“שרה ביקשה דג ולא פתיתים – זה מניע לחקירה. מה אתם, חולי נפש?”

הייתי בחו”ל. קשה כמו תמיד לחזור, ועוד יותר קשה לגלות איזה חדשות פספסתי בארץ בימים האחרונים.

בזמן שעשיתי בטן־גב ביוון פרשת ניר חפץ, תגלית השנה של התקשורת הישראלית, המשיכה להתפתח.

אם כשטסתי עוד נשמעו ברקע הדי הפצפצים, אחרי הנחיתה בארץ גיליתי שהדיון הוא כעת על פתיתים, לא פחות, וזה אם נתעלם מחשיפת הפוליצר על אודות החלפת השולחן לפני הגעתו של דוד טראמפ לבית רה”מ.

אין ספק, פרקליט המדינה שי ניצן יכול להרגיש גאה בעצמו. מסתבר שאצלנו בישראל יודעים במה להשקיע את המשאבים.

דין פתיתים כדין, למשל, פרוטקשן בנגב – כי מה זה חשוב? אלימות? שוחד במאות מיליונים? יריות באוויר ונשים שנרצחות? כל זה חסר משמעות. אבל זה ששרה נתניהו ביקשה דג ולא פתיתים – זה מניע לחקירת משטרה.

תגידו, מה אתם, חולי נפש? אומרים שיש פה בעיות, אבל הבעיות הן של מי שחוקר את החרטה הזו.

ולא רק שלהם.

גם אם הפתיתים לא יגיעו למישור הפלילי – מה שסביר שיקרה, כי, נו באמת – הרי שגם העיתונאים פה לא יכולים לסיים את הצלחת. אני מציע שתסתכלו עליהם ותשאלו את עצמכם מי מאותם עיתונאים נסע על חשבון אנשי עסקים זרים, חברות מסחריות ואילי הון. מה הצדקנות הזו? מה ההתחסדות הזו?

ובינתיים שוב פוליטיקאים בשמאל מעלים את התמונה של גולדה מאיר הצנועה במטבחה ואת יצחק רבין שלקח את האחריות באופן אצילי – מה שלא באמת קרה.

בניגוד לשקר הזה, רבין הלך הביתה אחרי שהיועמ”ש דאז אהרן ברק שם לו אקדח על השולחן והבהיר: או שתתפטר או שיוגש נגדך כתב אישום. את הקנס שנגזר על רעייתו, נזכיר, לא הוא שילם מכיסו אלא החברים שלו. אז אל תגלגלו עיניים.