איך אתה רוצה את היאיר שלך הבוקר?

ישבתי על הספה וצפיתי בתשדיר הבחירות של המועמד לראשות הממשלה מטעם יש עתיד. לפיד נראה עומד מאחורי דלפק לממכר פלאפל, כשהוא שואל את הצופה: “אז איך אתה רוצה את ראש הממשלה שלך?” – תוך שהוא מוזג למנה רוטב אדום וצהוב, כשלסיום מופיע הסלוגן: “יאיר לפיד ראש הממשלה שיתאים לכולם”.

פקחתי את עיניי וגיליתי שאני אכן יושב על הספה, אך שקוע בשנ”צ של שבת.

לצערי, הדמיון שלי לא מתנפץ לקרקע המציאות.

האיש עם הסיכוי הקרוב ביותר להחליף את נתניהו הוא תכנית לבקשת הבוחר. הוא אומר לעם הלאה מאכזבות את מה שנח לו לשמוע, ויש מי שהלאות הזו מונעת מהם לבדוק את עקביותם של הדברים. די להם לשמוע את מה שמתאים באותו רגע, ולהציב אותו גבוה בסקר.

יאיר לפיד הוא נזק לאידאולוגיה. הוא מזיק לכל צד במפה הפוליטית, לזו שמימין וגם זו שמשמאל. האיש הרהוט, שנראה תמיד רענן, הוא דובר משכנע כל עוד לא שמעת אותו אומר את ההיפך לפני כמה דקות או ימים.

לפיד, שאמור להוות את חוד החנית של האופוזיציה, נלחם בנתניהו ובקואליציה על רקע אישי, כאילו אין שום דבר חשוב פרט מלהחליף אותם. למרבה האירוניה, אם זה לא נראה לו שזה יקרה בקרוב, הוא מעדיף להיעלם. הוא לא בודק ומבקר את הממשלה על בסיס קבוע, וכך גם לא מעורב באמת בנעשה במדינה.

לפיד מגיח לחיינו רק כאשר ברקע נראה כי הבחירות קרבות, כאשר יש משבר בקואליציה או אירוע שמאותת על נפילת הממשלה. אז הוא נצמד למטרתו היחידה והיא לנצח במרוץ לראשות הממשלה.

מאותה סיבה, למרות שדי ברור כי מצביעיו שייכים לצד השמאלי במפה, וכי במקרה והוא ינצח בבחירות חבריו לקואליציה לא יהיו כנראה בנט, הליכוד והחרדים – הוא מעולם לא מציג אדג’נה כזו בבירור. כך הוא הופך את ההשתייכות לשמאל לדבר לא טרנדי וקצת מבייש.

לפיד מניח כי כך הוא יוכל לסחוף אליו את מתנגדי, שונאי או מואסי נתניהו מתוך הימין, מבלי שינקוף אותם ליבם כי הם מצביעים למועמד שמאל. זה אולי נכון שיווקית, אבל מי שמבקש להנהיג מדינה צריך להיות מועמד ראוי העומד בזכות עצמו, בזכות דעותיו ובזכות הדביקות בהם. לא בגלל השנאה או המיאוס לצד שכנגד.

אופוזיציה חייבת להעמיד בכל נושא העולה על סדר היום בכנסת עמדה ברורה ובכך להשפיע על השיח, כשבדרך אגב תושפע עמדת הבוחר בבא העת. המאבק היום-יומי הוא הנושא המרכזי; הבוחר הצביע לנציגיו בכדי שיאבקו עבורו יום יום, לא בכדי שינצחו בפעם הבאה.

רק עם הליכה ארוכת-טווח בתפישה מסוימת, יש סיכוי שגם מי שפעם לא חשב כמוך, ישתכנע כי אולי בידך הפתרון. וכמו שאמר סיימון סינק, סופר ומרצה מפורסם בתחום חקר המנהיגות: מנהיג טוב הוא מי שגורם לאנשים להאמין במה שהוא מאמין.

כאשר לפיד מגיח בסערה בכל פעם שהמירוץ לבחירות רלוונטי, הוא מדביק בכך גם את סיעות הקואליציה. הוא גורם להם להביט אל הסקרים, אלו שהזכירו לו להופיע, לקפל את האידאולוגיה שלהם במקרה בו הסקר לא מחמיא, ולהעדיף להישאר בקואליציה מחשש לאבד את כוחם.

כך לפיד הופך את כל השיח מאידאולוגי לכמותי, כמה תקבל והאם זה משתלם לך.

אני לא נאיבי. אני לא חושב שיש פוליטיקאי שלא חושב על יום הבחירות ועל מקומו בקדנציה הבאה. אולם סבורני כי מעולם לא היה מועמד שנמצא כה קרוב לכס ראש הממשלה, אבל אין לו שום אידאולוגיה פרט להגעה לשם. ודי ברור לכל בר דעת, כי בדרך הזו הוא יישאר תמיד קרוב, אבל לעולם לא יגיע אל היעד.

• יעקב מאמו הוא עורך ב’ביזנעס’, אתר חדשות כלכלה למגזר החרדי