מועמד חדש, ישר מהניילון, יטלטל את הפריימריז של דגל בביתר? • שרי רוט I טור מיוחד

1.

מבריכת הדילים של הרשויות המקומיות, הבריכה המתערבלת לקראת הדד-ליין של יום הבחירות, נעדרה עד כה עיר חרדית אחת.

ביתר עילית.

אז מה היה לנו שם? ראשונה הגיעה מודיעין עילית, הציצה וברחה, מסדרת את ענייניה בשקט גמור ומציבה את ראשי ‘דגל התורה’ מול עובדה מוגמרת: יעקב גוטרמן הוא ראש העיר הבא. נקודה. את שאר העניינים הוא יסדיר מול המפלגות הפועלות בעיר, כשרק אנשי ‘הפלג’ צפויים להציב מועמד שירוץ נגדו ויגררו את העיר לבחירות. אילולי הם, אפילו מערכת הבחירות הייתה נחסכת.

הייתה גם העיר בית שמש, שאיכשהו התערבלה בכוחות עצמה, וביום בהיר (או לא בהיר, תלוי את מי שואלים) הגישה למערבלים תמונת מצב מוגמרת, בבחינת – זה מה יש. כעת לא נותר לכם אלא להשלים עם המצב. אומרים שיועץ (ששמו מתחיל באות ת’) מבריק עומד מאחורי המהלכים, כשל’דגל’ ו’שלומי אמונים’ לא נותר אלא ללקט פירורים ולחלוק בכופתאות שנותרו.

עמוק בתוך הבריכה מתערבלות כעת עוד שלוש ערים. יתכן שיהיה ביניהן לינקייג’ ויתכן גם שלא, תלוי בתוצאות הערבול של אחת מהן (אלעד) – אלעד, ירושלים ורכסים. אבל לא הן הנושא של טור זה.

ועוד לא אמרנו מילה על ביתר עילית, העיר החסידית בהרי יהודה. קברניטיה ניסו להסתירה מעין המערבלים, לאפשר לה לשחות מחוץ לבריכה, לשדר שאצלה הכול כבר מסודר. מסרים שקטים שהועברו מצמרת ש”ס הבהירו ש’אין מה לדאוג’. ראש העיר המכהן כבר שתי קדנציות, מאיר רובינשטיין, סיפק את הסחורה ו’הכול סגור’.

כנראה, שזה אכן מה שיקרה.

ועדיין, צריך לזכור שפיצוץ בקנה מידה גדול בעיר אלעד, עלול לגרור גם את ביתר עילית לתמונת המאבק. ככל שהכעס על מאיר פרוש יהיה גדול יותר, כך גדלה ההיתכנות ל’נקמה’ סטייל ביתר עילית. קרי, איחוד כוחות דגל-ש”ס והצבת מועמד לראשות העיר.

כמה שמות נזרקים בהקשר זה, חלקם אפילו מתכננים בשקט להעביר כתובת (לעניין הזה מספיקה גם יחידת דיור מצ’וקמקת). עם זאת נדגיש, שהסיכוי להתרחשות הזו קטן מאד, וכרגע היא נלחשת בעיקר כספין לצרכי מו”מ. נשק הרתעתי, במונחים אקטואליים.

2.

אז מדוע, בעצם, שמעתם בימים האחרונים לא מעט את שמה של ביתר עלית?

לא תאמינו, אבל הקרבות האמיתיים ניטשים בתוך סיעת ‘דגל התורה’, ולא סביב המאבק בין דגל-ראב”ד לדגל-רשב”ם. לביתר עילית, מתברר, יש מלחמות משל עצמה, והן מקוריות להפליא.

על מה נלחמים שם?

ביתר עלית. צילום: Nati Shohat/Flash90

ובכן, מעל לפני השטח איש לא יודה שהוא נלחם. כדי להגיע למידע הנדרש לצורך הכנת טור זה, היה עלי לאסוף פירורי מידע ממקורבים, שכנים, וסתם אנשים שיודעים. הכול, חוץ מלצטט חס ושלום את הניצים, שבאופן רשמי, אין פניהם לקרב, ואין להם מושג מי נלחם במי, מדוע ומתי.

נכון להיום, מונה רשימת ‘דגל התורה’ שני נציגים בלבד (כחלק מרשימה חרדית כוללת שהורכבה בידי ראש העיר): איציק רביץ ויוסי שטרית.

בשטרית מדברים נכבדות כמועמד להצנחה בעיר אלעד (איש ‘דגל’, בן לעדות המזרח, מה שמקנה לו עדיפות מול ש”ס. זאת למרות שש”ס תסכים כיום גם למועמד אשכנזי, ובלבד שתצליח להדיח את שרוליק פרוש, שכן המאבק הזה הפך לאמוציונלי לגמרי), כך שלא ברור האם הוא מתכוון להתמודד ברשימת ‘דגל’ בביתר.

אבל, אופס, הגיע מועמד נוסף, חדש מהניילונים: דודי זלץ, כיום עוזרו של ח”כ יעקב אשר, תושב שכונת מוצפי בגבעה B.

מדוע הוא סבור שיש לו סיכוי, אחרי חריש של קדנציה שלמה במהלכה איציק רביץ משרת נאמנה את הציבור החרדי, עונה בשעות לא שעות למנהלים ולסתם נודניקים? גם כי תמיד יש את אלו שאוהבים רכש חדש, וגם כי כל העוסקים בצרכי ציבור הקב”ה ישלם שכרם, באשר הציבור זורק לעברם, לא פעם, אבנים ממולאות בהמון כפיות טובה. ומשליכי האבנים, תמיד יחפשו אלטרנטיבות. חוץ מזה, דודי יודע להקסים את סביבתו, ותשאלו את כל מי שמכיר אותו משהותו בכנסת – ואני מכירה.

המעניין הוא, כי גם רביץ וגם זלץ בטוחים בניצחונם המוחץ בהליך פנימי של פריימריז.

3.

איכשהו התקבל הרושם, בכתבות בתקשורת, כי רביץ אינו מוכן לקיים הפעם הליך של פריימריז. קצת התפלאתי. אחרי הכול ממש לא טרנדי לומר שאתה מתנגד להליך דמוקרטי, מה גם שלכאורה סיכוייך גבוהים לכבוש מחדש את המקום הראשון. אז מדוע לא לצעוד בהליך המקובל?

כתושבת מודיעין עילית, לא יכולתי שלא להיזכר בקדנציות בהן נמנע ראש העיר יעקב גוטרמן מלקיים בחירות: ברכה ממרן הגראי”ל שטינמן זצ”ל, חלוקת מנדטים והסדרים בין הסיעות השונות, ובזה תם סדר יום בחירות בעיר. הן פשוט לא נערכו. זה העניק המון פתחון פה לגורמים אופוזיציוניים, שהיו שבים ומקניטים אותו במשפט הקבוע: ‘מעולם לא נבחרת’.

בבחירות האחרונות כפו עליו נציגי ‘הפלג בחירות. כצפוי, הוא ניצח ובגדול, ומאז השתתקו כמעט כל שונאיו.

רביץ (משמאל) עם יעקב גוטרמן. צילום: שלומי כהן

יועצים רבים נהגו לשכנע את גוטרמן לקיים בחירות. ‘למה לך לתת פתחון פה לשונאיך?’ היו שבים ומטיחים בו. אבל הוא נותר בשלו. היו שאמרו, שיש לו פחד גבהים מבחירות. שבחירות, הן כמו סיר של טשולנט: אתה יודע מה אתה מכניס לתוכו, אבל ממש לא יודע מה תקבל בסופו של הליך.

ואולי זה גם מה שעובר על איציק רביץ, חשבתי לעצמי.

הלכתי לבדוק מול מקורבים ויודעי דבר, ואין בכל האמור בקטעים הבאים משום ציטוט של אחד מהמועמדים.

4.

הצד של דודי זלץ פשוט: הוא רואה עצמו כמועמד ליטאי מתאים. בעבר נערכו בביתר פריימריז לקביעת הרכב הרשימה, אז מדוע שלא ייערכו גם כעת?

באשר לסיכויי כל אחד מהצדדים, אני מניחה שהחברים הליטאים בעיר נותנים לכל צד תחושה טובה, כך שרק בקלפי, בבחירות הנערכות מאחורי פרגוד ובחשאיות, נוכל לדעת תוצאות אמת.

מטבע הדברים ניתן להוסיף מקדם זכייה לרביץ, שכבר פועל בעיר כמה שנים, וביתר שאת בשנתיים האחרונות.

ורביץ – רוצה או לא רוצה פריימריז? התחושה שלי מהכתבות הייתה שהוא מעדיף לדלג על ההליך. אבל בדיקה מעמיקה יותר מעלה תוצאה אחרת:. הוא רוצה, מבקש אפילו, בחירות פנימיות. אולי בתחילה לא רצה וחזר בו? איני יודעת. אבל מה שהוא משדר כיום לסביבתו –  רוצה פריימריז.

אבל. תמיד הרי יש גם ‘אבל’.

קודם כל נציין, כי רק בביתר עילית יש בחירות פנימיות,  כלומר הליך דמוקרטי במפלגה חרדית. היחידים שהעזו לעשות זאת עד כה היו ‘שלומי אמונים’, וגם הם – לא בכל הערים. בינתיים, ב’דגל’, ביתר בודדה. אין עוד עיר כזו בארץ.

בפריימריז שהתקיימו ערב הבחירות הקודמות היו שלושה מועמדים: ישראל גולומב (כיום מנהל רשת הגנים של אגו”י), איציק רביץ ויוסי שטרית. בסיבוב השני זכה רביץ, בתוצאה של 18 מול 13 לשטרית.

והנה ה’אבל’:

“כאשר יש מועמד, מעולם לא נערכו בחירות”, מעלים מקורבי רביץ טיעון. “לא מדיחים מועמד מצליח. הפעם היחידה שזה קרה, הייתה הפעם האחרונה, והיו לכך סיבות מספיק טובות, שלא ניכנס אליהן. זה לא המצב כעת, בסניף מרוצים מאיציק רביץ, אז למה לערוך בחירות?”

כלומר, לדעתם, אם מקיימים בחירות פנימיות, אז רק על המקום השני, ורק במקרה בו יוסי שטרית ‘זז’ לטובת התמודדות על ראשות העיר אלעד. במקרה כזה, לדעתם, יש לקדם את ישראל גולומב למקום השני (לפי הכלל שלא עורכים בחירות כשיש כבר נציג, אותו היגיון קובע שגולומב מתקדם אוטומטית למקום השני).

דודי זלץ. צילום: באדיבות המצלם

בסביבת רביץ מציגים פרקי היסטוריה קצרים להסברת טענתם: בבחירות 96′ נערכו בחירות פנימיות –  ונבחר נציג אחד, יצחק פינדרוס. הסתיימה הקדנציה, הוא הצליח ואיש לא התמודד מולו בפריימריז 2002. כלומר, הבחירות נערכו רק על המקום השני והשלישי, כשהמקום הראשון נותר כשהיה, כי העיקרון היה ‘לא פוגעים בנציג שפעל והוכיח את עצמו’.

כשהסתיימה הקדנציה ב-2008, כבר לא נערכו פריימריז, כי היו שלושה נציגים מתפקדים ו’לא נוגעים בהם’, כאמור. כשנפטר יו”ר דגל, הרב ישראל אייזנשטארק ז”ל, נערכו פריימריז לקביעת זהות מחליפו. כשפינדרוס עזב את ביתר ונאלצו למצוא לו מחליף, נערכו שוב בחירות, בהן נבחר יוסי שטרית כיו”ר.

“אין שום סיבה כיום לערוך בחירות, הכול מתפקד עם היו”ר הנוכחי”, טוענים מקורבי רביץ.

אבל כשאני מרימה את השאלה המציקה, מדוע הוא פוחד מפריימריז, אם הוא בטוח בניצחונו – הם מוסיפים: “איציק לא רק מוכן לבחירות, הוא רוצה! בחירות”.

עם זאת, מקורבי רביץ נשמעים גם די כעוסים על רקע המחשבה/תחושה לפיה זלץ רוצה להתקדם למעמד של סגן ראש עיר.

אני לא שמעתי כוונה כזו אפילו ברמז, לא מפי איש מהסובבים את זלץ, גם לא מפיו. הוא רוצה בחירות, נקודה. אם יבחר רביץ למקום ראשון – בכבוד.

אבל בחירות דמוקרטיות ייערכו.

 5.

מקורבי רביץ סבורים כי אם ייערכו בחירות (אנחנו רוצים בחירות, הם שבים ומדגישים), הרי שצריך לעדכן את מפת בתי הכנסת.

בבחירות שנערכו בשנת 2009 הוסכם שההליך לא היה תקין. מפת בתי הכנסת הייתה לא מדויקת, ולכן, בסיבוב הקודם גויס איצ’ה רייך, אז מנהל רשת הגנים של אגו”י וכיום ראש עיריית רכסים, כדי למפות מחדש את בתי הכנסת והנציגויות, כך שהבחירות היו תקינות ושקופות. “הוא ישב במשך שבועות, הגיע כמה פעמים, נפגש, מיפה, ארגן, והתוצאה השביעה את רצון כל הצדדים”, הם מזכירים.

לדעתם, זה מה שצריך לעשות גם הפעם: יש בתי כנסת שחל בהם גידול, אחרים הצטמקו, צריך למפות מחדש. “יביאו נציג מטעם המפלגה, תהיה ועדת בחירות שתקבע מי יהיה נציג בכל בית כנסת, ייבחרו גבאים מחדש וייצאו לבחירות”.

אני יכולה לצאת בכותרת לפיה איציק רביץ רוצה בחירות? אני שואלת.

הצבעה בביתר עלית. צילום: Nati Shohat/FLASH90

התשובה החד משמעית היא: הוא דורש, לא רק רוצה. אבל אם בוחרים, אז עד הסוף. בפעם הקודמת, רק לדוגמה, החליטו שבית כנסת שיש בו 80 מתפללים זכאי לגבאי בוחר אחד. יש בתי כנסת שגדלו והם מעל 80, אזי מגיעים להם שני נציגים. לכן, יתכבדו נא ויביאו מישהו שינהל את ההליך בהתאם להתפתחות שחלה בחמשת השנים האחרונות.

אגב, יש הצעה נוספת: כל מתפלל בכל בית כנסת יהפוך למצביע. ב’דגל’ לא מתייחסים רשמית, אבל מהלך הרוח אותו הצלחתי לפענח עולה כי מדובר בהצעה לא ממש מעשית. יש בביתר כ-2000 משפחות ליטאיות, תנפה מהם את ה’פלג’ (לא הרבה מהם בביתר, ובכל זאת), ואז לך תגרור את כולם לקלפיות. לא מאד מעשי.

6.

 אלא שסיפור הפריימריז דגל התורה הוא רק חלק מהמערבולת אליה עלולה העיר להיקלע בשבועות הקרובים.

קשה לדעת איך יסתיימו העניינים היגעים באלעד. אם אכן יפרוש שרוליק פרוש לטובת נציג משותף של דגל וש”ס, איש לא יכניס את ביתר עילית ל’בריכת הדילים’. מאיר רובינשטיין עושה את עבודתו, למרות שאף פעם אין מאה אחוז של מרוצים, אבל פחות או יותר העסקים בביתר עילית מתנהלים על מי מנוחות.

אלא מה? אם יתפתח קרב במהלכו יתמודד פרוש ומולו נציג ש”ס (בתמיכה שקטה/בלי תמיכה/עם תמיכה גלויה של דגל התורה) אזי תוכנס גם ביתר עילית, בעל כורחה, אל הבריכה.

ומה אז יקרה? פשוט מאוד: ש”ס תציב מועמד משל עצמה (הדיבורים הם לא לכיוון היו”ר המכהן יהודה עוביידי, אלא מועמד מוצנח שהעביר/יעביר כתובת), דגל תצטרף אליה (בתמיכה שקטה או גלויה) ועל ראש שמחתנו תהיה לא רק אלעד, כי אם גם ביתר עילית.

בינתיים, הביתריסטים נושאים עיניהם אל האלעדים