ה’עיזים’ של אגו”י, המשאלות של שס, חוסר האונים של דגל התורה • טור מיוחד

1.

הרוקדים במעגלים במטה של שוקי אוחנה בצפת, כמו במטה משה ליאון בשכונת תלפיות, עם הש”סניקים ב’שמעון הצדיק’ ובמטה ‘דגל’ בכנפי נשרים, לא חלמו אילו מהמורות, תככים, מזימות ולחצים קדמו לרגעים המרגשים הללו.

נתחיל דווקא מהסוף.

את התמיכה הרשמית והסופית של ‘דגל’ קיבל שוקי אוחנה, שהתמודד בסיבוב השני מול נחמן גלבך מ’שלומי אמונים’,  דווקא מהגרי”ג אדלשטיין.

ביום ראשון, בשעה 20:00 בערב, התקיים אירוע תמיכה במועמד של הליכוד, אירוע בו השתתפה הנציגות המקומית של ‘דגל’, ובראשה הרב דב קפלן. רבים תהו: כיצד לא סרו אל ביתו של הגר”ח קניבסקי, כדי לקבל את אישורו למהלך התמיכה באוחנה, כפי שתמכו בו גם בסיבוב הראשון?

ובכן, לא תאמינו מה קרה מאחורי הקלעים, במהלך היממה שקדמה לאירוע.

2.

נחזור אל הסיבוב הראשון שהתקיים ביום שלישי, שבועיים לאחור.

ביום רביעי בבוקר, נשמעו דפיקות על דלת ביתו של שוקי אוחנה, מי שזכה ב-38% מקולות הבוחרים. בפתח עמדו שני נציגי ש”ס – רונן גנון ונהוראי לחיאני, חיוך ענק מרוח על פניהם. הם השמיעו איחולי “מזל טוב” נרגשים.

שוקי נדהם. הרבה מהלכים בוצעו בניסיון לצרף את ש”ס למחנה תומכיו, אבל כל פעם, בטרם חתמו – השניים נעלמו.

אבל הם בשלהם. ‘אתה האיש שלנו, ספרדי אמיתי, ידענו שתיבחר, הרבה ש”סניקים הצביעו לכם’ ו’כל המשפחה שלי רק שוקי’… (את המלל קיבלתי מפי עד שמיעה. תגובת נציגי ש”ס: “דמיונות של שוקי”. ש.ר.).

ואז הם שלפו את העיקר, המשאלות: סגן ראש עיר בשכר, יו”ר מלגם, תיק תרבות תורנית, תיק שיפור פני העיר, תיק הנדסה ועוד. (הש”סניקים סירבו להתייחס לפירוט דרישותיהם. ש.ר.).

שוקי הופתע מהדרישות. הוא מיהר להסביר לשניים כי חלק מהתיקים כבר חולקו למי שהקדים ותמך בו בסיבוב ראשון.

אבל השניים לא נואשו. ‘רק תחתום על הטיוטה, אתה יכול לציין ברור שהכול תלוי בהסכמת שאר השותפים לקואליציה’, אמרו.

אוחנה התייעץ עם משפטנים בליכוד ועם יועציו האישיים. הללו אמרו: ‘מדובר בטיוטה ראשונית, לא בהסכם, אין חשש לחתום. אם מדגישים שהכול תלוי במפלגות השותפות לסיבוב ראשון – אין בעיה’.

הצמד הסכים: ‘תחתום בראשי תיבות על הטיוטה, שב עם שאר המפלגות ונסה להתניע את המו”מ’.

כך עשה. השניים יצאו מרוצים ושמחים.

כמה דקות לאחר מכן, כבר דווחו כלי תקשורת חרדים כי שורי אוחנה חתם עם ש”ס. ואז פורסמה גם רשימת התיקים. אוחנה נדהם.

ולא רק הוא. ראשי ‘דגל’, לצד עוד שותפים, הגיעו מודאגים, דרשו הסברים. אוחנה הסביר מה התרחש, ואחר כך התקשר לראשי ש”ס והבהיר: השותפים אינם מוכנים לוותר על חלק מהתיקים.

זמן לא רב חלף, וכותרות חדשות הפציעו: ש”ס פוצצה את המו”מ. ומי אשם? האצבע המאשימה הופנתה כלפי תנועת ‘יחד’, שהטילה, כביכול, וטו על התפקידים שהוענקו להם ב’חתימה’.

בירור שערכתי מעלה: ‘יחד’ לא הטילה וטו (להיפך, לכתחילה הציעה לש”ס הרצת רשימה משותפת, בריצ’רץ’ – אך סורבה). מה שכן – איש מבין אלו שעלו על העגלה הדוהרת של אוחנה, כבר לפני הסיבוב הראשון, וכובדו ב’תופינים’ כראוי לשותפים מתחילת הדרך, לא היו מוכנים לוותר על מה שכבר הובטח להם.

הגיוני, לא?

3.

אלא שיש עוד גרסה, זו הנלחשת במסדרונות ש”ס בצפת. לא שמעתי אותה מפי נציגים רשמיים, שסירבו להתייחס.

לפי גרסה  זו, ביום שני, ערב הסיבוב הראשון, כבר נחתם הסכם עם ש”ס. בעצם, לא רק עם ש”ס, עם הגוש כולו – וכשאומרים גוש בבחירות הנוכחיות בצפת, מתכוונים לחב”ד, גלבך מ’שלומי אמונים’ וש”ס. הפלגים החרדיים הללו צעדו בהרמוניה מלאה עם ראש העיר הקודם, אילן שוחט. יש מי שטענו כי ריצת גלבך כמועמד הייתה לשם מיקסום הישגים עבור שוחט.

אבל תוצאות הסיבוב הראשון הוכיחו, שריצת גלבך פגעה בשוחט. קשה היה לנחש מה תהיה התמיכה באליעזר לזר, שרץ שנה שלמה וצבר תומכים. בסופו של יום הוא לא הצליח להביא יותר מכ-2000 תומכים (הרבה עבור אדם שהממסד החרדי הפנה לו עורף), כך שיתכן כי אילו גלבך לא היה מתמודד, התוצאות מבחינת שוחט היו שונות, אם כי שוחט הצליח לצבור לעצמו התנגדות גם בציבור החילוני.

לפי גרסה זו, אוחנה הסכים לפנק את הגוש בסגנות לש”ס, פלוס תיק התכנון והבניה לנחמן גלבך.

לפי גרסה זו, לא הייתה, אפוא, שום סיבה לשני נציגי ש”ס להתייצב בביתו של אוחנה למחרת הבחירות, ולא הייתה סיבה שגלבך לא יסיר את מועמדותו.

איפה השתנתה האידיליה? מילת הקסם, או מילת הפחד בצפת, היא ארקדי. ארקדי בארסט מכהן בצפת כיו”ר ‘ישראל ביתנו’, המפלגה אליה משתייך גם אילן שוחט. לרשותו עומד צבא מצביעים שנשמע להוראותיו.  לכל היה ברור כי החלטה שלו לחבור למי מהצדדים היא פלוס ענק.

ביום ראשון, כעשרה ימים לפני הסיבוב השני, חתם שוקי אוחנה על הסכם עם ארקדי. מבחינתו, הייתה זו עסקת מיליון הדולר. אבל מבחינת ה’גוש’ – הכי גרוע שיכול להיות, באשר שוקי אוחנה כבר לא יכול להעניק את שהבטיח – סגן ראש עיר במשרה מלאה. שכן, סגן אחד כבר העניק לשלמה חדד, החרדי שהביא לפני 5 שנים כ-30% מהמצביעים והווה נכס אסטרטגי, שגם צבע בצבע חרדי את מחנה אוחנה. עוד תפקיד של סגנות הוענק לסיעת ת’ – דגל התורה, ו’יחד’ גם יחד.

ולש”סניקים לא נשאר.

מכאן מתפצלות הגרסאות. הטוענים שאוחנה חתם בתוספת הערה – ‘בכפוף לאישור שאר חברי הקואליציה’-  יוצאים בסדר עם העובדה שחזר בו מחתימתו. החברים לא הסכימו. אבל הש”סניקים מתעקשים שהיה בידם הסכם חתום עוד טרם הסיבוב הראשון, ובו לא הופיעו כל הסתייגויות.

לפי הגרסה השניה, עשה אוחנה מעשה שהקפיץ את הש”סניקים לגובה, וגרם להם להעניק ראיונות זועמים. ועדיין, ביום שני, כשבוע לפני יום הבחירות, היו גישושים של מו”מ בין ש”ס הארצית לשוקי אוחנה, כשהמתווכים הם גורמים בכירים בסביבת ראש הממשלה, ומהצד השני, ליאור שבבו, בנו של זאב שבבו, לשעבר יו”ר ש”ס בצפת ומקורב מאוד לדרעי.

למרות היותו מתווך מוצלח, הוא לא הצליח במשימתו. מדוע בעצם? תלוי את מי שואלים.

יש שיטענו, כי האשמה מונחת לפתחם של הנציגים המקומיים, שהתראיינו נגד אוחנה, למרות שמאחורי גבם התנהל, בחדרי חדרים, מו”מ מוצלח. לפי גרסה זו, הנציגים גם ישלמו מחיר על כך. נחיה ונראה.

יש שיטענו, אוחנה לא הצליח לספק ‘סחורה’. הנציגות המקומית של ש”ס הייתה מחוייבת לגלבך כ’גוש’, לאוחנה כבר לא נותרו תיקים משמעותיים לחלוקה, ולכן הכל עלה על שרטון.

אוחנה, אגב, סירב לקבל את ש”ס יחד עם ה’גוש’, והתעקש לסגור רק מולה. בתמורה הסכים להעניק תיקים בכירים וכן שליש מתיק הסגנות, ברוטציה עם אנשי ת’.

למה הסכים? הרי ידע שש”ס יכולה לתרום לו רק מנדט אחד, באשר המנדט השני שלה כולל מקורבים לברסלב, אנשים שתמכו בגלבך גם בסיבוב הראשון? “מתוך כבוד לתנועת ש”ס, שהיא חשובה הרבה מעבר לגודלה המספרי בעיר כזו או אחרת, מתוך כבוד לשר הפנים אריה דרעי”, כפי שהסבירו לי בסביבת אוחנה.

מדוע ש”ס סירבה להרים את הכפפה ולקבל את מה שיכלה לקבל אז, למרות שהיו”ר אריה דרעי ידע כי המספרים לא ממש משחקים לטובת גלבך? כששאלתי על כך את נהוראי לחיאני, הוא חזר והבהיר לי: גלבך הולך לנצח, את עומדת להיות מופתעת במוצאי יום הבחירות. שמרתי את השיחה הזו. הזכרתי לו אותה עם פרסום התוצאות החד-משמעיות, בהן הביס אוחנה את גלבך, אבל מאז ועד היום הוא אפילו לא הציץ לקרוא. כן, לא נעים להפסיד. בפרט אם היית כה בטוח בניצחון של הגוש.

לכאורה, שני הנציגים המקומיים הם שטרפדו לש”ס כל אפשרות לסגור מו”מ. אבל רק לכאורה. כי אם באמת דרעי היה חפץ בכך, הוא היה יכול לכופף את נציגיו. לא בטוח שהיה לו ‘ראש’ לעשות סדר בממלכת ש”ס בצפת; יתכן שיעשה זאת כשוך המולת הבחירות. כל סדר שייעשה בצפת, סביר להניח שלא יהיה לטובת הנציגות הנוכחית, שלמעשה נכשלה בהימור.

בש”ס, אגב, הפסיקו את המו”מ כשהתברר להם שחלוקת תפקיד הסגנות לחלקים ברוטציה אינה מעשית, מבחינה חוקית. בתחילה קיבלו חוות דעת משפטית של בכיר בסביבת דרעי, שטען כי מדובר בתקנה וכי ועדת הפנים יכולה לשנות אותה. בהמשך פנו ליהודה זמרת, היועץ המשפטי של משרד הפנים, שהבהיר: התקנה מדברת על שכר הסגנים. שינוי בהרכב הסגנים בעיצומה של קדנציה מחייב שינוי חוקי בכנסת, כולל שלוש קריאות, כולל ועדת שרים. בקיצור, לא ממש ריאלי.

4.

בכל השלבים הללו עדיין לא נולדה הסיסמא ‘דין צפת כדין ירושלים’.

באותם ימים עדיין נטו חברי ה’מועצת’ של אגו”י לכיוון תמיכה במשה ליאון. נוסחאות הוכנו, הצעות עלו וירדו, האשליה הייתה שבסופו של יום גם החסידים יתמכו בליאון.

אבל מאחורי הקלעים קיימה סיעה אחת באגו”י  אסיפות סודיות במטרה לטרפד את המהלך. הנה מה שהדליף לי אחד שידע את המתרחש: “תרשמי לעצמך, לא תהיה תמיכה של ה’מועצת’ בליאון. יש קבוצה שנחושה שלא לאפשר תמיכה בו, זו קבוצה שגם תומכת בשו-שו בעליזה בלוך בבית שמש, זו קבוצה שמחזיקה ביד ‘רשימת עיזים’, כיצד לטרפד את תמיכת ה’מועצת'”.

“במו-אוזני”, סיפר המקור, “שמעתי אותם מתלחשים: ‘יענקי קניבסקי, נכדו של הגר”ח, לא בצד שלנו, אבל נכניס לו כאלו ‘עיזים’ בדרך, שהוא לא יוכל להתמודד מולנו. במקביל, נשגר את אנשינו לרחוב ראב”ד, ונפעיל שם את קשרינו”.

במטה ליאון המשיכו להתעקש באוזני: אל דאגה, אגודת ישראל תתמוך במשה.

ידעתי שהם טועים. הכרתי את רשימת המכשולים שמכינים לו בדרך לתמיכה, הבנתי שהתוצאה תהיה אומללה מבחינתו.

נזכרתי איך לפני חמש שנים, כשהגעתי אל אותם אנשים וטענתי כי שתי חצרות חסידיות גדולות כבר נעולות עם ניר ברקת, לא אבו להקשיב לאזהרות.

5.

יום חמישי, ימים אחדים לפני הבחירות. ש”ס כבר עמוק ב’כיס’ של נחמן גלבך, עם ה’גוש’. ‘דגל’ עדיין עם אוחנה.

בשלב הזה בשלושת החסידויות הגדולות – גור, בעלזא וויז’ניץ – מתחילים לקלוט שהם נלקחו ל’סיבוב’ בידי בעלי אינטרסים, המנסים לעשות הכול כדי שלא תצא תמיכה בליאון. ליצמן, למשל, היה בין מי שעמלו למען משה ליאון. אבל בגור היו כמה ערוצים שפנו אל האדמו”ר, ובסופו של דבר, ליצמן לא הצליח להשיג את שביקש.

מאחורי הקלעים הצליחו מתנגדי ליאון באגו”י להפעיל את אדמו”רים הקשורים בעיר צפת, ובראשם האדמו”רים מצאנז ומביאלה, שפנו לאדמו”ר מגור ולגורמים נוספים, והכניסו למשוואה את מה שלא הוכנס בדיון ב’וועדת השמונה’ של אגו”י – תמיכה בגלבך. תדרשו מהליטאים לתמוך בגלבך, נתמוך כולנו בליאון.

לינקייג’ בין צפת לירושלים.

ביום חמישי בשעות הערב התיישבו נציגים מאגו”י עם ליאון, וסגרו על הסכמות. מזכיר ה’מועצת’, הרב יעקב ולצר השיג הסכם שהיה מקובל על האדמו”רים, וקיבל ‘אור ירוק’ משלושתם. ההסכמה ניתנה באופן כזה שהוא יכול היה להתקדם מבלי לחזור ולשאול עוד את פיהם. הנוסח כבר אושר. הכול בתנאי – ש’דין צפת כדין ירושלים’.

העיניים נשואות לכיוון ‘דגל’. בש”ס היו דעות לכאן ולכאן. הייתה אפילו הצעה לפיה מועצת החכמים תוציא קריאת תמיכה לטובת שוקי אוחנה (למרות שכבר פורסמה תמיכה בגלבך), ובתמורה המועצת של ‘דגל’ תתמוך בגלבך. גורמים בכירים בחסידויות שנטו לטובת תמיכה בליאון התחננו: תעזרו לנו לפרק את המכשול הצפתי, תנו לנו פירור. משהו לרדת איתו מהעץ ולסתום את פי הנוטים לתמוך בברקוביץ.

הייתה הצעה לפיה הגר”ח קניבסקי, שכבר העניק תמיכה פומבית באוחנה לקראת הסיבוב הראשון, לא יחזור בו. רק קריאה פומבית ביומונים. וזהו. “אנחנו אפילו לא מבקשים ש’דגל’ בצפת באמת יצביעו לגלבך. רק תצהירו, ב’כאילו'”.

המילה ‘בכאילו’ הפכה למילת מפתח בימים המתוחים הללו. הבקשה החסידית הייתה ברורה: תעזרו לנו, לעזור לכם.

6.

בשלב זה נכנסו שני הפלגים ב’דגל’ לפעולה. לשבחם ייאמר, שלקראת ההכרעה השכילו להתאחד ולהציג אחדות דעים.

ברחוב רשב”ם כבר חשבו לוותר. בש”ס היו שטענו, אסור לשחק לידיים של ‘שלומי אמונים’, פטרוני גלבך, אחרי מה שעוללו לנו באלעד ובבית שמש. כששאלו בתחילה את פי הגרי”ג אדלשטיין, הוא נטה לוותר, לטובת השלום והאחדות. כך גם סבר הגר”ד כהן, ראש ישיבת חברון.

ביום חמישי הגיע יענקל ליצמן אל ביתו של הגרי”ג אדלשטיין. ‘נלך יחד בצפת, נשיג אחדות’, טען ליצמן. ר’ גרשון היה בעד. “אדרבה ואדרבה, צריך לעשות שלום”.

מי שלא הסכים לוותר היה יו”ר ‘דגל’, מוישה גפני, שגילה מנהיגות והיה נחרץ. חייבים להתחשב בדעת התושבים המקומיים, סבר. הליטאים המקומיים, צריך לזכור, סבלו חמש שנים באופוזיציה. תוך טענות על אפליה קשה. כעס רב הצטבר מול אגודת ישראל, ששיתפה פעולה עם עטיני השלטון של שוחט. בקיצור, פלונטר.

רק מי ששוחח עם הקודקודים באותם ימים גורליים, מחמישי בלילה ועד יום שני, לילה לפני הבחירות, יכול להבין איזו בוקה ומבולקה שררה.

במוצאי שבת נפגשו נציגים בכירים מ’דגל’ וש”ס, השושבינים של ליאון, עם מזכיר ה’מועצת’ של אגו”י, הרב יעקב ולצר, שהתחנן: ‘בואו נסגור’.

ביום ראשון, כבר הייתה נטייה לסגור על תמיכה בגלבך, אבל מרשימת ה’עיזים’ שהוכנה נשלפו עוד ועוד סעיפים, שגם טרפדו כל התקדמות וגם הוכיחו למי שעוד לא הבין, שיש מי שלא ממש רוצה לעשות עסקים, אלא רצון לנקום בליאון.

“גררו אותנו לבוץ הזה, לפתו אותנו בלפיתת דוב”, טען באוזני גורם מאגו”י המשתייך לקבוצה שדחפה לכיוון ליאון. “הרי ב’וועדת השמונה’ ניסחו הודעה, קיבלו ‘אור ירוק’ לסגור עם ליאון, ולמחרת לפרסם ביומונים. פתאום בא אחד… שלא נזכיר את שמו, והתחיל לשכנע שלא צריך לפרסם ביומונים החסידיים על התקדמות במו”מ”.

הנה הנוסח, שכבר היה מוסכם: “ועדת השמונה של אגודת ישראל התכנסה בירושלים וקיבלה את הודעת מזכיר מועצת גדולי התורה על הוראת מרנן ורבנן חברי מועצגה”ת שליט”א לקדם את המו”מ עם מר משה ליאון המועמד לראשות העיר ירושלים. הוועדה שמעה את סיכומי המו”מ מפי הרב יוסף דייטש והחליטה להעבירם למזכיר המועצת כדי לקבל את הנחיית מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט”א”.

אמירה חיובית כזו, הייתה מביאה לעדכון נוסף ביום שני, למחרת, וכך הסחף לטובת ליאון היה נמשך.

מה שלא קרה בפועל.

7.

יום שישי היה המועד האפקטיבי האחרון בו ניתן היה לפרסם מודעה ב’המודיע’ וב’המבשר’ לטובת משה ליאון. נוסח על אחדות השורות בין דגל לאגו”י.

ברקע הולכים וגוברים הקולות ב’דגל’, כי “שום נוסח לא יעזור, החסידים חדורים בנקמה, טוענים ש’מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול'”. אבל מצדדי האחדות לא התרשמו. “בסופו של יום, הרציניים מיישרים קו ומצייתים להוראות הרבנים. רק השוליים מבריז”. חשיבה נכונה, אגב, שהוכיחה את עצמה בבחירות האחרונות.

ביום ראשון עדיין לא פורסמה כל הודעה ביומונים החסידיים. המאמץ התמקד בכיוון פרסום הודעת ‘פרווה’, נוסח מתפתל, אבל לפחות כזה שירמז על אחדות. העיניים החסידיות (לא כולן, היו גם חורשי מזימות, שניסו לטרפד) היו נשואות לכיוון ‘דגל’, בתקווה שאלו יחלצו אותם מהפלונטר אליו נקלעו, שלא ברצונם.

 על לוחות המודעות בצפת הוזמן הציבור לערב תמיכה בשוקי אוחנה. לפי המודעה, גפני עצמו יופיע. בלשכתו טוענים, הוא לא אישר הגעה. כך או כך, אנשים מתחילים לחשוד, שמשהו מתרחש מאחורי הקלעים.

ובינתיים ב’דגל’, מבוכה גדולה. מה עושים?

אנשי דגל-רשב”ם, שמבינים את הפלונטר, לא רוצים לצאת לקרב, בפרט כשגפני מצדד באי כניעה. מוטלה קרליץ, אביו של הלל קרליץ, יו”ר ‘דגל’ בצפת, מצליח להיכנס אל הגרי”ג אדלשטיין ולהביע בפניו את תרעומת התושבים בצפת, שממש נחרצים נגד תמיכה, ב’כאילו’ או שלא, בנחמן גלבך.

יש שיגידו, היה זה תרגיל מבריק של יענקי קניבסקי, שאמר לעצמו: למה לי לצאת אשם במקרה שליאון ייכשל בירושלים (אגב, בשעתיים בהן היה נראה כי ברקוביץ ניצח, כבר היה עיתונאי (הנחשב מקורב לדגל-רשב”ם) שיצא בכותרת לפיה, אילו היו מסכימים לוותר על צפת, לא היינו מאבדים את ירושלים).

יש שיאמרו, ראב”ד התכופפו למקומיים. אבל האמת היא, כנראה, באמצע. מצד אחד, בדגל-רשב”ם לא רצו ללכת למחלוקת (כך עשו גם כשרבני ראב”ד הורו ביום הבחירות לתמוך בשרוליק פרוש. למרות שממש לא רצו להעניק לו פרס על העתירה נגד פינדרוס, הם שתקו ולא יצאו נגד). מצד שני, בדגל-ראב”ד היו צריכים לקבל הכרעה לא פשוטה: ברור היה לכל כי אילו תיפול ירושלים לזרועות ברקוביץ, האשמה תירשם על שמם. אחרי ניצחון חיפאי מזהיר, אולי גם ניצחון באלעד, למה להם להפסיד.

ושוב היו אלו גדולי ישראל, שלקחו על כתפיהם הרחבות את ההכרעה. “אין דוחים נפש מפני נפש”, פסק הגרי”ג אדלשטיין ביום ראשון בערב.

8.

במבט לאחור, זו היתה הכרעה שהובילה לניצחון כפול.

בצפת – ‘דגל’ מצאה עצמה בצד המנצח, ותקבל מידיו את שהובטח לה (שוקי אוחנה לא הסכים ליטול חלק בתזזית של תמיכה בגלבך ב’כאילו’, ולא הבטיח לשמור עבורם, במקרה כזה, סגנות ושאר ‘תופינים’). ‘דגל’ גם אינה חייבת דבר וחצי דבר ל’גוש’ של גלבך.

בירושלים – משה ליאון יצא מנצח. הוא יכניס את אגו”י לקואליציה כדי לשמר את האחדות, אבל ממש לא ממקום של מי שסגרו איתו לפני הבחירות. הוא תמיד יזכור להם את השעתיים בהם התנדנד בין חיים למוות פוליטיים, כמובן. הוא כנראה גם לא ישכח להם את הלעג בקבוצות הווטסאפ החרדיות – “תנו לו כסף למונית…לגבעתיים” – ואת חגיגות הניצחון, שכבר הוכנו במטה ברקוביץ (הייתי ליד אחד מאנשי המטה כשעזב באמצע אירוע: ‘הזעיקו אותי להכין את חגיגת הנצחון של הלילה’).

וכל הציבור כולו יזכור את הסאגה המבישה, בה נגררו חסידויות מכובדות לכיוון ממנו ניסו להימנע מלכתחילה. למרות שכאן המקום להדגיש כי אחרי שהאדמו”רים הורו מה שהורו, על החסידים היה לציית להם ללא סייג.

ובמבט לאחור -האם היה חכם (פוליטית) לוותר על צפת בעד ירושלים?

התוצאה הצמודה מעלה תהיות, שכן התוצאה יכולה הייתה להיות אחרת, עגומה למדי. יש הטוענים, כי לליאון נותרו משקעים ממה שראה כהפניית עורף של ‘דגל’, על שלא היו לצידו בעת צרה, כשוויתור על צפת היה נראה כה פעוט אל מול התמורה הגדולה בירושלים.

“לוותר להם?” – טוענים אחרים, חכמים לא פחות. “הרי היה ברור לכולנו, שאחרי שניתן להם את צפת, הם יבקשו עוד דברים – וזה לא יגמר לעולם. אז הכי חכם היה לעצור את הסאגה בתחילה”.

ובעת הזו, בעוד מסביב שרר חוסר אונים, פסק ר’ גרשון: לא מקריבים את צפת, בעד ירושלים.

‘דעת תורה’ זו היא שהובילה לניצחון המזהיר של יום שלישי בלילה, ניצחון שלעומתו מתגמדים גם ה’שש-שלוש’ בסיבוב הראשון, הכפלת המנדטים בביתר, ואפילו הניצחון של עינת קליש-רותם בחיפה.

המועמד שוקי אוחנה, שנתמך על ידי ‘דגל’ בצפת – ניצח. המועמד שנתמך על ידי ‘דגל’ וש”ס בירושלים, משה ליאון – ניצח.

ההכרעה שהתקבלה ברחוב ראב”ד ביום ראשון בלילה, החלטה ששמה קץ לכל הבלבול והתקבלה גם ברחוב  רשב”ם ללא עוררין, סימלה את תחילת אחדות-שורות ב’דגל’, את החזרת ה’צבע’ ללחיי המפלגה שידעה ימים כה קשים בשנה האחרונה.

יום שלישי בלילה, ברחוב כנפי נשרים, חגג הציבור של ‘דגל’ את יום העצמאות שלו.