‘הרכב נעצר על הנתיב, אבל הפוך. הזוי!’ • אביטל טאובר משחזרת את הרגעים הדרמטיים

גשמי הברכה שניתכים בעוז טומנים לא פעם בחובם גם סכנות. אחד מהם אירע אתמול בשעת לילה מאוחרת, כשאביטל טאובר – נכדו של הגר”א חדש, חזרה משדה התעופה אל עבר ביתה בשכונת קריית יובל שבבירה.

הפעם זה נגמר בנס, אותו היא בחרה לשתף עם גולשי חרדים 10.

“נסעתי אתמול מירושלים ברבע לאחת, לקחתי את אחי לשדה התעופה”, היא מספרת לחרדים 10. “זה היה מצחיק, כי אבא שלי אמר לי: ‘אל תסעי’. אמרתי: ‘לא, אני נוסעת’. האחים שלי עוזרים לי הרבה ויש לי הכרת הטוב. אמרתי לאבא שלי שהדבר היחיד ממנו אני מפחדת זה הגשם, אבל אני אהיה בסדר בעזרת ה’.

“נסעתי, הגעתי לשדה התעופה בשלום. בחזור שמתי וויז, היה 1:40. הוא אמר לי 2:20 בערך את בקרית יובל בירושלים. שתי דקות לאחר מכן, בסיבוב, התחלתי לעלות לכיוון המחלף לירושלים, הרכב החליק, חתך 90 מעלות לצד ימין, הייתי בטוחה שאתקע במעקה בטיחות. אמרתי: אוקיי, אני אפגע, התינוק שהיה לידי יהיה בסדר… אבל הרכב המשיך ונעצר בנתיב האמצעי, מתוך שלושה נתיבים – כשהוא הפוך, נגד כיון התנועה.

“אני לא יודעת איך, בשבריר שניה שאני רואה את המוות מולי, אני צופרת ביד אחת, בשניה מוציאה את התינוק מהרכב, ומושכת את הפלאפון, טסה לשוליים ונופלת שם מהתדהמה.

“באותה שניה נהג מונית עצר בצד, הרים אותי, אמר לי: ‘מסוכן לעמוד פה’ – תוך כדי שאני מחייגת למשטרה וצורחת בהיסטריה. אם אצליח להוציא את ההקלטה מהמשטרה, אני לא יודעת מה שומעים שם חוץ מצרחות, כי הם לא הבינו מה אני רוצה.

“ניסיתי להסביר להם שהאוטו על הכביש וצריך להזיז אותו כי מכוניות נוסעות. תחשוב, רכב על הכביש, מישהו יכול להיתקע בו ולהיפגע בעצמו. הנהג, פשוט בשניה אחת, בלי לחשוב הרבה כי אם היה חושב הרבה לא היה עושה את זה, רץ אל האוטו, התניע אותו והזיז אותו הצידה. ואז אמר לי: ‘אל תעמדי בצד, זה שוליים, זה מסוכן, תיכנסי לאוטו, תסעי למקום שקט ותירגעי’.

“היה לי כל הזמן בראש: ‘קחי ממנו את הטלפון, קחי’ אבל כל זה התרחש כל כך מהר, שאין לי את הטלפון שלו. ואני רוצה את הטלפון שלו כי הוא פשוט היה מלאך! אני לא יודעת איך יוצאים בחיים מדבר כזה…”

• כשאת מספרת לי שהוא הזיז את הרכב, איך את חוזרת הביתה, בעצם?

“הרכב שלם, אני מתקשרת הביתה, בעלי לא עונה לטלפון, הוא ישן… התקשרתי להורים שלי הם היו ערים, הבכי והצרחות וזהו… כל הדרך אני בוכה, אבל אני אומרת לעצמי, את לא עוצרת, את ממשיכה עד הבית…”

• עם הרכב שבעצם היה באמצע הכביש…

“כן, והרכב שלם. אני לא יודעת איך, כי כשזה קרה והרכב נעצר באמצע הנתיב ניסיתי להזיז אותו וכאילו הגלגלים ננעלו. אבל אחר כך הנהג התניע את הרכב והכל היה בסדר, אז אני לא יודעת מה היה באמת. פשוט בלאק-אאוט. זה היה מטורף”.

• אז מה קרה, בעצם, לרכב?

“החלקתי על משהו. לחצתי על הבלמים והם עבדו, אבל החלקתי. היה גשם שוטף. לא נראה לי שזה משהו אחר. הרכב שלם לגמרי, אבל עזוב הרכב, אנחנו שלמים ונס שאף אחד לא נפגע מהרכב, זה היה יכול להיגמר אחרת לגמרי. אם מישהו היה פוגע חזיתית לא היה סיכוי לשנינו. כי הרכב נעצר ישר על הנתיב, אבל הפוך. משהו הזוי!”

• מה עלה לך בראש באותן שניות?

“מה עלה לי? שלושת הילדים בבית, הבעל, והילד שלידי… הקלישאה המצחיקה הזו שאנשים אומרים שבשבריר שניה עוברים להם כל כך הרבה דברים בראש… אבל זה ככה. בשבריר שניה עובר לי שיש לי בבית בעל ושלושה ילדים שנשארים יתומים… וזה עובר לך. אבל אני באמת לא יודעת איך הצלחתי לצאת ולרוץ, זה נשגב מבינתי. זה נס! מסיבת הודיה, הגומל, אני אפילו לא יודעת איך ממשיכים מפה הלאה. זה עושה טלטלה רצינית”.

• והתינוק, הכול בסדר איתו?

“כן. הוא בן חמישה חודשים, הוא לא מבין מה קורה איתו, הוא ישן. הוא רק מבין שכל הזמן מחבקים ומנשקים אותו בעוצמה ומבינים איזה נס קרה לנו”.

• כמה מילים. את יודעת, אולי הנהג יקרא, אולי מישהו מכיר אותו?

“אנשים התחילו לכתוב לי, אם הנהג נעלם הוא כנראה היה אליהו הנביא. אבל הוא היה בן אדם… והתושיה שהוא גילה, ואיך הרגיע אותי, ואיך רץ לכביש, אני בהחלט חייבת לו את חיי, הוא היה שותף להצלה.

בסיום השיחה המרגשת היא מספרת על הייחוס המשפחתי ובסוף היא אומרת בהסכמה “אם אתה רוצה אתה יכול לכתוב שאני נכדה של הרב אהרן חדש… וזה באמת בשביל לפרסם את הנס” – היא מוסיפה.