“הנספים בנחל היו צריכים להיות תלמידים שלי” • אברי גלעד בהלם

הלם.

הנספים בנחל צפית היו צריכים להיות תלמידים שלי בשנה הבאה. אני מורה במכינה הנהדרת הזאת כבר שבע שנים (כעת בשנת חופש), ובשנה הבאה הייתי עובר איתם את השנה הכי משמעותית בחייהם, שנה של לימוד הארץ, היהדות, נפש האדם, צה”ל, כל מה שמחבר אותנו לכאן.

מי היה חושב שבסוף, או בעצם לפני ההתחלה, זה יהיה החיבור.

המכינה הזאת נולדה משכול, בנה של המייסדת נהרג בשירותו בצה”ל ומפעל ההנצחה שבחרה אמו להקים הוא המכינה המפוארת הזאת.

עכשיו מכה השכול שוב, הפעם במועמדים ללימוד במכינה.

צילום: Miriam Alster/Flash90

הלב שלי קרוע על הנערות והנערים הכי טובים במדינה שהשתוקקו להגיע ללמוד איתנו, ועכשיו יהפכו לפנים על קיר הנצחה, בלי שזכינו להכיר אותם, את נפשם המיוחדת, את עולמם, את מצוינותם.

מקווה שהאסון הכבד הזה לא יפגע בדרכה של המכינה שלנו לקחת בני נוער טובים, ולעשות אותם הכי טובים. איזו עבודה תהיה לנו בתחילת השנה.

תנחומים למשפחות ולחברים. אין מילים בספר המילים שלי לנחם אתכם עכשיו.