למה גם היום צריך להיזהר מעבודה זרה

המאבק המרכזי שניהלה היהדות כנגד העולם שסביבה הוא להנחיל לאנושות את האמונה בא-ל אחד ולשלול את עבודת האלילים.

התנ”ך מלמד אותנו שזה היה מאבק לא קל, כי הנטייה לעבוד עבודה זרה הייתה מושרשת עמוק בקרב בני-האדם, עד שאפילו בני ישראל כשלו שוב ושוב בחטא זה.

בימינו עבודת אלילים במובנה הפשוט עדיין קיימת בתרבויות נחשלות בלבד, בעיקר במזרח הרחוק ובאפריקה, ואילו רובו של העולם המודרני מאמץ את האמונה בא-ל אחד ואינו סוגד עוד לפסלי עץ ואבן. ואולם עבודה זרה במשמעותה המעודנת יותר קיימת גם בעולם המודרני, ואף אנו עצמנו נדרשים להיזהר שלא לתעות אחריה.

האחד והיחיד

מהותה של עבודה זרה היא ייחוס כוח ויכולת השפעה לגורם כלשהו מלבד הבורא. האמונה האמיתית בבורא העולם משמעותה, שהוא לבדו המנהיג את העולם והקובע את גורלו, ולכן הוא הכתובת האחת והיחידה לתפילה ולבקשה, ואין לייחל ולהתפלל לגורם כלשהו מלבדו.

עלינו להאמין שהכול בא מאת הבורא ואין עוד מלבדו. לכן עלינו להודות אך ורק לו על כל הטוב שבחיינו, ולהפנות אליו את בקשותינו ומשאלותינו. אכן, “הרבה שלוחים למקום”, אך אין להם כוח משל עצמם, ואין ביכולתם לקבוע דבר, אלא הכול נקבע על-ידי הבורא.

את ההכרה הזאת אנחנו מקבעים בתודעתנו בקריאה שאנו קוראים פעמיים בכל יום – “שמע ישראל, ה’ אלוקינו ה’ אחד”. קריאה זו אין פירושה שלילת פולחן האלילים בלבד. זו ההכרה שהבורא הוא לבדו מקור הכוח והשפע, ואין עוד שום גורם שיכול להיטיב או להרע לנו. הוא המציאות האחת והיחידה, והכול כלול בו.

אדם יכול להאמין בבורא העולם, להתפלל אליו, ועם זה לחוש כי גורלו נקבע בידי גורמים ארציים. הוא עלול לחשוב כי אדם כלשהו יחליט אם תהיה לו פרנסה. הוא יכול לדמות בנפשו כי עסקיו הם מקור כוחו ועוצמתו.

לו התודה

אכן, הקב”ה מנהיג את העולם בדרך הטבע ומצווה את האדם ליצור כלים ארציים שבהם יוכל השפע להתקבל. אדם היושב בביתו בחיבוק ידיים ומצפה כי הקב”ה ישלח לו את פרנסתו מן השמים – אינו נוהג כראוי. ועם זה, מעשי האדם אינם אלא כלים לקבלת הברכה האלוקית, ומי שקובע אם הברכה תינתן הוא הקב”ה לבדו.

אדם נדרש ליצור מקור טבעי לפרנסה, אבל הפרנסה עצמה באה מאת הקב”ה. הוא הקובע אם העסק יצליח, אם המעסיק ירצה בהעסקתך, אם הזרעים שזרעת יצמיחו יבול. בלי ברכת ה’ האדם יכול להתרוצץ יומם ולילה, להשקיע בכל המקומות הנכונים, ושום דבר אינו עולה בידו. כי יש אדון אחד ויחיד לעולם, והכול בידו.

לכן יהודי מודה לקב”ה גם על הדברים הפשוטים ביותר. הוא זוכר לברך את ה’ לפני הארוחה ואחריה, כי “הוא נותן לחם לכל בשר”. הוא מקפיד לתת מעשר לצדקה מרווחיו, בידיעה ש”ברכת ה’ היא תעשיר”. כשהוא מבטיח לעשות דבר מה, הוא מוסיף: “בעזרת השם”.

כי הכול בא ממנו, ולו התודה.