שבוע אחד, שלושה רגעים, הרבה זיוף

 1.

גם אתם מרגישים ככה, שלאחרונה כל השקר מתפוגג? שהכול הולך ומתבהר, שהזיוף התייאש כבר מלהתחפש לאמת?

אני לא מדבר על סיפור החיים של גונן שגב, מאוסלו לניגריה. זה קיצוני מאוד ונדיר מאוד. אני מדבר על דברים יותר קטנים, אפילו הרבה יותר קטנים, אבל סמליים. רגעים שבהם הנכון והלא-נכון מתחלפים, והמציאות פשוט עולה על כל סאטירה. הנה, למשל, שלושה כאלה רק מהשבוע האחרון.

2.

שבת בצהריים, באר שבע. אבי גבאי, יו”ר מפלגת העבודה מעדכן ברשתות החברתיות: “עכשיו בסמינר של ‘ישראל חופשית’, מדברים על העוולה החברתית הגדולה בישראל – היעדר תחבורה ציבורית בשבת. גם את זה נשנה”.

שעה קלה אחר כך הוא מוסיף: “מצטרף כעת למשפחות ולצעירים שממתינים ל’ימבוס’ בבאר שבע – התארגנות נהדרת לתחבורה ציבורית בשבת, כפי שצריך להיות! היעד: חוף הים באשקלון”.

ואז הציוץ מהתחנה הסופית: “הגענו ליעד: חוף הים של אשקלון, בתחבורה ציבורית, בשבת, כפי שראוי שיהיה בכל מקום בארץ… אחד הנושאים המרכזיים שנקדם”.

בצאת השבת, כשנודע לח”כים החרדים דבר הנסיעה המצוייצת, הם תקפו את גבאי שפוגע בשבת קודש כדי לקושש כמה קולות. מישהו אפילו הבטיח שהשבת עוד תתבע את עלבונה.

האמת שלעלבונה של השבת אני פחות דואג. השבת תתגבר. היא שרדה אלפי שנים, היא תשרוד גם את יו”ר מפלגת העבודה.

אבל כואב הלב על יהודי כמו גבאי שגדל בבית מסורתי בשכונת מוסררה, השביעי מתוך שמונה ילדים שנולדו לזוג עולים שזה עתה זכו להגשים את חלום הדורות ולעלות ממרוקו לירושלים. והנה עכשיו, בקושי חמישים שנה אחר כך, מתדרדר ילדם המוכשר לשפל כזה, ובועט ככה במסורת היקרה של הוריו.

תקראו לי גזען, אבל הרבה יותר קשה לי לראות איש ציבור מזרחי נלחם בשבת מאשר אשכנזי. שיהיה ברור: השבת שייכת לכל יהודי. כל יהודי זכה במתנה הזאת. אני יודע. אבל מה לעשות, לפני כמה שבועות, כשאיווט ליברמן עשה קניות להכעיס באשדוד בשבת הפטרתי לעצמי “פוייער, חצוף”. השבת, כשגבאי התלהב מהימבוס בבאר שבע, סיננתי לעצמי “אוי, מסכן”.

בנאדם, קוראים לך גבאי, ותראה איפה אתה נמצא עכשיו. הכי רחוק מאיפה שגבאי אמור להיות בעיצומה של שבת קודש. ועוד בשביל מה כל זה? כדי לזכות אולי בעלייה קטנה בסקרים החולפים? שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אימך בשביל מינה צמח. אגב, שאל את לפיד. הוא ניסה פעם את הקטע הזה של חילולי שבת בפרהסיה והבין שלא ככה נבחרים פה.

אבל בכך לא נגמר הסיפור. כמה שעות אחר כך, במוצאי השבת, מיהר גבאי להניח כיפה לראשו ולנסוע לבני ברק, לניחום אבלים בבית הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז’, היושב שבעה על בנו. אתם יודעים, אחד הדברים הראשונים שמפלגת העבודה תטפל בהם זה תחבורה ציבורית לחוף אשקלון בשבת, אבל לכל שבת יש גם מוצאי שבת וצריך לשמור על אופציות פתוחות עם המפלגות החרדיות.

3.

יום ראשון בבוקר, גלי צה”ל.

על קו הטלפון חקלאי ששדות המרעה שלו נשרפו בשבת בגל טרור העפיפונים. הוא מדבר בנחרצות, ממש מוריד פקודות. המראיין מתקשה להשחיל שאלות.

“אני באתי עם תוכנית”, הוא מכריז. “מה שצריך לעשות פה, צריך לבוא פה ולקזז מכספי המיסים של הפלשתינים ולפצות את היישובים. עכשיו, התהליך הזה לא צריך לקחת ביורוקרטיה ארוכה, כי למשל על צוק איתן עוד לא גמרו לשלם. זה צריך להיות יעיל הדבר הזה: בשדרות כך וכך נזק כך וכך מיליונים. מיד להעביר כסף. בארז, בניר עם, בכפר עזה, מפלסים, נחל עוז, נירים, עין השלושה, ניר עוז. מיד להעביר למשקים. ולא רק זה: גם מה שעלו הכונניות של מכבי אש – לשלם מיד. הנזקים לגדר, הנזקים ליערות של קק”ל – על כל זה לגבות ומיד. מיד לקחת כסף ולהעביר”.

יפה, אה? משכנע. נוקב. כל הכבוד.

יש רק עניין קטן: לחקלאי הנסער שבא עם תוכנית הפעולה המפורטת, קוראים גלעד שרון, ושטחי המרעה שנשרפו הם בחווה שלו שנקראת חוות שקמים. “אבל לא הייתי לוקח את הריאיון הזה לכיוון האישי”, הוא הדגיש שוב ושוב.

אז סליחה, אבל אני דווקא כן הייתי לוקח את השיחה הזאת למקום אישי. טוב, לא חייבים אישי, אפשר גם משפחתי. אתה יודע מה, גלעד? אם קשה לך לספר על עצמך או על משפחתך, תן לי לדבר עם אחת הפרות של חוות שקמים. אני בטוח שהן פשוט נקרעו מצחוק כששמעו אותך מונה הרגע את רשימת היישובים הארוכה הזאת, כמתבונן מן הצד שאין לו שום קשר לסיפור. ארז, ניר עם, כפר עזה, מפלסים, נחל עוז, נירים, עין השלושה, ניר עוז. הרי עשרות שנים חיו שם בשלווה ובשקט, ופתאום הם צריכים להתמודד עם טרור רקטות ועפיפונים.

איך זה קרה? מה גרם לשינוי הזה? מי גרם לשינוי?

4.

אבל הכי הזוי השבוע היה הרגע הזה: יום שני בערב, לשכת ראש עיריית תל אביב מוציאה הודעה. אני מניח שלא כל מי ששמע על ההחלטה של חולדאי, גם ראה את הסרטון.

ובכן, ראש עיריית תל אביב לא הסתפק במייל לתקשורת שמוציא דובר העירייה, כמקובל. כנראה משום חומרת העניין, הוא החליט לפנות ישירות לתושבים, ולספר להם על האירוע הנורא שסוכל. ככל שחפרתי בעמוד הפייסבוק שלו, לא היה לזה תקדים. נראה לי שהאחרון שהודיע ככה הודעות היה מאיר דיזנגוף.

ההודעה נמסרה אל התושבים מלשכת ראש העיר. חולדאי יושב על כיסאו הרם, מאחוריו צילום אוויר גדול של העיר, דגל תל אביב וגם דגל ישראל. הוא מקריא מטלפרומפטר את לשון ההודעה: “תושבי תל אביב יפו! תל אביב יפו מאז ומעולם הייתה מגדלור של זכויות אדם”.

וואו. איזו פתיחה. תודו שכבר הרבה זמן לא שמעתם במרחב הציבורי שלנו את המילה היפה הזאת “מגדלור”. ולא סתם מגדלור שמסמן לספינות השטות בים את הדרך בה ילכו. אלא עיר שהיא “מגדלור של זכויות אדם”. פששש (בעיקר יפו).

אבל, רגע, בימים אלה קם איום על המגדלור הזה שהיה כאן מאז ומעולם: “לאחרונה פנה אלינו גוף שביקש לקיים אירוע במרחב הציבורי בכיכר רבין ובמסגרתו לקיים הפרדה בין נשים לגברים. זהו איננו אירוע פולחני דתי. זהו אירוע ציבורי שאמור היה להיות מורשה לכל”.

שימו לב, תושבי תל אביב יפו: יש אירועים פולחניים. הם מתקיימים בעיר על ידי קומץ מפלחנים בבתי כנסת קטנים או בפינות אפלות, אלא שהפעם מדובר באירוע ציבורי שאמור להיות מורשה לכל. ולא הרי אירוע ציבורי מורשה לכל, כאירוע פולחני שאפשר, איכשהו, להעלים ממנו את עין המגדלור. לא אצלנו. לא בתל אביב יפו.

והנה מגיע מיד הפתרון. והוא חד, ברור, ואין עליו עוררין: “פנינו ליועץ המשפטי, היו מספר דיונים, והחלטנו באופן סופי שלא יתקיים אירוע שבמסגרתו תהיה הפרדה מגדרית במרחב הציבורי בעיר תל אביב יפו. אנחנו נעמוד על כך ונשמור על תל אביב חופשית”.

אה! איזו הקלה, מאות אלפי תושבי תל אביב יפו נושמים עכשיו לרווחה, כשנודע להם שהאיום על העיר מוגר באופן סופי, וראש העיר ימשיך גם מכאן והלאה לשמור על עיר חופשית.

הייתי רוצה להיות זבוב תל-אביבי על הקיר בדירת צעירים בעיר, או אפילו דירת ותיקים, שצופים בהודעה. האם הם מקבלים אותה כמות שהיא, או שמא, לרגע, עוברת להם בראש מחשבה קלה של ביקורת: איך אפשר בשם זכויות אדם לרמוס זכויות בסיסיות של מגזרים אחרים? מה הבעיה בעצם באירוע נפרד? הרי איש לא דרש שהנשים תושלכנה למזרקה? מדובר על מקומות ישיבה לגברים ומקומות ישיבה לנשים.

ונגיד שיש לנו בעיה עם מנהגי הדתיים, הרי העיר הזו מכילה כל מצעד, כל אירוע, כל תופעה, כל הזיה, כל מודעה, כל החפצה. אז לכולם מותר הכול, רק לדתיים לא? ולמה כוונתו במשפט “זהו אירוע ציבורי שאמור להיות מורשה לכל”? באמת חולדאי היה רוצה שכולם יגיעו לאירוע של החב”דניקים? הרי היום גם כשחב”דניק בודד מניח למישהו תפילין בשדה התעופה מנסים לסגור לו את האירוע, אז מה הצביעות הזאת? מאיפה היומרה לחנך אחרים, ועוד בשם הליברליות? ובכלל, מה הפאתוס הגדול? עוד מעט הוא גם יוריד את דגל העיר בלשכה לחצי התורן? כולה אירוע, כולה תל אביב.

5.

אבל בכך לא נגמר הסיפור. כמה שעות אחרי שחולדאי סיים להקליט את ההודעה הוא מיהר להניח כיפה לראשו ולנסוע לבני ברק הסמוכה, לניחום אבלים בבית הרב גרשון אדלשטיין.

לא, סתאם. חולדאי? נראה לכם!? אבל תודו שגם בלי זה, המציאות מספיק מצחיקה-עצובה.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’