מדוע כל כך הרבה חרדים שונאים את ליצמן?
1.
הכותרות באתרים החרדיים ובקבוצות החברתיות במדיה האלקטרונית הציגו כולם את תמונתו של סגן השר יעקב ליצמן עם הכיתוב ‘המפסיד הגדול’, כשלצידו ניצב השר אריה דרעי כ’מנצח’.
אינני פרשן פוליטי, ואינני מתעניין בסיבות בהם נחל הפוליטיקאי החסידי המשופשף מפלה.
מה שכן צריך להדאיג את ליצמן היא השמחה לאיד.
ניתן היה לראות על פניו של כל חרדי את שביעות הרצון, את הסיפוק ואת השמחה לאיד. שמח הליטאי, שמח הספרדי, שמח הספרדי ה’משתכנז’ ואפילו שמח החסיד שאינו משתייך לגור. התחושה הכללית היתה של ‘מגיע להם’, ‘הגיע הזמן’.
את הפרובלמה התחושתית הזו חייב ליצמן לפתור ולקחת לתשומת ליבו: מדוע כל כך הרבה חרדים ‘רגילים’ שונאים אותו? מדוע המון העם, צעירים ומבוגרים פיתחו כלפיכם ריאקציה כה חמורה עד ש’הנפילה’ הזו היתה לשיחת היום?
על כך הוא חייב לעצמו ולחסידיו תשובה.
2.
את כרזת הבחירות המשעשעת ביותר, גנב הפעם לטעמי ישראל פרוש הצעיר מאלעד.
בטרימינולוגיה שמזכירה קריאות לעזרה של משפחות שמשוועות לתפילה עבור יקירם הגוסס, ביקש הפוליטיקאי הצעיר מבני עירו לקבל עבורו מצווה על מנת שיזכה בבחירות.
האם נחצו כאן גבולות הציניות, ופרוש לא מתבייש לעשות שימוש כל-כך ציני בדת רק כדי להיבחר?
התשובה העצובה היא שלילית. פרוש למרבה הצער מאמין בכל ליבו כי הוא אכן צריך לבקש את עזרת התושבים הרוחנית, רק כדי שהוא יוכל להיבחר לעוד חמש שנים.
מדהים.
-
כולנו שוכחים את התרומה האדירה של ליצמן למערכת הבריאות.
לצערי יש לו יחסי ציבור רעים מאוד גם בתקשורת הכללית.
אבל השמחה לאיד היא משהו עמוק באישיות שלנו כי ניצחנו תמצא את זה גם בכדורגל לא כל קבוצה שניצחת בהכרח האויבת שלך אבל יש שמחה לאיד אני חושב שאחרי המון שנים הצליחו אצלינו בדגל לתת לנו את תחושת הניצחון וראה זה פלא דאחקות על יענקל שמחה לאיד ושירת 6-3 אדירה …
אגב עצוב שליצמן השועל הפוליטי נפל בתרגילי מאיר פורוש אדם שמייצג חסידות שאיננה קיימת ”שלומי אמונים” אבל יש לה גם עיתון. וכמה ראשי ערים המפתח היה אלעד..
וזו הסיבה שבבעלז כבר הסיקו מסקנות והלכו יחד עם דגל בחיפה בעוד שליצמן…. בקיצור כמה כמה??? -
הגזמת.
אם דרעי היה מפסיד או אם דגל לא היתה מרוויחה כך, ראשו של גפני היה מגולגל בזפת בכל הארץ ודרעי לא היה צריך בצל כדי לבכות. זה טבעו של עולם. שלושה בעלי כוח רב יצאו לדרך ומי שהפסיד חוטף. מי שהרוויח נישא על כתפיים.
זוכר בתשס”ט כשגור נמרחו בכל הארץ בבזיונות על בחירת ברקת ובסוף יצאו כמו גדולים, קיבלו מה שרצו והמליכו אותו ל-10 שנים.
כמובן שאם ליצמן לא היה צווח מעל כל במה “גפני חצוף” ו”אנחנו הרבה יותר גדולים”, היו פחות מפנים לעברו את אש צולבת. (בתכלס, בירושלים המפסיד הגדול הוא מאיר פרוש שירושלים היתה המעוז שלו, ובארצי היה של גור. בפועל, חוטף ליצמן את כל האבנים). -
ליצמן חושב שהוא הבעל הבית של הציבור החרדי, הוא והרבה שלו הם נישה קטנה בציבור ותו לא, פתאום הוא דואג לעולם הישיבות ולחוק הגיוס, הרי הם עובדים אחרי החתונה, ולא נשאר להם כלום מהישיבות אז שלא יחנכו את מרן חכם שלום ומרן הגר”ח קניייבסקי
-
מה שמרגיש לאנשים עכשיו זה שגור סתם קיבלה בחינם עודף ייצוג. בתמורה גור נתנה מחלוקת וזלזול.
אנשים מבינים ומרגישים שלמרות שבעבר שאגודת ישראל קבילה חמישה מושבים מול שלושה לדגל, שזה הרבה יותר מהקולות שהם מביאים לקלפי, עדיין גור וליצמן הלכו לניר ברקת וקיבלו עוד. הציבור בשכונות המתחרדות ובכלל, סבלו מהתאיבון הבלתי נגמר הזה.
במקום לומר תודה לדגל התורה על עשרות שנים שויתרו, ליצמן החצוף עשה ההיפך. כאשר דגל התורה רצה לאחרונה בנפרד, קם ליצמן וכינה אותם בעלי מחלוקת.בנוסף הקמפיין של דייטש נגע בכוונה בעצב חשוף, וכתוצאה מכך הזעם המתפרץ עכשיו הוא עצום. ליצמן ודייטש ציטטו את הפוסקים הליטאים הרב אלישיב והחזון איש שאמרו לבחור בנציג חרדי, למרות שגור עצמה בחרה בשעתו את ניר ברקת החילוני ולא את מאיר פרוש המכונה חרדי.
-
עוד תחקו את פרוש כמו כל דבר שאתם בסוף לוקחים אליכם
ר’ חיים מחלק ברכות פתחתם רביסתווא לא קטנה כלל
תחזרו לתלמודו ושלום על ישראל
החרדי הקלאסי יותר מדאי מענין פוליטיקה -
התשובה האמיתית לשנאה כלפי ליצמן וגור היא כי בשוק הכלכלי ביחס לשאר החברה החרדית חסידי גור מובילים בהרבה תחומים קחו לדוגמא רשת אור החיים בבעלות חסידי גור אושר עד בבעלות חסידי גור ועוד ועוד. ובפועל מצטייירת תמונה של רווחה אישית אצל חסידי גור כגבוהה יותר (אני לא בטוח שזה אכן כך).
וקנאה היא מידה אנושית (אמנם מגונה) וקשה להתגבר עליה. -
כותב דני מילים ובורח טיפש