איך בימי חג הסוכות אפשר לחוש קדושה

אווירת חג הסוכות ניכרת בכל פינה. יהודים מתהלכים ובידיהם ארבעת המינים הטריים שקנו. בחצרות הבתים ועל המרפסות מוקמות הסוכות. בעוד ימים אחדים נצא מן הבתים המרוּוחים ונעבור להתגורר שבעה ימים בסוכה, ככתוב: “בסוכות תשבו שבעת ימים”.

עיקר הסיבה למצוות הסוכה נאמרה כבר בפסוק עצמו: “למען יֵדעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים” – הסוכה היא זכר לסוכות שבהן הושיב הקב”ה את בני ישראל בצאתם ממצרים.

אין הכוונה לסוכות כפשוטו, אלא לעננים, כדברי המדרש: “שהיו ענני כבוד מקיפין אותם ומסוככים עליהם”; אבל אנו זוכרים זאת כאשר עם בוא הסתיו דווקא, בשעה שבני-האדם נוהגים לחזור מדירות הנופש אל הבתים – אנו יוצאים לגור בסוכות.

אין הפרדת תחומים

החסידות מוסיפה נופך מיוחד למהותה של מצוות סוכה. כל ימות השנה האדם זקוק למאמץ רוחני רב כדי להגיע לדרגת “בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ” – לחוש בכל פעולה ומעשה את נוכחותו של הבורא. לא פשוט לחשוב על הקב”ה כשאתה אוכל, עובד, נח וישן.

בחג הסוכות המשימה הזאת נעשית קלה מאוד.

בחג הזה מרעיף עלינו הקב”ה אהבה גדולה כל-כך, על-ידי שנתן לנו מצווה שבה איננו עושים שום דבר אחר ממה שאנו עושים בכל יום: אוכלים ושותים, נחים ומשוחחים, אבל בחג הזה נהפכים האכילה והשתייה ושאר הצרכים הרגילים –  למצווה, כשהם נעשים בסוכה. כי מהי מצוות סוכה? לעשות בסוכה אותם דברים רגילים שאנו עושים בבית. הדברים הללו עצמם נעשים בחג הסוכות בתוך הסוכה – והנה הם הופכים למצווה.

מחג הסוכות אנו שואבים את היכולת להפיח רוח של קדושה גם בחיי החולין שלנו. לעיתים האדם נוטה לחשוב שיש הפרדת תחומים בין חיי הקדושה – התפילה, לימוד התורה, קיום המצוות – לבין חיי היום-יום הרגילים. זו טעות. הקב”ה נמצא גם בחיי השגרה שלנו.

להפך, היהדות מלמדת כי התכלית היא לקדש את חיי היום-יום דווקא ולהחדיר גם לתוכם קדושה.

את הכוח לכך אנו מקבלים ממצוות הסוכה. כשאנו מקיימים את מצוות הסוכה כהלכתה ויורדים למשמעותה ולתוכנה, אנו מקבלים כוח לעשות גם את פעולות החולין שלנו לשם שמים.

אגודה אחת

המסר העיקרי השני של חג הסוכות קשור במצוות ארבעת המינים, שמבטאים בדרך מופלאה את רעיון אחדות ישראל.

כולנו מכירים את המדרש שממשיל את ארבעת המינים לעם ישראל: האתרוג מסמל את מי שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים; הלולב מסמל את מי שיש בהם תורה, אך אין הם בעלי מעשים טובים; ההדס מסמל את בעלי המעשים הטובים שאין בהם תורה; והערבה מסמלת את מי שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.

אם רק נתבונן במשמעות המצווה – בצורך לאגד את כל המינים והסוגים לאגודה אחת – נצא עם מסר עמוק ורב-משמעות על היחס לכל חלקי עם ישראל, על הדרך שבה יש להביט על יהודי החושב ומתנהג אחרת ממני, ועל עומקה של מצוות אהבת ישראל.