איפה הכסף של ‘שעות השילוב’ ומי זורם עם הקומבינה? • תחקיר

1.

מזה תקופה נוחתים על שולחנו של ח”כ יעקב מרגי, יו”ר ועדת החינוך של הכנסת, מכתבים קורעי-לב, המגיעים מכמה ערים חרדיות.

אמש נחת מכתב נוסף, שהיה הקש ששבר את גב הגמל. כתבה אותו אמא לילדה הלומדת בבית ספר רגיל, למרות נכות בה היא לוקה. מטבע הדברים לא ניכנס לפרטים, כדי למנוע זיהוי.

למרות הנכות והצורך בהנגשה, “הכניסה לבית הספר מחליקה. השיפוע חד ואין מאחז”, כותבת האמא הכאובה. “כשיורד גשם, הסכנה עוד יותר מוחשית. סכנת נפשות יום-יומית ולאף אחד לא אכפת. היא צריכה שירותים מונגשים ואין לה. היא צריכה חדר לטיפולים. שום דבר עוד לא נעשה. למה אנחנו צריכים לחכות? לאסון חלילה?”

לילדה מגיעות, לפי החוק, שעות שילוב, שעות דיפרנציאליות. אבל בבית הספר טוענים: הכסף לא הועבר אלינו.

מכתב ועוד מכתב – ומרגי החליט להיכנס לתמונה.

כשהוא נכנס, הוא פשוט מתקשר ו’מרים’ את הפקידים במשרד החינוך. עד מהרה התברר לו כי השיטה עובדת פשוט: משרד החינוך מעביר 70% מהתקציב, הרשות המקומית אמורה לשאת בנטל של 30 האחוזים הנותרים. זה עובד היטב בערים החילוניות והמעורבות, אבל מקרטע בחלק מהערים החרדיות. לכן לא נכלול את כולן, כי בחלק מהן הכל פועל כשורה.

בנושא הספציפי הזה הגיעו תלונות מביתר עילית, הגם שתלונות בנושאים נוספים הגיעו גם מיתר הערים החרדיות. אבל נתרכז בנושא אחד –  שעות השילוב הפדגוגי.

2. 

בניסיון להבין ‘איפה הכסף’ ביצעתי מספר טלפונים. בשיחות עלו סיפורים מצמררים. אמא שאושרו לה 30 שעות, אבל בפועל קיבלה רק 21 שעות; אמהות שילדותיהן לא קיבלו שעות כלל, וכך הלאה.

מה קורה בפועל? שמעתי כמה אופציות, חלקן רק זעזעו אותי עוד יותר.

יש עיריות שמעבירות למוסד החינוכי הספציפי, או לרשת המפעילה, את 70 האחוזים שהגיעו ממשרד החינוך (לא שמעתי על מקרה בו העירייה סחבה את הכסף לצרכים אחרים, גינון מעברי חציה וכיוצא באלו), אבל לא משלימות את 30 האחוזים הנותרים”.

איך מתרצים זאת בעירייה?

ביתר עלית. למצולמים אין קשר לכתבה. צילום אילוסטרציה: Nati Shohat/Flash90

גורם שלא רצה להזדהות בשמו אך מכיר איך עובדת השיטה, טען כי רשתות החינוך “מעסיקות את העובדות לא רק בשביל שעות השילוב, אלא מוסיפות להן מטלות. באה העירייה ואומרת: במצב הזה, אין שום בעיה, תשלימו אתם כרשת את סך 30 האחוזים החסרים, למה אנו צריכים להכניס את היד לכיס?”

זה מזעזע, כי מדובר בקומבינה, שבדרך כלל מלווה בגיוס עובדת לא ממש מקצועית ומהוקצעת לשם ביצוע ‘שעות השילוב’, והעיריות ‘זורמות’ איתה ומוסיפות קומבינה על הקומבינה. כלומר, נעלים עין מהקומבינה שלך, מנהל רשת נכבד, ובלבד שלא תטיל עלינו להוסיף 30 אחוזים.

השאלה היא, מה נדרש מהמנהל בתמורה. כלומר, האם מאפשרים לו להשית עוד עבודות על העובדת, אבל תוך הקפדה ש’שעות השילוב’ יבוצעו במדויק, או שגם במקרה זה מעלימים עין ומחליקים את הקומבינה.

3. 

והיו גם מי שטענו  אחרת.

“לא בטוח שהעיריות לא מעבירות את תקציב 30 האחוזים. יתכן שמוסדות מקבלים 100% ופשוט לא מעבירים את התקציב עבור הילדות שזקוקות לשעות הללו”. לא בטוח שהם צודקים, אבל מי יודע.

כך או כך, משיחות עם הורים, עולה כי בחלק נכבד מהמקרים, שעות השילוב לא מתבצעות. “אז אני לא יודעת אם העירייה העבירה את החלק שלה והמנהל הוא שלקח אותו בשביל עבודות אחרות שעושה העובדת, או שהעירייה בכלל לא העבירה ותירצה את אי ההעברה בתירוצים קלושים כמו ‘העובדות משרתות את המוסד מעבר לשעות השילוב'”, אומר הורה.

זה מקפיץ עד לשמים. כי בתחתית השורה אין שום סיבה שילדה חרדית הזקוקה לשעות שילוב בשל נכות גופנית או שכלית, לא תקבל אותה עד לדקה האחרונה; אין שום סיבה שהורים ייאלצו לעבור עם הילדים לעיר מעורבת או חילונית, רק כדי לקבל את המגיע להם לפי חוק; ואין שום סיבה שנזדקק לשר חינוך כמו שי פירון, כדי שיזכיר לכולנו, הציבור החרדי, שחוק הוא חוק. נקודה.

“קשה לי להאמין שרשות נוטלת ממשרד החינוך תקציב של 70 אחוז שמועברים לצורך שעות שילוב, ומשתמשת בו לצרכים אחרים בעיר”, אומר גורם שיודע. “יש במשרד החינוך מפקח מיוחד שזמנו מוקדש בדיוק לדבר הזה. שמו חגי כץ, ואוי לרשות שתיתפס במעשה שכזה. זה לא הגיוני.

“סביר יותר לומר שהכסף מועבר לרשתות או למוסד הספציפי, אבל שם מתחילים להתמסחר איתו. סטייל, אל תעבירו לנו את ה-30 אחוז, נוותר לכם, אבל אנחנו מצידנו נשלם ב-70 אחוזים הללו לעובדת עבור עבודות שוטפות, ואופס, חסכנו משכורת. יש רק בעיה ‘קטנה’ עם החסכון הזה. בגללו, ילדה נכה לא מקבלת שעת שילוב…”

המצב האידיאלי, אגב, הוא שהעירייה היא שתעסיק את הסייעות, ותשלם להן 100% מהשכר. כלומר, 70 ממשרד החינוך ועוד 30 מתקציב העירייה. אלא שאין אפשרות משפטית להעסיק סייעת באמצעות העירייה כשמדובר בגוף פרטי, מה שקורה הרבה במגזר החרדי. לכן מתחילה ההתמסחרות בכסף.

יעקב מרגי. צילום: Yonatan Sindel/Flash90

4. 

מרגי נשמע זועם.

“אם הינך אבא לילד בעל צרכים מיוחדים הנדרש לסייעת רפואית/לימודית אל תתגורר בביתר עילית”, הוא אומר לחרדים 10.

מבדיקה שלי, מדובר בעוד ריכוזים חרדיים, הגם שאל לשכתו הגיעו פניות בעיקר מביתר עילית.

מרגי כבר פנה למשרד החינוך וביקש לבדוק את הסיפור. מתשובת המשרד עולה: “בהוראת גורם בעיריית ביתר עילית, אין העירייה מוכנה להשלים את הפער למימון הסייעת לתלמידי החינוך המיוחד”.

מרגי סבור שמדובר ב”תקדים חריג בהשוואה לשאר הרשויות במדינת ישראל אשר פועלות ומשלמות את חלקן בסיוע הנדרש לתלמיד לאחר שאושר בוועדות השילוב ו/או ההשמה”, וטוען: “בעירית ביתר עילית אין רואים בעין יפה את צרכי תלמידים אלו ומסרבים להשתתף במימון החלק היחסי של הסייעות”.

כאמור, מבדיקה שלי מדובר בערים נוספות, שזה עצוב הרבה יותר.