איך התלוצצו ח”כי ‘דגל’ כשישבו על צלחת פולקע במזנון על ח”כ מאגו”י
1.
חוק הגיוס ממשיך להיות הדבר הכי חם בפוליטיקה הפנים-חרדית.
הנה שני הקטעים שהקדיש השבוע ‘יתד נאמן’ לחוק:
הראשון, ‘ראיון’ עם ח”כ משה גפני, אם אפשר לכנות שאלה אחת בלבד בשם ‘ראיון’ (מתוך טורו הפוליטי של אריה זיסמן):
“הקואליציה כידוע חתמה על הסכם להעברת החוק ובסוף מושב החורף, כאשר העניין עמד בפני פיצוץ, סוכם כי הוא יעבור במושב הקיץ.
שלשום בלילה (רביעי) פנינו ליו”ר דגל התורה, ח”כ הרב משה גפני, כדי לעמוד מקרוב אחר הדברים ולשמוע היכן הדברים עומדים:
“האם כבר גובשה עמדת דגל התורה בנושא?
הרב גפני: אתה יודע שאני לא מתחמק מלהשיב תשובה בכל נושא. גם בעניין הזה פונים אלי מכל כלי התקשורת בארץ. אולם איני מתראיין בנושא. אני רק יכול לומר לקוראי ‘יתד נאמן’ כי הנושא כולו עומד לנגד עיני גדולי ישראל שליט”א בדיוק כפי שצריך להיות בכל דבר ובכל עניין. לא נסטה מהוראתם ימין או שמאל. כאשר יהיו התפתחויות נוציא הודעה רשמית וברורה”.
הקטע השני, גם הוא של אריה זיסמן, הפעם מתוך טורו ‘מקור נאמן’:
“חוק הדיחוי להסדרת מעמדם של בני הישיבות נמצא בהכרעתם של גדולי ישראל שליט”א והכל ממתינים להוראתם בנושא. איננו מתכוונים להתייחס בשורות אלו לעצם החוק… אולם צוהר לעמדות גדולי ישראל בכל הקשור לסוגיה ניתן היה לשמוע השבוע כאשר נשיא מועצת חכמי התורה, הגאון הגדול רבי שלום כהן שליט”א, ראש ישיבת פורת יוסף הגיע לניחום אבלים בבית רבינו מרן ראש הישיבה הגרי”ג אדלשטיין שליט”א שישב שבעה על בנו.
במשך דקות ארוכות ניחם הגאון הגדול ר”ש כהן שליט”א את מרן הגרי”ג אדלשטיין שליט”א, בגמרות ובדברי חז”ל. לאחר מכן העלה נשיא מועצת חכמי התורה את נושא הגיוס ואמר: ‘יש לנו בעיה קשה מאד עם הגיוס של בני הישיבות. מאיימים עלינו שלא יתנו תקציבים. אנחנו לא חיים לפי תקציבים שלהם. צריך לעמוד על המשמר שהתלמידים ילמדו תורה בחשק ויתעלו. אנחנו לא נשלח אפילו אחד לצבא… הקב”ה קורא לנו ‘כל יוצאי צבא’ אנחנו הצבא של הקב”ה. אפילו הקב”ה נקרא השם צבאות’.
רבינו מרן ראש הישיבה הגרי”ג אדלשטיין שליט”א השיב: ‘הכל תלוי בזכויות, בשיתוף פעולה של כולם ביחד לא יהיו שום גזירות ואין מה לדאוג'”.
בהדגשה על “שיתוף פעולה של כולם ביחד”.
2.
צודק יעקב ריבלין מבקהילה בפסימיות באשר ליישור הקו מצד מועצת גדולי התורה של אגו”י עם גדולי התורה של ‘דגל התורה’ ועם המועצת של ש”ס.
“הידיעה התקיפה בהמודיע הייתה איתות ברור לנציגי ש”ס ו’דגל’ שאין טעם לנסות ולשנות את החלטת ה’מועצת’ מיום חמישי שעבר. היא אותתה גם לנתניהו ולליברמן שעליהם לחשב מסלול מחדש בקשר לחוק. או שיבטלו את הסנקציות הכלכליות ופקיעת החוק בעוד שש שנים או שנציגי אגו”י יפרשו מהקואליציה”.
אלא מאי? שבאשר לנתניהו מדובר במתנה. תתפרק לה הממשלה בקרוב, בדיוק כפי רצונו.
על מי זה אמור לאיים? רק על המפלגות החרדיות. תארו לכם פרישה של ח”כי אגודה (4 במספר, כולל ח”כ מאיר פרוש שיחזור לכהן כח”כ, תוך הדחת ח”כ יעקב אשר) על רקע חוק הגיוס, פירוק הממשלה (למרות שעדיין יש לה רוב, סביר להניח שהיא תתפרק), והליכה לבחירות על רקע הגיוס.
יאיר לפיד מכין זר פרחים למשלוח.
3.
היה זה בפרשת ‘שלח’ כאשר יצא ריבלין ב’יציאה’ מעניינת, שככל שחפרתי, לא הצלחתי למצוא לה כל אחיזה במציאות.
הנה הדברים: “בצמרת דגל התורה מתחולל בימים אלה מיני מהפך שהפך לשיחת היום של כל פעילי התנועה. מול עיניהם המשתאות הפך מקלב מח”כ מספר שתיים העוסק בעיקר בעזרה לפרט ובשבירת שיאי נוכחות וחקיקה לאיש שמוביל את המהלכים הפוליטיים המרכזיים של התנועה. לא שהוא מזניח את החקיקה והנוכחות אך הוא מוצא זמן בסדר יומו גם לנהל דה-פקטו וכמעט דה-יורה את כל ענייני התנועה”.
הנה שער העיתון באותו שבוע:
הידיעה, אגב, הוכחשה אז נמרצות מצד לשכת מקלב. אבל השבוע, כך נראה, הוענק הפרס לפרשן על הפרסום: ראיון בלעדי עם אורי מקלב על חוק הגיוס.
בעוד חברו לסיעה, משה גפני, מעניק ל’יתד’ ראיון של שאלה בודדת, מקלב מספק ראיון עם לא פחות מ-7 שאלות…
הנה אחת מהן:
שאלה: הטענה היא שאז יגידו לנו – אתם הסכמתם בעצם לסנקציות פליליות בחוק שחוקקתם, כי זו בעצם המשמעות של החוק כאשר יפקע בעוד שש שנים. אין חוק, וכולם מגויסים.
תשובה: זו פרשנות ממש לא נכונה. אם אני מחוקק חוק שיבטיח לנו שקט שש שנים, אז אני מסכים שכולם יתגייסו לאחר מכן ? מאיפה הוציאו את זה? אנחנו מחוקקים חוק שמוריד את נושא בני הישיבות מעל סדר היום עוד שש שנים, ולא מסכים לשום דבר לאחר מכן.
האם יש לינקייג’ בין הפרסום לפני שבועיים והראיון השבוע?
“הציעו למקלב ראיון בלעדי בכל כלי תקשורת אפשרי”, מסבירים בסביבת מקלב.
זה רק מגביר את שאלתי, אמרתי. אז למה דווקא ריבלין זכה?
“פשוט ריבלין התקשר, אז מקלב ענה…”
האמנם?
ובכן, בירור העלה כי ביום שלישי העניק ח”כ מאיר פרוש ראיון לאבי בלום, במהלכו ירה אש וגופרית על חוק הגיוס. יתכן שביום רביעי מקלב החליט שצריך להגיב, ובדיוק ריבלין היה על הקו. בלי כל קשר לידיעה ‘ההיא’.
אדרבה, טוען גורם ‘יודע דבר’, הידיעה ‘ההיא’ רק גרמה נזק למקלב.
4.
בכל מקרה, באשר למעמד בסיעה: מניחה שאם ‘יתד נאמן’ בחר לראיין את ח”כ משה גפני בנושא חוק הגיוס, זה מוכיח שיו”ר ועדת הכספים עדיין במקום הראשון.
5.
במשפחה, אגב, בחר יוסי אליטוב לצטט את השר לשעבר אריאל אטיאס על חוק הגיוס.
לעומת השאלה הבודדת ב’יתד נאמן’, סיפק אטיאס שתי תשובות…
“שאלתי את השר לשעבר אריאל אטיאס ‘לאן זה הולך’. אטיאס, מי שמצוי היטב בפרטי החוק לאחר שהופיע בפני כל הוועדות שהכינו את החוקים השונים – הגיב כי ‘אחרי שהשקעתי שעות וימים ושבועות בחוקים למיניהם, אני מבין כמה צלולה ראייתם של גדולי ישראל. רק גדולי ישראל יכולים לקבל הכרעה בנושא כל כך רגיש, שכל כך קשה לקבל בו החלטות’.
‘יש המון סיבות לקחת את החוק בשתי ידיים, ויש המון סיבות לדחות אותו בשתי ידיים. מדובר בדיון נרחב ורב זוויות, שבו צריך להעריך סיכונים מול סיכויים. זה למעלה מסף האחריות שנציג ציבור חרדי יכול לקחת על עצמו לבד, ללא הכוונה מלמעלה.
‘מה אתה מעריך בכל זאת’, שאלתי את אטיאס, ‘החוק יעבור או לא?’
אטיאס חייך ואמר: ‘אם אתה מצליח להביא חוק שגם ליברמן וגם החסידים יכולים לחתום עליו – אז יש חוק. אבל אני לא רואה נוסחה שגם החסידים וגם ליברמן יוכלו לחתום עליה’, נאום אטיאס. משמע אין חוק”.
רק מעניין על מה מתבסס אטיאס כשטען שרק המועצת החסידית נגד החוק. משום שטרם פורסמה דעתו של חכם שלום כהן, נשיא המועצת של ש”ס, המפלגה אותה מייצג אטיאס בדיוני חוק הגיוס.
אגב, לטעמו של ‘בין השורות’ המנצח מכל המרואיינים (לכל האמור יש להוסיף שאלות ותשובות של ח”כ מאיר פרוש לאבי בלום ב’קו עיתונות’) הוא גפני, שהסתפק בתשובה אחת, לקונית, קצרה.
ויצא, הכי חכם.
כי המשכיל, בעת ההיא יידום.
6.
שמעון ברייטקופף ממשפחה, בחר לצטט גורם עלום שם מהמפלגה הליטאית. אני מעידה שהדברים נאמרו גם נאמרו, על צלחת פולקע במזנון הכנסת. לקרוא, ולהתגלגל מצחוק.
“‘שישה, כן, כן, מה שאתה שומע. שישה ראיונות. בכל תחנות השידור. בבוקר אחד. אחד! עזוב רגע את מה שהוא אמר. איך הוא לא נחנק? הוא לא צריך לשתות מים מידי פעם? הוא כבר לא יהודי צעיר, וגם ראיון אחד זה לא קל, אז שישה? ברצף?”…
את צבר השאלות הזה שאל השבוע בתסכול אחד מבכירי דגל התורה.
הטרוניה שלו הופנתה לאחד מחברי הכנסת של ‘אגודת ישראל’ שיצא לקמפיין עצמאי במסגרתו הסביר למה הסיעה שלו או-טו-טו פורשת מהקואליציה על רקע חוק הגיוס האיום והנורא.
‘בשבוע שעבר’, מספר הבכיר, ‘ישבתי עם אותו חבר-כנסת במליאה. היו לי שתי דקות פנויות, ואני, אתה מכיר אותי, קש לי להשתעמם, אז הסתובבתי עם הכסא לאותו ח”כ ושאלתי אותו מה הוא אומר על חוק הגיוס. הוא התרווח על הכסא, פלט כמה מילים באידיש מחויכת, ואמר לי: ‘חוק הגיוס? הוא מצוין, הוא נפלא .ברוך השם. איזו סייעתא דשמיא’. לא עוברים יומיים והוא עובר לגור בתחנות השידור להסביר עד כמה החוק הזה הוא נוראי”.
7.
כבר הרבה זמן לא נתקלתי בשחיטה כשרה, כפי שמצאתי השבוע בטור של יצחק פלדמן ב’בקהילה’. הפעם: אבי גבאי מהמחנה הציוני. השחיטה בוצעה עם המון חיוכים והרבה ציניות (רגע לאחר שסיים לשחוט, לא פחות טוב, את גונן שגב).
“אבי גבאי הוא היצור החי הכי תמים במזרח התיכון”, פותח פלדמן. “הוא דרס את מתחריו לא בגלל חכמה מיוחדת שניחן בה, להיפך: מצביעי העבודה פשוט לא ידעו איך לאכול את העב”ם הזה שנפל עליהם. לא היו להם הכלים המתאימים כדי לתקוף אותו…
אחרי שמיחזר את פליטת הפה הלא מוצלחת של נתניהו משנות ה-90: ‘השמאל שכחו מה זה להיות יהודים’, גבאי שובר את ההגה בחדות לצד השני, מתוך ניסיון פאתטי לשדוד מעט קולות מהקופה של לפיד, והוא מתריס נגד השבת. כאילו שהמצביעים החילוניים הלבנים יצביעו לו אי פעם. חלומות במרוקו.
את השבת האחרונה הוא פתח בכנס של ‘ישראל חופשית’, שם הניח הצהרת כוונות, משם יצא אל תחנת אוטובוס פרטית הפועלת רח”ל בשבת (בניגוד לחוק) ופרסם את תמונתו בפרהסיה הציבורית. במוצאי שבת המערכת הפוליטית רתחה. הנה שוב, מאבקי דת ומדינה. חרדים-חילוניים. אבי גבאי קיווה שהאש תתלקח, תצית מדורת ענק ותשרוף איזו חלקה או שתיים במגרשים של לפיד.
כמה ‘שלימזל’ צריך להיות כדי לפספס גם את המהלך הכי נדוש ומבטיח בפוליטיקה הישראלית… הוא ניסה למצב את עצמו שמאלה מלפיד. אם יאיר בעד חוק הגיוס החדש, אני אהיה קיצוני יותר ואצביע נגד. ‘המחנה הציוני תתנגד לחוק להסדרת מעמדם של בני הישיבות בטענה כי אין בו שוויון בנטל וכי החיילים המשרתים צריכים לקבל יותר’, אמר.
ברור שהוא לא קרא את החוק, וזה בסדר. יש לו עניינים יותר חשובים לטפל. כידוע, לאנשים פשוטים שנוסעים באוטובוסים אין זמן מיותר. אבל ככה לעשות צחוק מעצמו? אין שום יועץ פוליטי תבוני בסביבתו? הרי בדיוק את זה סותם החוק שמבקש להעלות את שכר החיילים המשרתים. הם אכן יקבלו יותר, תקרא תקרא. זה בעברית”.
נסתפק בזה. הבנתם את הרעיון, למרות שיש המשך. הנה הסיכום, לסיכום: “גבאי בטוח שהוא באמת איש ישר ותמים הליכות. אל תהיו בטוחים שאתם יודעים מי יותר מסוכן”.
8.
האם בקהילה הוא ילד חדש בגן הבחירות החרדי?
הנה כותרת ‘מוזרה’, הקשורה לעיר אלעד: “דילמה: פרוש מנצח את כולם – המפלגות חתמו על הסכמים שונים אך ‘שכחו’ לשמוע מה דעתם של התושבים, שסקר מגלה: רובם מעדיפים את פרוש”.
וכי הכתב, חיים פרידלנדר, או העורך שתפקידו ליצור את הכותרת, לא שמעו שבערים החרדיות תמיד ‘שוכחים’ לשמוע מה דעת התושבים?
מישהו שאל פעם את תושבי מודיעין עילית מה דעתם על יו”ר רשימת יהדות התורה, יעקב גוטרמן? מישהו התייעץ עם תושבי בני ברק לגבי המינוי של חנוך זייברט לראש עיר? מישהו יטרח לשאול לדעתם לגבי זהותו של ראש העיר בבחירות הקרובות?
תגידו, אתם שם בבקהילה, נולדתם אמש?
9.
לא היה סיפור טוב בעיתונות החרדית של סופהשבוע כסיפור ה”בובה” ב”בויבריק-תחתית” פרי עטו של אריה ארליך במשפחה.
מפאת אורכו של הסיפור – אקצרו, למרות שהמלצת ‘בין השורות’ היא – קראו כל מילה.
“עיר ואם בישראל הייתה בויבריק-תחתית..קיצורו של דבר, עיר על תילה בנויה.. ברוב הימים התנהלה בויבריק תחתית על מי מנוחות.. מי מנוחות אלו שעליהן התנהלה העיר, כוחן יפה היה ברוב ימות השנה, זולת כאשר נתרגשו ובאו ימי הבחירות לראשות העיירה.
בימים אלו, אנדרלמוסיה הייתה באה על בויבריק תחתית ותושביה, וכמין יורה רותחת הייתה ניצבת בכיכר העיר וכל עובר ושב היה זורק לעברה זרדים וגזירי עץ, שופך נפט ושאר אביזרי תבערה, בוחש בחישה הגונה כאשר יחפוץ.. חרב איש בלב רעהו, איש קם בשכנו.. והכל עוסקים בסוגיה שאין לוהטת וחשובה הימנה.. מי ראוי להיעשות פרנס על הציבור ומדוע פרנס שקם לעיירה לפני חמש שנים אינו ראוי להמשיך עוד בתפקידו אפילו שעה אחת…
קללה זו, לא עלינו ולא עליכם, קללת ההשתייכות שמה. מצוין האיש השורר בעיר.. אולם רחמנא לשיזבן, הוא אינו משוייך למחנה שראוי כי מי שעומד פרנס על הציבור יהיה משויך אליו.. רק אהרל’ה, מדפיס הפשקווילים שאיש לא התחרה על משרתו, הרגיש המאושר עלי אדמות.. באישון לילה היו באים אליו פעילי הצדדים ומזמינים את כתבי הפלסתר שקירות העיר יעוטרו בהם ביום שלמחרת…
ובכן, חצויה הייתה בויבריק לשלושה מחנות עיקריים: מחנה האחד היה מחנה לובשי השטריימל, מחנה שני מחנה עוטי הבורסלינו. בתוך מחנה זה עצמו, שני מחנות היו: מתפללי נוסח אשכנז ומתפללי נוסח עדות המזרח, ויש שאומרין כך: אוכלי קטניות בפסח ומי שאינם.. הסכמים אלו, כוחם היה יפה אך ורק על הנייר, פאפירו”ס בלע”ז, אך למעשה מעולם לא נתקיים הסכם זה ככתבו.. עד שיום אחד נתעשתו הצדדים”.
איך נתעשתו? ובכן, החליטו “לייבא מסין הרחוקה בובת ענק, הנראית כבן אדם לכל דבר, ממש כגולם שנוצר בפראג בשעתו…בובה זו הושבה על כס ראש העיירה, וטובי השטריימל-מאכערים, הכובענים ומומחי אופנות אנ”ש הובאו אל הלשכה. צד אחד של ראש הבובה הולבש בחצי שטריימל, וצד שני נעטר בחצי כובע בורסלינו. על צווארה של הבובה נענבה עניבה, שניפס”ל בלע”ז, ואילו על מותניה נחגרה חגורה, גארט”ל בלע”ז. לפניה נפתחו שלושה סידורים – ‘תפילת כל פה’ נוסח ספרד, ‘כוונת הלב’, נוסח עדות המזרח, ו’סידור וילנא’ נוסח אשכנז.
וכיוון שאף כמה חובשי כיפה סרוגה מתגוררים בשוליה של העיר – אף סידור ‘רינת ישראל ‘הונח בצד השולחן, אל יחסר המזג”.
ענק, אריה.
עכשיו שכנע את זאב אלקין, מוישה ליאון, מוישה אבוטבול, שרוליק פרוש, יענק’ל גוטרמן, איצ’ה רייך – וסליחה אם שכחנו מישהו מפאת אורך הרשימה…
10.
בשולי פגישת הנשיא טראמפ והנשיא ג’ון קים פורסמה השבוע כתבה מרתקת ב’כפר חב”ד (במוסף ‘משפחה חסידית’, הכתבת: הדס צורי), כשהעיתון מראיין אנשים מסינגפור (שליחי חב”ד שם, כמובן).
הנה מה שהם מספרים:
“לסינגפור יש מעמד חשוב מאד בעולם. היא נחשבת מדינה למופת מבחינה לוגיסטית, ארגונית, טכנולוגית, פיננסית… זה גם המקום הניטרלי הכי קרוב לצפון קוריאה שהמנהיג הצפון קוריאני (הבלתי צפוי והבלתי שגרתי) יסכים להגיע אליו. נוסף על כך, זו המדינה היחידה בכל אסיה שבאמת יכולה לספק את כל הנדרש מבחינה ביטחונית. סינגפור היא מדינה המצטיינת בכושר הארגוני שלה”.
…”סינגפור היא אי קטן, לא מדינה שבתוכה כמה ערים. המדינה היא העיר והיא האי, אז מובן שמרגישים… היו הרבה תיאומים ביטחוניים. המשלחות פוזרו במקומות שונים בעיר: המשלחת האמריקאית במלון אחד, הקוריאנית במקום אחר, כך גם המשלחת הסינית וכן הלאה… מבחינה לוגיסטית סינגפור מצטיינת בסדר מופתי (לדוגמה, בסינגפור אסור ללעוס מסטיק בלי אישור רפואי ומי שמשליך פסולת ברחוב נקנס באלף דולר סינגפורי)…”
מעניין.
תגובות
אין תגובות