אישי תקשורת: ‘לפרסם את השפלת הרב מצגר בחקירה? מציצני, סדיסטי

אתחיל בחובת הגילוי; הרב מצגר חבר שלי. נכון, כעת הוא אסיר מן המניין, אך חברות לא נמדדת ברגעי שיא ותהילה אלא דווקא ברגעי שפל ומשבר.
אני מכיר ומוקיר גם את ידידי המוכשרים, העיתונאים רביב דרוקר ועמו ברוך קרא, אשר רבים רבים מתחקיריהם המקצועיים ראויים לציון לשבח.
יחד עם זאת אוסיף כמה מילים בעניין שעלה על סדר היום הציבורי בעניין הדלפת הסרטונים מחדרי חקירות לצפייה בטלויזיה.
1. אין חובה לומר את האמת בבית משפט.
2. לכן, גם עורך דין המשקר לשופט תוך כדי הליך משפטי, אינו עובר על כללי האתיקה, הואיל ואלה “כללי המשחק”.
3. יש מרחק של שמים וארץ בין “אמת עובדתית” ל”אמת משפטית”.
4. לכן, יש פושעים גדולים המסתובבים בחופשיות ולעומתם חפים מפשע המרצים עונשי מאסר ארוכים ללא עוול בכפם.
5. עולם הרבנות של היום יותר גרוע מבית זונות באמסטרדם. הרב מצגר לא המציא את השיטה אלא קודמו הרב לאו. אותו חיפשו ואליו נטפלו והדברים ידועים.
6. איני מגן על הרב מצגר, שכן, ככל ועשה מעשים בלתי ראויים, הרי שהוא משלם את חובו לחברה ברגעים אלה.
7. ויודגש, לו הרב מצגר היה שומע לעצתי, הוא לא היה יושב בכלא אף לא דקה.
8. עברתי על כל חומרי החקירה, העדויות, והררי הקלסרים, מילה במילה, אות אות. היו שם הרבה מאד “חורים” אשר היו מזכים את מצגר ואפילו מחמת הספק. לא בכדי הסכימו בפרקליטות ללכת לעסקת טיעון. אם התיק וראיותיו היו בנויים לתלפיות הם לא היו מוותרים על פסיק.
9. הרב מצגר שמע לבקשותיה של אשתו, אשר הציעה לו “לשבת ולגמור” עם הסיפור. לכן, “ההודאה” שלו הייתה חלק מהליך פורמאלי לחלוטין. כאמור לעיל, אדם המכחיש בבית משפט או אדם האומר “מודה אני” עושה זאת משיקוליו ולא מצד האמת העובדתית.
10. לציין, כל אדם בישראל, יכול בוקר אחד למצוא את עצמו נחקר. לא מכל חקירה יוצא כתב אישום. יש פרוצדורה ארוכה אותה יש לעבור מרגע תחילת החקירה ועד לכניסתו של אדם לשערי הכלא.
11. הבדל תהומי במאזן הכוחות נמצא בין האזרח הקטן המוצא עצמו מתמודד כנאשם מול “מדינת ישראל”.
12. המדינה כתובעת לא מוגבלת בכח אדם, במשאבי זמן וכמויות של כסף. “המדינה” חיה כרגיל בעוד האזרח לא ישן ולא מתפקד ואפילו יצא זכאי.
13. האם התחקיר “כשר” ? כן. אך הוא “כשר ומסריח”. בסופו של יום מה ההבדל בין דרוקר את קרא למתגר אם את ההון שלהם הם משיגים בדרכים לא חוקיות ו/או לא כשרות ו/או מזיקות ?
כעת הבה נסכם;
ברגע ונחקר יודע כי על מדליף חומרי חקירה יש “חסיון עיתונאי”, בתת המודע שלו הוא יחשוב על “היום שאחרי החקירה” עת ימצא את עצמו מושפל לעיני משפחתו, קבל עם ועולם, בשיא רגעי השפל בחייו.
האם הוא ידבר ?
היגלה את האמת ?
הינסה למרק את מצפונו ?
האם התחקיר יעזור לחקירות הבאות או שמא יזיק ?
אני אומר לכם בבירור שאם יש בתחקיר הזה תועלת כל שהיא או “שכר”, הרי שיצא שכרו בהפסדו. הנזק הוא אדיר למדינה ולאזרחיה.
כל זאת תמורת נזיד עדשים בדמות “רייטינג” ויצר מציצנות.
זו האמת הצרופה ואין בלתה.
ואל תבינו אותי לא נכון, מעשיו של ידידי הרב מצגר ככל שנעשו אינם מקובלים עלי כלל. אך יש גבול עליו יש לשמור גם במעט האנושיות כלפי אסיר מן המניין.
אבל ככל שהאדם יקבע מהו מוסר ומה מוסרי, הרי שהעיקר תמיד יהיה חסר מן הספר.