היו שחשבו כי הדור הצעיר בן ימינו מפונק וחומרני. זה ממש לא נכון

מבוגרים נוטים לדבר בגעגועים על ימי נעוריהם, לעומת דור הצעיר של ימינו: פעם היו ערכים והיו אידיאלים. הצעירים לא חשבו על דירות פאר ועל מכוניות יוקרה, אלא התמסרו לפעול בשירות העם והארץ.

לעומתם, הדור הצעיר של ימינו מפונק ורווי שאיפות חומרניות.

לרבי מליובאוויטש היה מבט שונה לחלוטין על הדור הצעיר. הוא ראה בו מצבור אדיר של אנרגייה, שרק מחכה לניצוץ. בשיחותיו עם אישים רבים, מהארץ ומהתפוצות, הוא דוחה את ההתייחסות לדור הזה כאל ‘דור האספרסו’. שוב ושוב הוא אומר: הצעירים מחכים לקריאה, וכשזו לא באה, הם מבזבזים את זמנם בהבלים.

ברגע שתבוא הקריאה, יפרצו מתוכם כוחות אדירים.

הקריאה מהדהדת

הרבי קרא את הקריאה הזאת. הוא האמין בכוחם של הצעירים לחולל מהפכות. הוא שיגר זוגות צעירים לקצווי תבל, למקומות שאין בהם תשתית לחיים יהודיים. לא בית כנסת, לא מקווה טהרה, לא מזון כשר, לא חינוך יהודי, לא סביבה תומכת. על הזוג הצעיר הוטל להקים הכול מאפס, ליצור יש מאַיִן ממש.

הרעיון הזה נשמע בלתי-אפשרי. איך ישרדו השלוחים הצעירים בבדידות, בהעדר תנאים מינימליים לחיי יהדות? איך יחנכו את ילדיהם? מניין ישיגו את המשאבים הגדולים להקמת בית כנסת, מוסדות חינוך, מערך פעילות? האם לא יישברו? האם לא יושפעו מהסביבה הזרה?

אבל הבלתי-ייאמן קרה.

עוד ועוד זוגות שלוחים יצאו לפינות נידחות ברחבי העולם, ואט-אט החלו חיי היהדות מפכים בהן. נוצרו קהילות, הוקמו מוסדות, יהודים רבים החלו להתקרב לאור היהדות, ילדים יהודים נרשמו לגני ילדים ולבתי ספר יהודיים. פתאום התברר שהבלתי-אפשרי מתממש לנגד עינינו. מצבור האנרגייה של הצעירים הוכיח את עוצמתו.

גם בימינו מרגש להביט בצעירים היוצאים לשליחות. רובם ככולם לא ראו את הרבי, לא נכחו בהתוועדות, לא קיבלו מידו דולר לצדקה ולא חווּ את חיוכו המלטף.

אבל הקריאה שהרבי קרא מהדהדת גם בליבם ומציתה את אש מסירות הנפש שבקרבם. הם התחנכו לאורהּ ומשתוקקים לממש אותה.

תודעת השליחות

את תפיסת השליחות יש להנחיל לכל אחד ואחת. ביסודה עומדת ההכרה שלאדם יש תפקיד ומשימה בחייו. הוא נקרא להעמיד את עצמו בשירותו של הקב”ה ולומר: ‘הִנֵּנִי’. לא לחפש את הנוחות, הסיפוק האישי, הכסף והמעמד, אלא לעמוד הכן לכל משימה שתוטל עליו.

תפיסה זו מרימה את חיי האדם לרמה אחרת. אין הוא מרוכז בעצמו ובטיפוח האגו שלו, אלא לנגד עיניו עומדים השליחות, המשימה, התפקיד.

בכל יום ויום הוא שואל את עצמו: לְמה הבורא מצפה ממני, איך אני יכול ליצור עוד נקודת אור בעולם.

אדם החי בתודעה זו אינו שואל את עצמו אם הוא ‘חייב’ לעשות דבר מה ואם משלמים לו על כך. אם צריך לעשות משהו למען הקב”ה, למען התורה, למען יהודי שני – הוא שם. כי הוא שליח!