בקו הגמר: הברית של אריה ואקדחים שנשלפו מול ‘בריכת הדילים’
1.
רק יממה נותרה עד לנעילת הרשימות בכל הארץ והבלגן, כפי שאומרת הקלישאה, בשיאו – כשהוא משתלב בתמונות מזירות שונות, מתובלות בארבעת המינים וריקודי שמחת בית השואבה.
תהיו בטוחים שהתפאורה החגיגית הזו רק מסתירה את כל חילוקי הדעות בערים רבות בארץ, אולי רבות מדי, כאשר רק נס ה’דד-ליין’ של הגשת הרשימות (חמישי, 20:00 בערב), מנע התקוטטות עד יום הבחירות עצמו.
נציג תחילה את ארגז הכלים המוכר:
• כלי ראשון – ‘דיל’ חזק בין דגל התורה (דגל-רשב”ם, אבל בהסכמת המנהיג הרוחני של דגל-ראב”ד, הגרי”ג אדלשטיין) לש”ס. ה’דיל’ כולל גיבוי מלא ליו”ר ש”ס אריה דרעי לפעול בשטח לפי הבנתו. ההדגשה חשובה בשל העיר ביתר עלית (אליה נחזור בהמשך).
בין לבין היו מי שניסו לפגוע בברית הזו, תוך תדרוכים על בקיעים בתוכה. עד כה, חשוב לציין, פעילות זו נחלה כישלון צורב.
• כלי שני, עליו אנו מדברים מתחילת מערכת הבחירות – ‘בריכת הדילים’. אל הבריכה הזו נכנסות כמה מהערים המשמעותיות (לא כולן, כמובן. יש ערים שהכול נסגר בהן בשקט ובשלווה). בסיבוב הנוכחי הושלכו אל תוך הבריכה (מודיעין עילית נכנסה לרגע, ויצאה בשלום לאחר שיחת שלום ופיוס בין ראש העיר יענק’ל גוטרמן ליו”ר ‘דגל’ מוישה גפני) – רכסים, ביתר עילית, אלעד, ירושלים ובני ברק.
הקרב על בני ברק ,אגב, הוכרע כמעט ללא מאבק, לאחר שמועמד דגל-ראב”ד, מנחם שפירא, הבין מהר שאבי רובינשטיין עומד להיות ראש עיריית בני ברק הבא.
נשארנו עם אלעד, ביתר עילית, ירושלים ורכסים. עוד נחזור אליהן.
• הכלי השלישי – אקדחי איום. חלקם אמיתיים, חלקם נטולי כדורים.
דוגמה לאקדח איום אמיתי? ‘דגל’: אם לא נקבל ייצוג שווה בירושלים, 50-50, נרוץ בנפרד. מדובר באיום אמיתי כי אין בעיה לבצע אותו הלכה למעשה, שכן אין שום מכשול של אחוז חסימה. מכריזים על ריצה נפרדת, מגייסים את טובי בחורי הישיבות – ויוצאים לדרך.
דוגמה לאקדח נטול כדורים של ‘דגל’ (לכאורה): נריץ בביתר עלית את יוסי שטרית. מדוע נטול כדורים, לדעת רבים לפחות? כי הרב יעקב כהן, בנו של חכם שלום כהן, ניסח הסכם תמיכה במאיר רובינשטיין לפני זמן רב, מתחת לאפו של אריה דרעי.
מאיר רובינשטיין מתברך אצל חכם שלום. צילום: דוברות
לכאורה, וההדגשה על לכאורה, ש”ס מחויבת להסכם זה. רק לכאורה, כי אם תעמוד עם הפנים לקיר, תמיד יוכל לדרעי לטעון בפני נשיא המועצת, חכם שלום, שהמצב הוא כזה שאין לי ברירה ועלי לתמוך במועמד ‘דגל’ יוסי שטרית. ההנחה היא שחכם שלום יעניק לו במקרה כזה ‘אור ירוק’, למרות שכבר העניק לרובינשטיין תמיכה.
ועוד משהו: בביתר עלית מקננות מתחת לפני השטח אופוזיציות שונות, קטנות אמנם. התססה משמעותית והרצת מועמד משמעותי יכולה (או עלולה, תלוי את מי שואלים) להבעיר שם את השטח.
2.
אז עם מה נותרנו? ארבע אוניות השטות בבריכת הדילים: אלעד, ירושלים, ביתר עילית ורכסים.
באלעד, נדמה שהכול כבר ברור.
שני מועמדים משמעותיים (יתכן שירוצו עוד) נכנסו לשדה הדו-קרב. בחודש הקרוב הם ימרטו זה את נוצותיו של זה, עד שצד אחד יזוב דם והאחר ירים את ‘הגביע הוא שלנו’. לא נייגע אתכם שוב בשאלה מי צודק ומי אשם. לכל צד מיטב טענותיו מדוע הריץ מועמד.
אם תשאלו אותי, אחרי שראיתי את מכתבו של הדיין הגר”י סילמן, הממליץ ל’שלומי אמונים’ להסיר את המועמדות של שרוליק פרוש וקובע כי ‘דגל’ רשאית לרוץ בהתאם להסכם מלפני 5 שנים, ניתן לומר בזהירות המתבקשת כי הצדק מונח קצת יותר בכיס של ‘דגל’. זאת, למרות של’שלומי אמונים’ יש טענות הקשורות בבית שמש, עליהן ‘דגל’ משיבה: אדרבה, תריצו מועמד שלכם, מי אמר שלא נתמוך בו? איך קבעתם זאת בטרם הרצתם? (וכל הרוצה להחכים במחלוקת, מוזמן להקליק על טורים קודמים).
מי ינצח שם? רק אלוקים יודע.
אבל נזכיר כמה נקודות חשובות:
האחת – יצחק פינדרוס לא התלהב להעביר כתובת מירושלים לאלעד. עד לרגע האחרון הוא ניסה למנוע את המעבר, אבל נכנע להוראה של הגר”ח קניבסקי, שבירך אותו ואת רעייתו. כשאתה חלק מתנועה, אתה חייל שלה. אין לך יכולת להתנגד להוראות.
השניה – פינדרוס לא קורץ מחומרים הששים אלי קרב. זה נכון שהוא ידע לעשות זאת בביתר עילית, אבל שם היה זה במגרש הביתי שלו. את אלעד עליו להתחיל להכיר. זה לא קל, לא פשוט. וזה עוד לפני שתיארנו את קשיי הבראשית של משפחה שעוקרת לעיר חדשה. על רקע זה, לך תנהל קרבות. אז נכון שיש לו לצידו מצביא דגול, חבר נאמן ואיש יודע קרב, אחד שאינו חושש ולא נרתע, יבוא אישי מביתר עילית, יוסי שטרית, לשעבר יו”ר ‘דגל’ בביתר וסגן ראש העיר שם, ומי שכהן בקדנציה האחרונה כמנהל מחלקת תכנון ובניה – איש ש’שלומי אמונים’ עוד הולכת להכיר ובגדול.
פתיחת מערכת הבחירות של ‘דגל’ באלעד. צילום: דוברות
ובכל זאת, פשוט זה לא יהיה.
נסו רק להיות זבוב על הקיר באחת מקבוצות הוואטס-אפ של אלעד, ותבינו מה עומד לעבור על העיר הזו בחודש הקרוב. קחו, כדוגמה, רק את יום האתמול.
בישיבת ‘תורה בתפארתה’ באלעד התקשרו להזמין את המועמד יצחק פינדרוס לשמחת בית השואבה בישיבה. אנשים ממחנה פרוש (נדגיש, לא אנשים רשמיים, אלא אנשי וואטס-אפ המזהים עצמם במחנה כזה או אחר) טענו: האיש לא הוזמן. היו שהגדילו לטעון: האיש לא יגיע. כשהתברר שהגיע, הבינו שגם הוזמן, אבל מאחר ומדובר באנשי וואטסאפ, לך תחפש אותם בסוף היום כדי להטיח בהם: קשקשתם.
עוד דוגמה? דיון ממש מרתק: ‘עם מי רקדו חזק יותר’, ‘אצל מי שרו בעוצמה גבוהה יותר’ – בריקוד עם שרוליק פרוש, או בזה של יצחק פינדרוס? כאילו שמדד הדיצבלים קובע משהו.
אצל רוב הציבור החרדי (תמיד יש שוליים) ‘קריאת קודש’ של הגר”ח קנייבסקי והגרי”ג אדלשטיין, אליה תתלווה ‘קריאת קודש’ של ראשי ישיבת סלבודקה הגר”ד לנדו והגרמ”ה הירש – שווה יותר ממאה שירים בשמחת בית השואבה.
בסוגריים נדגיש: לתלמידי ‘תורה בתפארתה’ יש הכרת הטוב לשרוליק פרוש, שדאג להם עד לפרט הכי קטן. הוא אפילו נהג להתקשר לתושבים ולבקש דירות ממי שנוסעים לשבת, עבור הצוות המגיע לשבת בישיבה. זהו פרט קטן, אך מעיד המון. עם זאת, רוב בחורי הישיבה כלל אינם מתגוררים באלעד, ושר הפנים גדע באיבה את היוזמה (אם היתה, לא ברור שהייתה) להעביר כתובות לבניין הישיבה.
אז באלעד, כבר כולם יודעים, יהיה ‘שמייח’.
3.
נעבור לירושלים.
זוכרים את האיום של ‘דגל’ על ריצה נפרדת מאגו”י? אז הקולות הללו, עדיין רלוונטיים ובכל עוצמתם. ‘דגל’ נחושה לקבל ייצוג של 50-50 ברשימה (‘דגל’ סבורה שכוחה גדול ממחצית, אך מסתפקת במחצית). אם לא תקבל זאת, תרוץ בנפרד. אין לה מה להפסיד.
יחד עם זה – וכאן חשוב להדגיש זאת, אין ל’דגל’ מטרה בפילוג הציבור, אם אין סיבה אמיתית. אז נכון שיש קולות העולים מהשטח, לפיהן ריצה נפרדת תמקסם הישגים ותמריץ יותר בחורים ואברכים כדי לעבוד להשפיע וגם להצביע. ועדיין, זו לא סיבה לפילוג.
על מה כן יפלגו?
אחת משתיים: או שאגו”י לא תעניק ל’דגל’ את מעמדה הראוי, קרי מחצית מהרשימה (כיום 4-4, יתכן שמספר הנציגים יגדל בבחירות הקרובות), או שתהיה דרישה נחרצת של אגו”י כי תהיה לה מעורבות בזהות ראש העיר המומלץ על ידי ‘דגל’. נכון להיום, מדובר במשה ליאון. יש קולות באגו”י הדורשים ש’דגל’ תתמוך ביוסי דייטש, כתנאי להסכמה על חלוקה שיוויונית. לכך, ‘דגל’ לא תסכים, ואם אכן תיוותר הדרישה הזו על כנה – תהיה ריצה נפרדת.
יוסי דייטש. צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90
‘חפירה’ קלה מגלה ממצאים מעניינים, אפילו מרתקים. מתברר שרוב חצרות החסידים כלל לא דורשים תמיכה ביוסי דייטש כתנאי. בדיוני ‘ועדת השמונה’ של אגו”י, מי שבעיקר היו דומיננטיים בדרישה זו היו נציגי סיעת ‘שלומי אמונים’. נציגי בעלזא ונציגי ויז’ניץ טענו כי יש לחתור לשלום, לריצה מאוחדת, וכי אין לכפות על ‘דגל’ במי לתמוך במירוץ לראשות העיר .
או, כפי שאמרו לי בכירים בשני המחנות: “אין לקשור א’ בב’. צריך לחתור לשלום, ושיתמכו במי שהם רוצים לראשות העיר. אנחנו מבינים שהם כבולים בדיל עם ש”ס”.
וזו בדיוק הנקודה. דווקא משום שיש ברית בין ש”ס ל’דגל’, ברית בכל הארץ, ודווקא משום שברית כזו ממקסמת הישגים לשתי המפלגות, אין סיכוי ש’דגל’ תבריז בנקודה כה חשובה מבחינת ש”ס – תמיכה במשה ליאון.
“אין לו סיכוי”, טוענים גורמים באגו”י. “זה לא עניינכם”, משיבים להם גורמים ב’דגל’.
בשיחה עם גורם ב’דגל’, הוא מאשים: “שלומי אמונים כל-כך להוטים לנצח עם מועמד שלהם בירושלים, שזה מעוור את עיניהם מלראות שלדייטש אין שמץ של סיכוי. מה גם שבעצם ריצתו הוא מגביר את הסיכויים של עופר ברקוביץ, מועמד חילוני, לנצח את הבחירות. וזה על אחריותם. אבל שלא יבקשו מאיתנו להיגרר אל ההרפתקה המשונה שלהם”.
הגורם מ’דגל’ מתעקש: “בשיחות בין יענק’ל ליצמן לבין נאמן ביתו של הגר”ח, יענקי קניבסקי, לא עלתה הדרישה וההתנייה הזו, כך שרוב אגודת ישראל לא בעד. ורק מאיר פרוש ‘עושה שרירים’ ונחוש להוליך את כולם לקרב כמו בתשמ”ט על בסיס שהוא ממש לא רעיוני, עקרוני והשקפתי כמו אז, אלא על בסיס ‘שתו לי, אכלו לי, לא תמכו בדייטש'”.
ב’שלומי אמונים’ מסרבים להגיב על הטענות.
4.
איך יגמרו כיפופי הידיים? תלוי בביתר עילית.
הנה, חזרנו לבריכת הדילים. גורמים ב’דגל’ מנסים לשרבב את ביתר לתמונה, ולהשתמש בה כקלף מיקוח, תוך איום על ‘שלומי אמונים’: אם תלחצו על שאר הסיעות החסידיות להציב דרישה של תמיכה בדייטש בירושלים, נאיים על נציגכם בביתר, מאיר רובינשטיין, ונציב מולו את יוסי שטרית.
באגו”י (לא דוברות רשמית, כמובן), מגחכים. “ש’דגל’ לא תאיים עלינו עם אקדח קפצונים. לכל ידוע שאם ש”ס לא תצטרף, ‘דגל’ לבדה, עם מיעוט ליטאי, לא תכבוש את ביתר. מקסימום תכה מכה קלה בכנף. אז כל עוד ש”ס מצהירה פומבית, במלל, צליל וסרטונים, שחכם שלום תומך במאיר רובינשטיין, שלא ינופפו באקדח הזה”.
יוסי שטרית. צילום: באדיבות ביתר אונליין
השאלה הגדולה: האם תלך ש”ס יד ביד עם ‘דגל’ בדרך לכיבוש עוד עיר (מלבד אלעד)? השאלה הזו תישאר פתוחה, לפחות ביממה הקרובה. עצה אישית: לא הייתי מציעה לזלזל באקדח הזה. הוא אולי נטול כדורים, אבל לעיתים גם קפצונים המופנים ישירות לעין, יכולים לפגוע פגיעה קטלנית.
וביתר עילית, לטעמי ולהערכתי, עוד לא אמרה את המילה האחרונה.
5.
אבל זה קשור גם לרכסים.
איך קפצנו עד לצפון הרחוק? הסכיתו ושמעו.
רכסים היא עיירה די מנומנמת ביום-יום. אבל בימים אלו של ערב בחירות היא התעוררה לחיים ובקול רעש גדול. פתאום יצאו ממקום המסתור קולות המתנגדים לראש העיר המכהן איצ’ה רייך, כמו גם קולות המתנגדים לדן כהן, ראש העיר המיועד מטעם ש”ס.
בין ‘דגל’ לש”ס קיים הסכם רוטציה לפיו הפעם ש”ס מציבה מועמד מטעמה. אלא שסעיף בהסכם קובע: הוא תלוי בהסכמה של ‘דגל’ ורבניה.
מתנגדי דן כהן טוענים טענות שונות כלפיו. מאחר ואין להם כל הוכחה משמעותית, לא נחזור עליהן. המתנגדים לרייך מטיחים בפרצופו נושא משמעותי: המקוואות.
הידעתם שהליכה למקווה ברכסים, עבור תושבי גבעה ב’ וג’ כרוכה בכיתות רגליים של כמחצית השעה, אם לא יותר?
נכון, לא שכחנו את המקווה המפוארת שזה עתה סיימו לבנות (כולל מסיבה מפוארת ושיגור תמונות לעיתונות), אבל היא פתרה רק את הבעיה של תושבי השכונה הוותיקה יותר א’, שעד היום נאלצו להסתפק במקווה מיושן.
וזה לא כל הסיפור. מתברר שבקרב רבני רכסים קיימת התנגדות לדן כהן. משקעים ישנים. בראש המתנגדים עומד הרב ברנדס, אבל הוא אינו בודד במערכה. הרבנים אף עלו לרגל לביתם של הגר”ח קנייבסקי והגרי”ג אדלשטיין ושטחו את טענותיהם.
הסאגה, למי שמתעניין, עדיין נמשכת.
לכן, תשאלו את רייך, הוא ישיב לכם: רץ בכל הכוח; תשאלו את דן כהן, הוא ישיב לכם: רץ בכל הכוח.
איך זה זורם עם הברית שנכרתה בין ש”ס ו’דגל’ בכל הארץ? האם מרכסים יפתח הסכסוך בין שתי המפלגות? לא הייתי מציעה לאויבי הברית הזו לפתוח שמפניות בטרם עת. ההערכה שלי: יימצא הסדר על הצד היותר טוב.
מה עם המקווה? רכסים. באדיבות המצלם
איך? הנה כמה פתרונות:
האחד – ‘דגל’ תאמר לש”ס: רוצה תמיכה בדן כהן ברכסים? רוצה שנשכנע את רבני העיר להסיר התנגדות? תתמכו ביוסי שטרית, המועמד שלנו, בביתר עלית. או לפחות תצהירו שאתם תומכים בו, כדי שהאקדח שלנו מול אגו”י, יהיה ‘עם כדורים’.
השני – רכסים כיום היא מועצה בעלת רוב (קטן, אבל רוב) ליטאי, בפרט אחרי האכלוס הגדול בגבעה ג’. ריצה של רייך מול דן כהן תניב תוצאות ברורות לטובת הראשון.
יכול להיות שלש”ס ‘לא באמת מפריע’ אם כהן יפסיד? יש גם השערה כזו ‘על המדף’.
כלומר: ש”ס חייבת להצהיר שהיא בעד דן כהן, חייבת לאפשר לו לרוץ (כפי שכבר כתבנו כאן בחרדים 10, דן כהן מקורב לש”ס משני צדדים: גם מצד המחותן יגאל רווח, בעל משרד הפרסום ‘אפיקים’, משרד שליווה את ש”ס בעבר, וגם מצד המחותנת עליזה אוזן, מזכירתו של השר דוד אזולאי ובעלת השפעה וקשרים בחלונות הגבוהים בש”ס). אבל בקריצה יבהירו למי שצריך להבהיר בדגל: ‘לא נסתכסך אתכם על רקע זה’.
בעוד יממה תדעו איך בדיוק תיראה הבריכה. בעוד יממה, הקמפיינים יחלו באופן רשמי.
וכל השאר, יהפוך להיות היסטוריה.
תגובות
אין תגובות