נהג הג’יפ הפוגע חשוד שהשתמש בסם: מעצרו הוארך בשישה ימים

בית המשפט האריך בשישה ימים את מעצרו של נהג הג’יפ שפגע אתמול (שלישי) בכביש 90 ליד ים המלח ברכבם של בני משפחת עטר מפסגות – וגרם למותם של שמונת בני המשפחה.

הנהג החשוד הובא בפני שופט, שקבע כי יש חשד שהשתמש בחומרים אסורים לפני שעלה על ההגה.

מהמשטרה נמסר: “בדיון שנערך לפני זמן קצר בבית המשפט בבאר שבע, נעתר בית המשפט לבקשת חוקרי תאונת הדרכים במרחב נגב והאריך את מעצרו של הנהג ב-6 ימים נוספים לטובת המשך פעולות החקירה”.

עורך דינו של הנהג הפוגע, אביעד חייט, אמר ל’כאן’: “מרשי אמר לי: ‘איבדתי טעם בחיים’. זאת בלי קשר לעובדה שלדעתנו הוא לא אשם ולא גרם לתאונה. מדובר באדם שיצא מהרכב, ניסה לחלץ ילד מרכב בוער, שבר חלון עם המרפק הימני ושבר את היד”.

שמונת בני משפחת עטר ויבאו היום למנוחות בבית העלמין בנתניה בשעה 14:30.

בתאונה נהרגו אב המשפחה יריב בן 45, שושי, אם המשפחה, בת 47, וילדיהם יעקב ישראל בן 12, עטרת בת 11, איילה בת 9, מוריה בת 7, ידיד בן 5 ואביגיל בת 3 ז”ל.

בני המשפחה היו בדרכם לטיול משפחתי ונספו בתאונה החזיתית שהתרחשה באזור ים המלח.

יריב עבד בחברת מחשבים, שושי היתה מורה לחינוך מיוחד בעמותת קרן אור בירושלים. הילדים למדו בבית הספר היסודי ובגנים בפסגות והבן הבכור למד בישיבה התיכונית מטה בנימין בבית אל.

בני הזוג עטר הגיעה לישוב פסגות לפני כ-13 שנים, זמן לא רב לאחר חתונתם. המשפחה התגוררה בשכונת העי ולפני כשנתיים עלתה לשכונה המרכזית ונטעה את מקומה ביישוב.

חברת המשפחה ותושבת הישוב, ציפי כהן, סיפרה על המשפחה שנמחקה, בראיון לרשת ב’: “שושי אישה מאוד מיוחדת. היא עלתה לארץ לבד עם אחיה. בלי ההורים שנשארו בפרס. היא הייתה הבכורה. הגיעה לפה והתחתנה בגיל יחסית מאוחר. היא ויריב בנו את ביתם בעשר אצבעות”.

היא סיפרה ששושי עבדה בחינוך מיוחד 18 שנה. “היא אדם שמח, פשוט, ומלא ענווה. יריב עבד בהייטק בימים, ובלילות עסק בשמירה ולמד במכון מאיר”.

ציפי סיפרה כיצד קיבלו את הבשורה על התאונה הקשה: “הבן שלי היה חבר של אחד מילדי המשפחה, יעקב ישראל, הם למדו יחד בכיתה ז’. יצאנו לטיול ביום השבתון, יום כיף משפחתי. כשקיבלנו את הבשורה הקשה שמרתי את זה בבטן. רק בבית, התאספנו בסלון והודענו לילדים. הם שאלו: אם מישהו נהרג? אמרנו שכל משפחת עטר ואז הבנים שלי פרצו בבכי”.

כהן תיארה את האבל הכבד שירד על ההתנחלות פסגות: “זה היה מאוד כואב. אי אפשר לתאר ואי אפשר לעכל כזו בשורה. הישוב שלנו ישוב חזק ומהר מאוד התארגנו עם כל הכינוסים, הכיתות התאספו יחד. אנחנו ישוב חזק ונצליח לעלות מתוך זה”.