האם אישה חייבת להתגורר עם בנות של בעלה בגלל הסכם ממון שנחתם

שלושת חברי בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה פרסמו שלושה פסקי דין ארוכים ושונים, ונחלקו ביניהם בסוגיה של סטייה מהסכם יחסי הממון בין בני זוג והשלכותיה לגבי פיצוי הכתובה.

המדובר הוא בשני בני זוג פתח תקוואים שנישאו בנישואין שניים, כאשר לבעל היו שתי בנות מנישואין קודמים.

ערב החתונה חתמו הצדדים על הסכם ממון שניתן לו תוקף של פסק דין, ובו נקבע בין השאר כי שתי בנותיו של הבעל יגורו עם בני הזוג בדירתם, כל עוד יזדקקו לכך.

בהמשך נולדה לבני הזוג תינוקת משותפת. בשלב מסוים עזבה האישה את הדירה, עברה לבית הוריה וביקשה להתגרש.

בברור יסודי בבית הדין הרבני ובמכון שלם נמצא כי הסיבה העיקרית היא מריבות בין בני הזוג על רקע המגורים המשותפים עם הבנות, ודרישתה התקיפה של האישה שבנותיו של הבעל יעזבו את הבית.

האישה פתחה בתיק גירושין ודרשה להתגרש ולחייב את בעלה במלוא פיצויי דמי הכתובה – העיקר והתוספת.

השאלה המורכבת שעלתה בפני בית הדין הייתה האם האישה נחשבת כ’מורדת’ לאחר שעזבה את הבית בניגוד להסכם הממון עליו חתמה, ולכן אין היא זכאית לתוספת הכתובה? או אולי, שטענותיה כי מאסה בבעלה על רקע המגורים הבלתי מוצלחים עם הבנות היא מוצדקת ולכן היא זכאית למלוא דמי הכתובה?

הדיין הרב דוד בר-שלטון ניתח את הסוגיה בפסק דין ארוך, החובק את ההיסטוריה ההלכתית ומנתח גם את המצב הקיים בין בני הזוג. בסופו של דבר הוא הגיע למסקנה כי הצדדים חייבים להתגרש, והאיש חייב רק בעיקר הכתובה בשווי 480 גרם כסף, אף פטור מתשלום דמי הכתובה עצמם.

אב בית הדין הרב אריאל ינאי חלק עליו ומסקנות פסק דין ארוך שכתב קובעות כי יש לקבל את תביעת האישה למלוא דמי הכתובה בסך 50 אלף שקלים, בנוסף ל-480 גרם הכסף.

הדיין השלישי הרב אלון אבידר כתב גם הוא פסק דין ובסופו של דבר קבע כי אין האישה זכאית לקבל את דמי הכתובה.

בפסק הדין הסופי נקבע: “לדעת הרוב האישה איבדה את תוספת כתובתה ויש לה עיקר כתובה בלבד. לדעת המיעוט יש לה גם תוספת כתובה. אבל נפסק ברוב דעות כי האיש חייב לשלם את עיקר כתובת האישה בשווי 480 גרם כסף אבל הוא פטור מתשלום תוספת הכתובה בסף 50 אלף שקלים”.