לבצע את הטעות שמעולם האמת גם לה ברור שהיא היתה עושה הכל כדי לשנות את צוואתה ומודה לנו שמלנו עמה חסד אחרון.
-
עצוב שזה שר החינוך לשעבר
-
את כולם אתה מבין ומכבד רק מי שמאמין אתה לא מכבד רוצה לכפות את דעותיך עליו כבר שכחת?? תנסה להיזכר מה עשית במשרד החינוך
-
כי אם היה בעולמך רק הלכה אז היית יודע שאין שומעין לנפטר בדברים האלה! זה כמו אם בן אדם יבקש שיקטעו לו את הידיים ותילך לעשות את זה כי הוא ביקש…
וגם רונה בעצמה אם הייתה יכולה – ממקומה למעלה – היתה צורחת ומבקשת ממך: שי! אנא! עזור שלא ישרפו אותי!!!
ואתה נקרא חבר…??? אם היית חבר באמת היית משכנע את המשפחה לא לשרוף… בושה! -
אתה לא “אין בעולמך אלא הלכה” ואתה גם לא חבר אמת.
קודם כל ההלכה אומרת שאין שומעין לנפטר בדברים כאלה… וכי יעלה על הדעת שאדם יגיד לך שהוא רוצה לכרות את ידו ותעזור לו…??
ובטור יהודי מאמין אתה צריך להאמין שרונה בודאי מסתכלת מלמעלה וצועקת: אנא תציל אותי משריפה ואתה יושב פה ומדבר ככה. בעיני מי אתה רוצה למצוא חן? איזו בושה וכמה ורשעות צריך??? -
סופסוף יהודי מלא חמלה, הבנה ויכולת התעלות מעבר לרצון האישי. דוגמה לכולנו.
-
למה?
-
אדון פירון.
“אתה כואב את החלטתה שרונה. אתהמבין ומקבל את החלטתה””
אין כל ספק שכל אדם אחר בחייו יכול להחליט החלטות קשות. שאמחנו החברים יכולים לכאוב ולקבל ללא שיפוט את ההחלטה למרות שהיא נוגדת את השקפתנו.אנחנו ממשכים לאהוב ולקבל את השונה ולא דוחים אותו .
לא רק אתה שותף במחשבות שכאלה.
אך ” אליה וקוץ בה” לא היתה לך כל סיבה בתור דמות אישיות לשתף את הפוסט שמשקף החלטה שגויה לכל ” בר בי רב”.
לא פעם אנחנו אמורים לשמור אתדיעותינו מחשבותינו בלב פנימה. ובמיוחד לדמויות שנחשבות ומוכרות כאישיות חשובה ומקובלת.
דעתך השקפתך כלפי האחר היא לקבל אותו לחבק אותו ולא להרחיק אותו.
אין כל ספק שאחוז לא מבוטל יפרש את ” הצדק” שלך כלפי המעשה שגם אני אעשה מעשה לא הגיוני לא מקובל חריג יחבקו אותי. וכך המידרון הוא הקצה של ההדרדרות להחלטות נחרצות ואיומות .
שריפת גופה. לקבל ולהיות גוי . לא לעשות ברית מילה. להיות מכור לסמים והרשימה ארוכה ללא סוף.שי פירון אצר שייקבלו אותי שיחבקו אותי וכו…
המישרפות לא ייעלמו מהמחשבה היהודית לעולם. זוועה שלא תישכח לדורי דורות .
לא יכולה לבא דמות כה חיובית ולתת אישור למגמה שלילית שכזו.
הגברת דאגה לילדים. מה יותר קשה להגיע לקבר ולהזיל דימעה או להיות נוכח בשריפת הגופה היקרה??
איום ונורא לחשוב ולחבק את האמא שלא חשבה על הילדים אלא חשבה על עצמה בילבד.