הפגישה ההיא במסדרון: למה כל-כך אהבתי את ‘נאום המידות’ של מרגי

מזה שנים נושא את פרק דברי התורה בכל פתיחת ישיבת סיעה של מפלגת ש”ס, מיד אחרי תפילת המנחה, ח”כ יצחק ועקנין.

אתמול (שני) הוא נעדר, ואת מקומו מילא יו”ר ועדת החינוך – יעקב מרגי.

ככתבת פוליטית אך טבעי הוא לנסות ולמצוא בכל דבר תורה הנאמר בחדר סיעה את ההקשר והנמשל הפוליטי, ואולי זוהי הסיבה שלא יכולתי שלא להעלות חיוך על שפתי, משסיים מרגי את דרשתו המאלפת.

אל מול עיני עמד אותו היום בו התפרסם כי דוד אזולאי יזכה בתפקיד שר הדתות, ואילו מרגי, מי שכיהן בממשלת נתניהו השניה כשר דתות, ימונה ליו”ר ועדת החינוך בלבד.

•

היה זה בסוף חודש אייר, לפני כשנתיים וחצי.

פגשתי אז את מרגי צועד באחד ממסדרונות הכנסת ושאלתי האם קיבל את הידיעה בצער. עד היום זכורה לי תשובתו. “אני ממש שמח בשביל דוד, מפרגן לו מכל הלב, מלכתחילה זה מה שהייתי אומר שצריך להיות”, אמר לי אז.

“אעשה הכל, אבל ממש הכל, כדי לעזור לו להצליח”, הוסיף.

הוא יכל לומר לי שהתאכזב, להוסיף כהנה וכהנה, ולבקש שלציטוט אכתוב שמפרגן. אבל זה ממש לא מה שהיה. הוא באמת ובתמים שמח בשביל דוד אזולאי.

אתמול, כששמעתי את דבר התורה שלו, נזכרתי ברגע הזה.

הוא סיפר על ברכת אפרים ומנשה. “באותו רגע, באותו מעמד, יעקב אבינו מלמד אותנו איך מברכים את הילדים. כל יהודי מגיע בליל שבת הביתה, שם את הידיים על הילדים, ואומר להם: ‘ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה’. אם יעקב אבינו העדיף את אפרים, למה הוא לא אמר ‘ישימך אלוקים כאפרים’? למה ‘כאפרים וכמנשה’?

“אז יש איזה שהוא רעיון שמלמד אותנו משהו טוב. נכון. אפרים הוא הדוגמה. אבל אם מנשה הבכור מסוגל לשמוע שאח שלו הקטן יהיה גדול ממנו, והוא מוריד את הראש והוא מקבל את הברכה מאותו סבא, שרק לפני כמה ימים הכיר אותו – סימן שיש לו מידות טובות.

“ואם כבר אני מברך את הילדים שלי, אז חשוב לי שיהיה להם גם את התורה של אפרים וגם את המידות הטובות של מנשה”.

•

חייכתי, והוא ראה את החיוך.

“שרי, אהבת?” – שאל מרגי. הנהנתי בראשי.

בהחלט אהבתי.

זה לא היה הפורום המתאים לפרט למה כל-כך אהבתי את דבר התורה שלו, מדוע זה הזכיר לי את אצילותו דאז. יו”ר הסיעה כבר המתין כדי לפתוח את הישיבה.

אז הנה ההזדמנות להסביר מדוע כל-כך אהבתי את דבר התורה שלו…