הדרישה החצופה של המזכ”ל: ‘ביבי, תכה סוף סוף על חטא’
ברחבי הארץ מציינים היום (ראשון) אנשי השמאל את יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, שהתרחש לפני 23 שנים.
בתו של רבין, דליה, אמרה בריאיון שהעניקה לאריה גולן בתכנית ‘הבוקר הזה’ בכאן רשת ב’: “יש מגמות של השכחה והסתרה ואנשים שלא רוצים שיזכרו את זה”.
רבין התייחסה למחקר לפיו עבור 53% מהנשאלים יום הרצח הוא יום רגיל לגמרי: “רצח של ראש ממשלה, בפן הלאומי, צריך להיות חרוט וידוע ומוכר לכל ילד ונער במדינת ישראל. קשה היה לי שלא להזדעזע”, אמרה על המחקר, “אבל כנראה שזה מה יש, ובשביל זה אנחנו כאן עם העמידה שלנו שיהיו טקסים בבתי הספר וביחידות הצבאיות ויש חוק שמחייב את זה”.
בתוך כך, מזכ”ל מפלגת העבודה, עו”ד ערן חרמוני, שיגר מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו לרגל יום השנה לרצח יצחק רבין.
“היום, י”ב בחשון, הוא התאריך הרשמי שמדינת ישראל מציינת את יום הזיכרון להירצחו של ראש הממשלה, שר הביטחון ויו”ר מפלגת העבודה יצחק רבין ז”ל”, ציין חרמוני, והוסיף בקישור מעט תמוה: “איזה צירוף מקרים מעניין, בדיוק היום חוגג בנימין נתניהו גם את יום הולדתו ה-69”.
מזכ”ל העבודה הוסיף: “כמי שהיה חלק מ’נוער הנרות’ וזוכר היטב את החודשים הנוראים שקדמו לרצח, את האווירה האלימה שהשתוללה ברחובות תחת עיניהם הפקוחות של מנהיגי הימין ובעידודו של נתניהו ששימש אז כיו”ר האופוזיציה, נדמה לי שאחרי 23 שנה, הגיע הזמן שלך, ביבי, לקחת אחריות”.
חרמוני ציין: “אני מצפה מראש הממשלה לנצל את ההזדמנות המיוחדת הזו ולהכות סוף סוף על חטא. עליו להתנצל על ההסתה הפרועה והמאורגנת שהוביל בתקופה שלפני הרצח הפוליטי האיום”.
בהמשך מתייחס חרמוני לשני אירועים בולטים בתקופת הפגנות אוסלו – בכיכר ציון ובצומת רעננה – בהם השתתף נתניהו, ובהם בוצעו פרובוקציות בוטות במיוחד על ידי סוכן השב”כ אבישי רביב.
לדבריו, על נתניהו “לבקש סליחה על כיכר ציון, על צומת רעננה ועוד. עליו להכיר בחלקו במכונת ההסתה המשומנת והמאורגנת שקדמה לרצח. רק הכרה מלאה והכאה על חטא – תאפשר ריפוי של הפצעים, ותמנע את התפשטות שיח השנאה”.
-
מה אתה מערבב דברים רק כדי להשיג כותרות? לך חפש את ה”אידאולוגיה” האבודה שלכם שנכבתה עם הנרות שלכם ונמוגה כלא כלום כי בעצם לא הייתה כזו אף פעם. חרטטנים מחרחרי ריבים – נמאסתם!!!! לכו לברלין לאכול מילקי בזול ותעזבו אותנו בשקט להמשיך לפתח את מדינת היהודים.
-
לא הסתה מפי רבנים או פוליטיקאים גרמה את רציחתו של רבין אלא פחד של מתנחלים.
ההאשמה בהסתה ממשיכה את השנאת הימין בפי השמאל, ואת מורשת עלילות הדם. כבר בזמנו של רבין תרמו אלה לדרדור אל עבר מלחמת אזרחים.
||
” רצח יצחק רבין אולי מנע מלחמת אזרחים ”
||
עתונאי אחד, מהשמאל הקיצוני, ערך מחקר ממושך על מה שהוא הגדיר כהסתה הרבנית שקדמה לרצח רבין. באחד מימי השנה לרצח, לאחר סיום מחקרו, הוא פרסם מאמר
ובו כתב שאילו יגאל עמיר היה נמנע מלרצוח את רבין אז האיבה הקשה בין הימין לשמאל, ששררה אז, היתה אולי מדרדרת למלחמת אזרחים. ההלם מהרצח המפתיע פקח את עיניהם של הישראלים ומנע את המשך ההדרדרות.
לדעתי, מסקנתו מחוזקת בעובדות שאפרט לקמן, מזכרוני:
|
טומי לפיד ז”ל (אח”כ ראש מפלגת “שינוי”) אמנם לא אמר בפרוש “רבין רוצח ” אבל אמר “יש סוג של אכזריות שרק הומניסטים מסוגלים לו”.
הוא אמר זאת על גישתם של תומכים של יצחק רבין כלפי המתנחלים. גישתם, שהציפה את אמצעי התקשורת בהסכמה שבשתיקה של יצחק רבין בכבודו ובעצמו, היתה שישנו תנאי הכרחי לנצול ההזדמנות “שלא תחזור” כדי שיתאפשר לחתום על הסכם שלום לפני “סגירת חלון ההזדמנויות” שאחריו מובטחת מלחמת נצח, לדבריהם, והרג אינסופי. התנאי ההכרחי להצלחת גאולת עם ישראל באמצעות “תהליך השלום” הוא סכול ההתנגדות של ” אויבי השלום [ = גורמי ההרג = הרוצחים] משני הצדדים [חמאס ומתנחלים] “.
מדוע אמר “אכזריות”?
כי לפי אותה גישה, שהטילה את אימת ממשלת רבין על המתנחלים, היה חשש שמתנחלים יסכלו את פנוי ההתנחלויות ברצותם להגשים את שאיפתם (כביכול) להנציח את המלחמה ואת ההרג המתמשך למען “נדל”ן” (בטוי של יצחק רבין עצמו), וכיון שספק היה אם רשויות אכיפת החק מסוגלות להתגבר על התנגדותם של המתנחלים לפנוי, הדרך הנכונה לסלוקם, לפי גישה זאת, היא ליצור תנאי חיים בלתי נסבלים ביש”ע עד שיאלצו לברוח משם. אחד הח”כים ממפלגתו של יצחק רבין, בהסכמה שבשתיקה של יצחק רבין, בטא זאת באמירה הצינית שאין יסוד לחשש מאי יכלתה של ממשלת רבין להוציא את הדגים מהאקווריום, כי הרי אפשר בפשטות לרוקן אותו ממים.
מדובר בתקופה שבה רבין אשר למחבלים שבאו מתוניס (לשם נמלטו במלחמת לבנון הראשונה) לשאת נשק ולהמצא ליד צירי התנועה עליהם נעו ילדיהם של אויביו הפוליטיים החריפים ביותר, המתנחלים,
וזאת בשם ה”דמוקרטיה”, בצלו של בג”ץ שסרב לדון בעתירות המתנחלים בטענו שזהו נושא פוליטי לא שפיט (ובכך בג”ץ דרבן את יגאל עמיר לרצוח, לפי עדות אחיו).
|
באותה תקופה המתנחלים האמינו למה שנאמר להם ע”י אלופים בצה”ל וע”י לפחות אחד מבכירי הפרשנים לעניני בטחון: שהם וילדיהם ישלמו בחייהם על ההסכם שנחתם בין ממשלת רבין לבין רב-המחבלים “בדימוס” ערפאת.
היו מתנחלים שבקשו את פנוים הרחק מהמחבלים (באופן ממלכתי, על חשבון המדינה, להבדיל מבריחה על חשבונם הפרטי) יצחק רבין סרב לכך. על כך כתב סופר ופובליציסט ידוע, שמאלני מאד (שמא גם הוא “נשטף מוחו ע”י רבנים שהסיתו”?!) שקשה לדעת אם ממשלת יצחק רבין היא ממשלת חלם או ממשלת סדום [ ! ].
יצחק רבין גם לא שלל את ההצעה שרווחה אז: שבהסדר הקבע עם הפלסטינים יוכפפו לטפולם של כחות הבטחון הפלסטיניים כל אותם מתנחלים שלא יברחו אל תוך הקו הירוק.
יצחק רבין “ענה” למתנחלים הדואגים באמרו “אני שר בטחון של 98% מהישראלים [ולא שלכם]”, ועוד אמר שדי לו בפעם אחת ששוטר פלסטיני יירה על חייל ישראלי [ דוקא “חייל”! ] והוא יבטל את הסכם הביניים (“הסכם אוסלו”).
איתן הבר, מזכיר הממשלה של יצחק רבין, ספר שיצחק רבין סרב להענות לבקשתו להסביר לראשי המתנחלים שהוא איננו רוצח, כך יצחק רבין שמר את דמויו כרוצח.
|
לדעתי, עקר הלקח מרצח רבין הוא שאסור, גם לשלטון שנבחר ברוב קולות, להשתמש בכלים דמוקרטיים כדי להטיל אימת מות על יריבים פוליטיים, כי זה כבומרנג, ומסלים והולך.
לקח חשוב זה עדיין מוזנח בדיונים הצבוריים ובמערכת החנוכית.
הלוואי שלא נדע מלחמת אזרחים.