הקומוניסטים נכנעו מול מסירות הנפש

הציבור הרחב אינו מכיר כל-כך את הפרק הטרגי בהיסטוריה היהודית, שהתחולל בברית-המועצות עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית. אולי השואה הנוראה העמידה אותו בצל, והעיסוק בהנחלת השואה דחק הצידה את הצורך ללמד את אשר עשה השלטון הקומוניסטי לעם היהודי.

שוו בנפשכם את יהדות ארה”ב של ימינו. קהילות יהודיות פורחות. אלפי בתי כנסת שוקקי חיים. אלפי בתי ספר, ישיבות, מקוואות טהרה, מערכות כשרות. ופתאום מתרחשת הפיכה, ועולה שלטון עריץ שאוסר לקיים פעילות דתית.

זה נשמע הזוי, לא-מציאותי; אבל זה מה שקרה בברית-המועצות.

נימוקים ‘נאורים’

הכול נעשה במעטה של נימוקים ‘נאורים’ ובחסות ה’חוק’.

ברית מילה – פעולה כירורגית בחסר ישע. מקווה טהרה – סכנה תברואתית. שחיטה כשרה – התאכזרות לבעלי חיים. חינוך יהודי לילדים – שטיפת מוח לקטינים. בתי כנסת – מקומות התכנסות לפעילות חתרנית. שמירת שבת – הימנעות מעבודה וטפילות.

התקשורת מגבה את פעילות המשטר ומנהלת הסתה פרועה כנגד ‘הקנאים הדתיים’.

השלטון האכזר מוכיח את נחישותו. מי שמנסה לדבוק ביהדותו נאסר, שולח למחנות עבודה בסיביר או פשוט נעלם. שומרי תורה ומצוות שמנסים להימלט מהמגף האדום, משולחים לסיביר בעוון הברחת הגבול. זו הטרגדיה הגדולה שפקדה את יהדות ברית-המועצות לפני כמאה שנה.

היה כוח אחד שהעז להתייצב מול הדורסנות הסובייטית – רבי יוסף-יצחק שניאורסון, הרבי הקודם מליובאוויטש. הוא הקים רשת מחתרתית של חסידים נחושים ובעלי מסירות נפש, שהתפזרו על פני המדינה כולה ופעלו לשימור גחלת היהדות. הם פתחו בתי כנסת, תלמודי תורה, מקוואות טהרה. במחתרת דאגו לברית מילה, לשחיטה כשרה ולאספקת תשמישי קדושה וספרות יהודית.

בט”ו בסיוון תרפ”ז (1927) פרצו שוטרי המשטרה החשאית לביתו של הרבי ועצרו אותו. גזר דינו כבר היה כתוב וחתום – “מוות בירייה”. אך כאן התחוללה פרשה שקשה מאוד להסבירה בדרך הטבע. השלטון הקומוניסטי לא נרתע מפני איש. לחצים בין-לאומיים לא עשו עליו רושם. רבנים, ולהבדיל מנהיגי דת לא-יהודים, נאסרו וחוסלו בהמוניהם.

אבל גזר הדין בוטל. תחילה הומר לעשר שנות גלות באיים רחוקים. אחר-כך בוטל גם העונש הזה והרבי נשלח לשלוש שנות גלות בעיר קוסטרומה. כעבור שבוע ימים בלבד נסוג השלטון לגמרי ושיחרר את הרבי. הדבר היה לפלא בעיני העולם כולו.

התחייה היא ההוכחה

י”ב-י”ג בתמוז תרפ”ז, ימי שחרורו של הרבי, נעשו לחג הגאולה. שנה אחר-כך שיגר הרבי איגרת מיוחדת ובה כתב: “לא אותי בלבד גאל הקב”ה בי”ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה”.

הרבי לא ראה בי”ב בתמוז חג פרטי שלו ונס אישי שקרה לו, אלא אירוע בעל חשיבות רבה לכל יהודי ברחבי תבל.

ואכן, דמותו העשויה ללא חת עמדה לנגד עיניהם של חסידיו שנותרו ברוסיה, והוסיפו לטפח את החיים היהודיים במחתרת. התחייה היהודית המתחוללת ברוסיה אחרי נפילת הקומוניזם היא העדות להצלחתם.