הדרשן זעק: האסונות בגלל הרשעים שרקדו כשהגראי”ל זצ”ל נפטר

בס”ד
לכבוד זוכה ומזכה את הרבים הרה”ח ר’ מנשה ישראל רייזמן שליט”א שלום רב”. במכתב, שנביאו כלשונו, נכתב כך: “טרם אחלה לדבר ברצוני להודות למעכ”ת על שיעוריו המאירים כספירים, אשר המה כמים קרים על נפש עייפה. ואשרי לו ואשרי חלקו. כאשר אלפים שומעים לקול דברו, ומרביץ תורה לאלפים ולרבבות.

אך היום התעורר אצלי קושיא עצומה מתוך דברי הגמ’ ‘כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו’, איך יתכן שמי שזוכה ומזכה את הרבים יכשל בדבר חמור כזאת, והמכשלה הזאת תחת ידו, אשר חמור היא מאוד, ואל מעכ”ת אפנה לקבל תשובה הגונה על כך, ואמרתי אספרה וירוח לי. ובכלל לא באתי ח”ו לקנטר, אלא לרדת לעומק דעתו. ויתכן שהדברים הוצאו מהקשרם. אבל אם הדברים נאמרו כפי שנאמרו, אז ברור לי כחמה שלא שכינה דברה מתוך גרונו.

כתוב בתורה: כי ימצא חלל באדמה וגו’ וירדו זקניך וגו’, הקרובים אל החלל וגו’, ונשאלת השאלה, למה לא ירדו הסנהדרין גדולה היושבים בלשכת הגזית בירושלים? הכרתי והפלתי שלהם כוח וגבורה? אלא שכנראה שכשמוצאים חלל באדמה, מי שאמור לומר ידינו לא שפכו את הדם, ולעשות חשבון הנפש, ולהביא דו”ח מפורט על המעשים שצריכים לתקן, הם דוקא הרבנים הקרובים אל החלל, אשר הם יודעים מטמוניות שבכם, והדברים הצריכים תיקון.

ועל זה כאב לבנו, ותזדזעזע כל לב, על טרגדיות נוראות שקראו בעיר בית שמש בתקופה האחרונה לא תקפ”ץ… היה לנו הרבה אינטרסים לומר שאחד הילדים שנקטף בעודו באבו באופן טרגי, הוא נכד של מי שעשה פשקווילים נגד מאורי האומה מתוך שורות העדה החרדית, אך אף אחד לא העיז לפצות את פיו ולדבר סרה. כי אנו רחמנים בני רחמנים בני אברהם אוהבו, שסימניה של אומה זו הינם רחמנים ביישנים וגומלי חסדים, ואינם רוקדים על הדם, בעוד מתו מוטל לפניו ח”ו. לא זו דרכנו ולא זו דרך התורה. ולא זו דרך של מי שרגלו עמדה על הר סיני בקבלת התורה הק’.

ומה שכבו”ת עשה שהרשה לעצמו לחשב חשבונות שמים, למרות שטוען שזה הוא דברי הרמב”ם… מה שנגד האמת, שהרמב”ם אומר שמי שאומר שזה מקרה הרי זה דרך אכזריות, אבל לא שאנו אמורים לגלות חשבונות שמים, כי מי שיודע חשבונות שמים מהר מאוד מזמינים אותו לשם לבדוק את ספרי החיים וספרי המתים… ואף העיז פניו נגד גדולי רבני העיר שעוררו את הציבור לתשובה ותיקון המעשים, גם בענין הקדושה והצניעות, וגם לשמור על הפה מלשה”ר ורכילות ודברים בטלים וכו’, ואני שואל בכאב אמיתי: מי שמך לאיש שר ושופט? האם מע”כ הוא רב? או אדמו”ר? או ראש ישיבה? או משפיע? או בן יראת שמים? וכו’ שאמור להטיף מוסר לאחרים? האם לו מהלכים בין השרפים ונהירין לו שבילי דרקיעי?

ושאלה לי למעכ”ת: האם כשחסידות בעלזא המפוארת יצאו נגד מרן פוה”ד המנחת יצחק זי”ע ורדפו אותו וטרטרו אותו, האם גם אז היו תוצאות כאלו?

והכי גרוע, מה שקישר בין השמחה על פטירת הגראי”ל לבין הנפגעים זה פשע בל יכופר, מה לאלו ולאלו? מה פשע היהודי משכונת גבעת ירושלים שבקרית הרמ”א רקדו? למה חסידות בעלזא שקרייתם בשכנות ממש, לא נפגעו? הרי אוי לרשע ואוי לשכנו? למה מעכ”ת לא נפגע ממידת הדין הזאת? מה זה קשור רבוש”ע… הלב ממאן להאמין שדברים כאלו נאמרו על ידי מעכ”ת… זה מזעזע ממש, ובמקום חילול השם אין חולקין כבוד.

מה שברור, שענין השמחה ראוי לכל גינוי… ואכן כולם בהעדה החרדית מגנים זאת, ואין זה סוד שהיה זאת רק קומץ קיצונים, שירקדו גם לאחר מאה ועשרים של מרן פוה”ד הגר”מ שטרנבוך רח”ל, ואלו שנפגעו כלל לא קשורים לזה, וזה אף פעם לא היה שיטת העדה החרדית, אבל הקישור השערורייתי הזאת זה דבר שאינו הגון בלשון המעטה.

ומה שכבודו דיבר שצריכים למחות על זה לפחות כמו שמוחים על חילול שבת… מתי מעכ”ת או אחד מבני קהילתו יצאו למחות על כבוד השבת המחוללת בראש כל חוצות? ואם על כבודי לא מחיתם על כבוד בשר ודם מחיתם? ואם על כבודי לא מחיתם על כבוד בשר ודם מחיתם? ואם על כבודי לא מחיתם על כבוד בשר ודם מחיתם? ואם על כבודי לא מחיתם על כבוד בשר ודם מחיתם?

בכל אופן, ברור שמע”כ הרב רייזמן צריך לבקש מחילה גמורה מאה פעמים מהמשפחות הללו שלמיטב ידיעתי נפגעו עד עומק נפשם מדבריו שנתפרסמו ברבים. וחלילה לא יהא מידת הדין מתוחה ח”ו”. ובמקום חילול השם אין חולקין כבוד.