“קינדרלאך, לא להישבר”: איך הסביר הגרב”ד פוברסקי האלימות בפוניבז’?
אתמול (רביעי) התייחס הגרב”ד פוברסקי, ראש ישיבת פוניבז’, בתחילת שיעורו לעימותים האלימים שפרצו בהיכל הישיבה בין תלמידי ‘השונאים’ לתלמידי ‘המחבלים’, כאשר שני הצדדים השליכו סטנדרים והיכו זה את זה.
הנה דבריו:
“לפני שאני אתחיל את השיעור אני חייב לדבר כמה מילים. זה לא פשוט, כבר היה הסיפור הזה לפני שנה, נחזור קצת.
יודעים שהקב״ה ברא את העולם, בשביל מה הוא ברא את העולם הרי כולנו הנשמות היינו כבר בגן עדן, ומצפים ליום שנשוב לשם, שם הוא הטרקלין וכאן הוא פרוזדור לטרקלין, מדוע לא נישאר כבר לכתחילה בטרקלין.
התשובה לזה מבואר בחז״ל, שהקב״ה אומר: כשאתם נמצאים בטרקלין אתם מרגישים לחם חסד, אני רוצה שתרגישו שמגיע לכם, ולכן שלח אותנו לכאן לעולם הזה שיהיו לנו נסיונות, ונתגבר עליהם, וכעת כשנבוא לשם נאמר: ריבונו של עולם, תראה! קיימנו את מה שביקשת עברנו נסיונות והחזקנו.
ומה הם הנסיונות? הקב״ה ברא שטן, שעל ידי זה יהיה בחירה, ולאחר שברא הקב״ה את השטן, בא השטן לפני הקב״ה וטען הטלת עלי תפקיד, הוא נועד לכישלון, כי אתה בידך הכל ולך הכח לתת לאיש כדרכיו כל מי שיקיים מצוות יזכה לשכר ולהיפך ייענש, אבל אני מה אני אתן להם? אין לי מה למכור.
השיב לו הקב״ה: אתה צודק! ולכן אני נותן לך כח שתוכל לתת כמו שאני נותן, שומעים! ומו״ר הגרא״א דסלר זצ״ל ביאר פעם על השאלה מדוע דרך רשעים צלחה, כולם מתפלאים ישנם רשעים גבירים, עשירים, ואילו בני הישיבות יודעים את מצבם – וביאר בזה: כשהקב״ה נותן, הוא נותן כמו שהוא מבין, כל אחד כפי הראוי לו ולפי תפקידו ותכליתו בחיים. אבל הוא נתן גם לשטן כח – ולמי השטן נותן? מי שחוטא יותר ועושה את רצונו מקבל ממנו יותר, וכבר מיושב הקושיא, וזה על ממון, אבל לא רק על ממון זה כך אלא גם על תורה, השטן אומר להם תלמדו ואני אתן לכם גם כן חכמה.
כתוב (קהלת ה,יב) עושר שמור לבעליו לרעתו, ובסנהדרין קי. אר״ל זהו עשרו של קרח, קורח עשיר מופלג היה, אולם עושרו לא היה מתנת שמים אלא מהשטן, ולכן אלו היו התוצאות…. והדברים מפורשים גם במדרש בפרשת מטות (במדב״ר כב,ז) ושם נאמרו הדברים על ג׳ מתנות חכמה עושר וגבורה, שהם יכולים להיות מתנות שמים, ויכולים גם להיות ממקום אחר.. השטן נותן גם חכמה, שיהיו גם שם חכמים.
אז תדעו לכם, הישיבה פוניבז׳ היא ישיבה קדושה ביותר, ולכן הקב״ה מנסה אותנו יותר.
אצל אהרן הכהן כשמתו שני בניו נדב ואביהוא, האם יכולים לתאר את גודל הצער שלו, את עצמת האבלות שלו. אומרת הגמרא בזבחים קטו: שבא משה רבנו לנחם אותו, ואמר לו: אהרן אחי לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא, כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן שתק וקבל שכר, שנאמר וידום אהרן וכו׳;
וצריך ביאור: האם הקב״ה אוהב להרוג צדיקים? והביאור בזה – היה בהם איזה חטא ובחז״ל יש אריכות לבאר מהו החטא, אך ודאי שכשהם עשו מה שהם עשו הם סברו שהם עושים מצוה, ולא היה כאן חטא שמגיע עליו עונש מיתה, אלא כמו שמבואר שם בהמשך דברי הגמרא והיינו דא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מאי דכתיב נורא אלקים ממקדשך, אל תיקרי ממקדשך אלא ממקודשיך בשעה שעושה הקדוש ברוך הוא דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל; כשרואים שגם בצדיקים כאלו הקב״ה פוגע זה קידוש ה׳, ודבר זה ניחם את אהרן, וידום אהרן.
הקב״ה רוצה שנקדש את שמו, תדעו לכם, וברוך ה׳ הישיבה פוניבז׳ מצליחה יותר מכל הישיבות, אתם יודעים את זה, אז השטן מנסה לעשות איזה צרה להפריע לנו, אבל האם נישבר? לא! אתם שומעים, נתחזק, נתחזק כולנו יחד, נגיד לקב״ה השטן מנסה משהו לעצור, הוא לא יכול לראות את זה, הוא יכול לראות ישיבה כזאת, אז הוא נכנס, יש לו גם ישיבה, מה אתם חושבים, אז הוא נכנס, ומה אנחנו נעשה? נישבר? לא לא לא! אנחנו נעמוד בזה.
אדרבה מהיום והלאה נוסיף יותר, נלמד יותר טוב בעומק ובעיון.
וכשהקב״ה יראה את זה הוא יאמר אלו הילדים שלי, אה!!!, ואז הוא יראה יש קידוש ה׳.
בשנה שעברה היה אותו הדבר, ואחר כך השטן בא ולקח את המשגיח, חשב שזה כבר ישבור אותנו לגמרי, כעת ביום הזה לפני זה היה, ודיברתי אז בהספד תראו מה שנאמר שם, השטן הוא גם את זה עשה, הוא לקח את המשגיח.
על איוב מצינו (איוב א וב״ב טו) שטען השטן לקב״ה החנם ירא איוב אלקים, וביקש מהקב״ה שימסור לו את איוב לנסותו, כדי להכשילו, והקב״ה מסרו בידו ורק הזהירו אך את נפשו שמור, שלא ימית אותו, ואז התרגשו ובאו יסורים וצרות על איוב באופן מבהיל, נורא, אולם איוב נכשל לא עמד בזה ויצא מפיו איזו תרעומת, וחז״ל אומרים (עי׳ ילקו״ש איוב סי׳ תתקח ד״ה כג מי יתן),שאילו איוב היה מושל ביסוריו,הרי כמו שאנו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, כך היו מוסיפים ואומרים אלקי איוב, התפלה שלנו היתה משתנית היו אומרים אלקי איוב, אבל הוא לא עמד אז הוא לא זכה.
אנחנו רוצים לזכות שיגיד עלינו אלקי פוניבז׳, שומעים! ככה נגיד, נתגבר ונתגבר וה׳ יעזור לנו, תבינו את זה, תזכרו שאנחנו בנסיון, וזה בידינו, וכשנתגבר אז יהיו הזכויות הרבה יותר.
כעת ערב ר״ה מחכים לזכויות ליום הדין, נאמר לקב״ה רבונו של עולם, תראה! תראה מה שאנחנו, אנחנו עומדים בנסיונות, קינדרלאך לא להשבר, קשה קשה אבל זה טוב.
כשנגזרה גזרה על עשרה הרוגי מלכות, זה מובן? המלאכים צעקו, ובפיוט במוסף של יום הכפורים שרפי מעלה צעקו במרה וכו׳ ענתה בת קול משמים אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים וכו׳. וצריך ביאור: מדוע השתיקם כך, והביאור הוא שהשיב להם הקב״ה בשביל מה בראתי את העולם לא בשביל זה? בראתי את העולם בשביל לעמוד בנסיון, אני רוצה נסיון כזה של עשרה הרוגי מלכות.
שומעים! אני מדבר כעת מתוך חדרי לבי, קשה לי, קשה אבל צריכים את זה נדבר יחד, ויחד נתגבר, וה׳ יעזור ואדרבה בזכות זה יצא שכולנו נזכה בעז״ה לכתיבה וחתימה טובה, כל אחד בידו לקדש את שמו.
עד כאן אינני יכול יותר, אז עכשיו בוא נתחיל ללמוד וכך נקדש את שמו, נתגבר, נתגבר צריכים להתגבר, קשה כעת אבל נתגבר, אני אתגבר וגם אתם תתגברו.
בואו נתענג על דברי תורה.
בסוף השיעור אמר ראש הישיבה: עכשיו בחזרה, שומעים קינדרלאך, נתחזק,יהיה מוסר היום, ודאי חזק חזק, לבוא קודם קצת. להגיד לשטן אנחנו צוחקים ממך, תעשה מה שאתה רוצה אבל אנחנו נתחזק, אדרבה נתחזק יותר, נעשה קידוש ה׳.
תגובות
אין תגובות