ערב חג השבועות זה הזמן המתאים לשאול: מה זה, בעצם, ‘יהודי טוב’?

אנחנו נוהגים להשתמש פעמים רבות בצמד המילים ‘יהודי טוב’. לעיתים אדם מעיד על עצמו: “אני יהודי טוב”, ולעיתים בני-אדם אומרים זאת על אחרים – הוא ‘יהודי טוב’, הם ‘יהודים טובים’.

אבל מה זה ‘יהודי טוב’?

בדרך כלל כשאנשים אומרים ‘יהודי טוב’ הם מתכוונים ‘בן-אדם טוב’. יהודי ישר והגון, שממלא את חובותיו לחברה, אינו פוגע בזולתו ומשתדל לעזור לאחרים – יוגדר ‘יהודי טוב’.

אבל כך אמור לנהוג כל אדם על פני הגלובוס, לאו דווקא יהודי. האם ‘בן-אדם טוב’ זהה ל’יהודי טוב’?

מילוי הציפיות

כשאומרים על מישהו שהוא ‘טוב’ צריך להגדיר תחילה את הציפיות ממנו. האם ‘מוזיקאי טוב’ משמעוֹ מוזיקאי טוב-לב, ו’נגר טוב’ הוא אמן עץ שעוזר לזולת? ברור שלא זו הכוונה. ‘מוזיקאי טוב’ הוא מי שטוב במוזיקה, ‘נגר טוב’ הוא מי שיודע לייצר מוצרי עץ באיכות גבוהה, ו’חייל טוב’ הוא מי שמצטיין בתפקידו כחייל.

ברור שהמוזיקאי, הנגר והחייל צריכים להיות גם בני-אדם טובים. כל אדם באשר הוא נדרש להיות אדם ישר והגון, רגיש לזולת ומוכן להושיט יד עוזרת בשעת הצורך. ואולם כשמציינים את היותו ‘טוב’ בתחומו הייחודי מתכוונים להצטיינות שמעבר למצופה מכל בן-אדם בעולם – הצטיינות במקצועו, בעיסוקו וכדומה.

כך המונח יהודי נושא עמו רמת ציפיות גבוהה יותר ממה שמצופה מכל אדם.

ברור שיהודי הוא קודם כול בן-אדם, ועליו להיות אדם טוב. אבל באותה מידה גם אנגלי או רוסי, הודי או ערבי, נדרשים להיות ‘אדם טוב’. כשיהודי מתנהג בדרך שמזכה אותו בהגדרה ‘בן-אדם טוב’, הוא ממלא את הנדרש ממנו כבן-אדם, אבל נוסף על כך יש מערכת שלמה שמצופה ממנו כיהודי.

במעמד הר סיני בחר הקב”ה בעם ישראל להיות לו ל’עם סגולה’. קיבלנו תפקיד להיות: “ממלכת כוהנים וגוי קדוש”. אם כל בני-האדם באשר הם קיבלו שבע מצוות בלבד (‘שבע מצוות בני נח’), אנחנו קיבלנו תרי”ג מצוות. זו רמת הדרישות מאיתנו, מבני העם היהודי.

תפקיד ואושר לצידו

החובות האנושיות הן חלק קטן בלבד מנורמות ההתנהגות הנדרשות מיהודי. גם בתוך המצוות שבין אדם לחברו יש מאיתנו דרישות גבוהות יותר (למשל, לכל אומות העולם מותר להלוות בריבית; ליהודים אסור). ומלבד המצוות האלה ניתנו לנו מצוות רבות בתחום שבין אדם למקום – לשמור שבת, לאכול כשר, להניח תפילין, לקבוע מזוזה, ללמוד תורה ועוד ועוד.

‘יהודי טוב’ הוא מי שמיישם את היותו חלק מ”ממלכת כוהנים”. זה אדם שגם חיי היום-יום שלו רוויים קדושה והתעלות רוחנית. לא דיי שאין הוא נוגע ברכוש הזולת, גם את רכושו שלו הוא מנצל כיהודי – נותן צדקה, מברך על המזון, משבית את עסקיו בשבת, קובע עיתים לתורה. הדברים האלה מקדשים את החיים הארציים והם העושים אותנו ‘יהודים טובים’.

מילוי ייעודנו מביא עמו גם את האושר והשמחה, עם כל שפע הברכות שהבטיח בורא העולם על הליכה בדרכיו ושמירת מצוותיו.