“ואהבת לרעך כמוך”. האם זה אפשרי?

אחת המצוות המרכזיות בתורה היא “ואהבת לרעך כמוך”. רבי עקיבא אף קבע כי מצווה זו היא “כלל גדול בתורה”.

כולנו מצטטים את הציווי הזה, ויש שאף תולים אותו כשלט מאיר עיניים – אך האוּמנם הוא קל ליישום?

אנו מצוּוים גם שלא לשנוא אדם מישראל, לא לנקום במי שעשה לנו רעה ואפילו לא לשמור טינה בליבנו כלפיו.

אך האם זה אפשרי? האם דרישות כאלה אינן מנוגדות לטבע האדם?

אתגר מורכב

האתגר נעשה מורכב יותר לנוכח המציאות שבה בני-אדם מסוימים מחזיקים בדעות שאותן אנו שוללים בתכלית, או שהם עושים מעשים שעלינו להוקיע.

אותה תורה המצווה עלינו לאהוב כל אחד ואחד ושלא לשנוא שום אדם מישראל, קובעת בבירור מה הדרך הנכונה שהאדם נדרש ללכת בה, והיא אף חורצת את דינם של מי שסוטים ממנה.

אם כן, אהבת ישראל אין פירושה לקבל כל דעה וכל תפיסה וכל דרך התנהגות. בעניינים מסוימים אכן יש מקום לחילוקי דעות, אך כאשר הדברים יוצאים מגבולות הגזרה וחוצים קווים אדומים – יש לשלול אותם בתכלית.

ובכל-זאת אנו נדרשים להפריד בין שלילת דעות והתנהגויות מסוימות ובין המצווה לאהוב את האדם עצמו.

אנו בעצם אומרים לאותו אדם – את דעותיך ומעשיך אנו שוללים בתכלית, ונילחם בהם בכל כוחנו, אבל אותך עצמך אנו אוהבים בכל לב, ובשום פנים ואופן איננו שונאים. אך האם הפרדה כזאת אפשרית בכלל? האם כאשר אדם מחזיק בדעות המקוממות אותנו, והעושה מעשים המזעזעים אותנו, אנו יכולים לשלול את דעותיו ומעשיו ובה בשעה לאהוב אותו עצמו?

ובכן, זה האתגר. אהבת ישראל היא משימה הדורשת הרבה השקעה ומאמץ. זה לא קורה מעצמו. טבע האדם לאהוב בני-אדם מסוימים ולשנוא אחרים. הנטייה הטבעית שלנו היא לרצות ללמד לקח את מי שפגע בנו. לא קל ופשוט לדכא את השנאה, לא לנקום ולא לנטור, לאהוב כל אדם.

ללמוד, להפנים ולתרגל

לכן אמר הילל הזקן על המצווה הזאת שהיא “כל התורה כולה”.

כי כדי להשיג את היכולת לאהוב כל אדם וכדי להתגבר על הנטיות הטבעיות שלנו, אנו נדרשים לקיים את התורה כולה. רק לאחר שהאדם משעבד את עצמו לתורה ועובד לזכך את טבעו ומידותיו, הוא מסוגל לאהוב כל אדם, גם את החוטאים.

כאן נדרש קודם כול לימוד רב. להבין שכל יהודי הוא אח, עצם מעצמנו ובשר מבשרנו. וכמו במשפחה, יכולים להיות בה ויכוחים מרים, אבל עדיין משפחה היא משפחה. כך כל בני העם היהודי הם יחידה אורגנית אחת. נשמה גדולה אחת שהתפצלה לגופים רבים.

אחרי הלימוד נדרשת הפנמה. לחשוב על כך שוב ושוב ולנסות להפנים את הדברים. ואחרי כל זה העבודה העיקרית היא התִרגול – לעורר אהבה בלב למי שחושב אחרת, להתגבר על הכעס ועל יצר הנקמה. אין זו משימה קלה, אך היא מוטלת עלינו, ובמיוחד בימים האלה.