עליבות וציניות? כשח”כ עליזה לביא שוברת שיאים של טיפשות ובורות

הידיעה שיו”ר ש”ס אריה דרעי ביקש אמש לפנות אל רב היישוב עתניאל  כדי לבדוק האם ח”כ יהודה גליק – היושב ‘שבעה’ לאחר פטירתו רעייתו יפי ע”ה, יוכל להגיע להצבעה בכנסת על חוק המרכולים, מסעירה מאז הבוקר עיתונאים ציניים ופוליטיקאים בורים ועמי ארצות.

אבל, ללא ספק, מי שעלתה על כולם היא ח”כ עליזה לביא מיש עתיד.

לביא תקפה את שר הפנים:”זהו אחד האירועים המבישים שידעה הפוליטיקה הישראלית. כבר חשבתי שראיתי הכל, אך כאן נשברו שיאים של עליבות וציניות גם במונחים של השר דרעי, שאיבד לחלוטין את המצפן היהודי והמוסרי שלו”.

לדברי הח”כית מיש עתיד, ”זה ממחיש שוב למי שעוד היה ספק, כי לא היה כאן מאבק למען כבוד השבת לרגע אחד, אלא מרדף עיוור אחר רווח פוליטי קטן ועלוב, גם במחיר של ביזוי אדם אבל שחרב עליו עולמו שעות ספורות לאחר שהביא לקבורה את רעייתו”.

לביא, שאין לה מוג בהלכה, לא נרגעה: ”מזעזעת אותי המחשבה שהוא עוד נועץ הלכתית ברב, כאילו זו בכלל אפשרות הגיונית. וכל זה בשביל מה? זה מעציב אותי מאוד, ואני מקווה שהשיעור ילמד והממשלה והקואליציה כולה תחזור למסלול של שפיות ואנושיות”.

ההתנהלות התקשורתית הזו היא דו שיח של חירשים – ואני יודע מקרוב מאוד איך נראה שיח כזה – שמנהל הציבור החרדי עם הציבור החילוני ועם שומרי מצוות הבורים כחילונים.

שכן, בעוד עבור הציבור החרדי השבת היא ערך עליון, כזה שמוסרים עליו גם את הנפש, ערך שמאפשר גם אחרי הלוויה רוויות בכי וכאב להגיע ולהציל את השבת, באמצעות הצבעה על גבי מסך אלקטרוני במליאת הכנסת, הרי שעבור אותם עיתונאים וח”כים, שאינם מבינים מהי שבת ומהי קדושתה – השבת היא בסך הכל עוד נושא של “פוליטיקה מאוסה”.

לכן, בעיניהם, כשמציעים לבצע מה שנראה ‘פוליטיקה’ ברגעים של אבל כואבים, מדובר בשימוש ציני ומביש.

והשיח הזה, יותר מאשר הוא מלמד על בורות, הוא מציג אל מול עינינו את החומה הגבוהה החוצצת בין שני ‘העמים’ שצמחו כאן ב-70 השנים האחרונות.