נחשף יחסו של רה”מ דוד בן-גוריון לתפילה היהודית: “הונאה עצמית”

לא מעט נכתב עם ריחוקם של ראשי התנועה הציונית מהדת היהודית, מהמצוות ומהמסורת.

מיתוסים כמו ‘אנטי היהודי הגלותי’, ‘הצבר’, ‘הישראלי החדש’ וכו’ ליוו את ההליך הזה בראשית ימיה של הציונות ותועדו בלא מעט ספרים, ביניהם בזה של פרופ’ עוז אלמוג ‘הצבר – דיוקן’.

אחת העדויות המרתקות שנחשפה בימים אלו על ידי חן מלול, כותב ועורך בספרייה הלאומית, מציגה מכתבים ומסמכים מראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, מהם עולה עולמו הרוחני של האיש, שהשפיע על חייהם של מיליוני יהודים במאה האחרונה.

כך, למשל, בשנת 1960 פנה ראש הממשלה לפילוסוף ולאיש האקדמיה הישראלית, שמואל הוגו ברגמן, כדי לתהות עימו על חוויה שהתנסה בה לאחרונה.

את המכתב לברגמן פותח בן-גוריון בדיון תיאולוגי-פילוסופי בפסוק המקראי “בצלם אלקים ברא אותו”. האם אכן נברא האדם בצלם אלוקה? בן-גוריון סבר אחרת. הוא אומנם התנגד ל”אתיאיסם” (אתאיזם) וסירב לקבל את ההנחה “שהעולם מורכב מחומרים עיוורים, ואטומים, ואין הגיון ודעת ומשטר בקוסמוס”, אך ראה בכל האנשה של הק-ל משום “עבודת אלילים – בגלגולים שונים”.

צילום: הספרייה הלאומית

בן גוריון הוסיף כי האדם לא מסוגל להבין את האלוקים: “לדמות את האין סוף המסתורי לאדם – אין זה אלא גאוותנות נאיבית והתיימרות שחצנית של יצור קטן כלפי ‘יוצרו'”. את המילה “יוצרו” הכניס בן-גוריון בין מירכאות – דרך להדגיש את חוסר יכולתו של האדם ללכוד את האין-סוף במחשבה או בשפה.

את הדברים הללו כתב בן גוריון במוצאי יום כיפור, כשהוא מוסיף עליהם את חוויתו האישית מתפילות היום הקדוש:

“זה אולי משונה שאני כותב דברים אלה במוצאי יום כפור, לאחר שישבתי עם פלוגת צנחנים שערכה תפילת יום הכפורים באחד הצריפים פה (שדה בוקר). כל הערב אתמול וכמעט כל היום עד מעריב היום. הקשבתי לתפילה, הרהרתי בה רבות, הרגשתי הדבקות של המעטים שהאמינו במה שהם אומרים, רחשתי להם כבוד וחיבה – אבל לא נתקנאתי בהם”.

לדעת בן-גוריון, תפילה אינה דו-שיח בין אדם לבוראו. “יתכן שזה נעים – אבל אין מציאות זו אלא אונאה עצמית”.

בין המכתבים שנחשפו מופיעה גם תשובתו של איש הרוח, ש.ה. ברגמן, בו הוא משיב לבן גוריון באריכות ודוחה את דבריו ביחס לתפילה.

צילום: הספרייה הלאומית