פטרונים, חדלו לשלוח ידיים למגזר החרדי

פטרונים נמאסתם.

כל עיתוני סוף השבוע הלא מגזריים חלקו כבוד אחרון לרב שטיינמן זצוק”ל.

הם סיקרו את הרב החרדי הצנוע שחי פה ביניהם וביכו על כך שלא שתו ליבם אליו עוד בחייו. המנהיג “היחיד שאולי היה מחולל מהפכות”; מגייס את הציבור החרדי ודואג לשילובו בחברה הישראלית.

כמו רובנו – שאוהבים לעשות אידיאליזציה אחרי מעשה, הפליגו בפרשנויותיהם על הסכמותיו של הרב על עניינים שנויים במחלוקת, חילקו לו ציונים: “פיקח” ועוד כהנה.

אחר כך הגיעה ביקורת: על הרב שחי בצמצום, “בצמצום רב מדי”. לדבריהם, זו בהחלט דוגמא טובה בעידן של מנהיגים חזירים שנשפטים על שחיתות השכם והערב, אבל בחיאת – הגזים עם הדלות. לישון על ארגזי תפוזים זה לא זה. לא זו דרכה של תורה.

חלקם אפילו סיימו בלכנותו בשם משפחתו לעת סיום הכתבה, כי מה, הם חלקו לו כבוד כבר בתחילה, בואו לא נגזים עם ההאדרה הזו, כן? הוא היה זקן חרדי מבני ברק בסוף.

•

מה שחזר על עצמו בכל הכתבות החיצוניות היה הניסיון לטפל במגזר, לנתח, לקפוץ למסקנות שאף פרשן לענייני חרדים לא ייבחן על תוצאותיהן בעתיד, במין יומרה שלא מיוחסת לשינויים באף חברה אחרת.

ואני רק רוצה לומר: פטרונים, הרף לכם. הפסיקו לשלוח ידיים למגזר.

הפסיקו לדעת מה הכי טוב בשבילו. לא ממקום שווה אלא ממקום פטרוני, מתנשא וגבוה.

הפסיקו לנתח אותו ולדאוג לטיפול בו משל היה טפיל או ילד מסכן שמחפש אפוטרופוס חיצוני.

חדלו מהיומרה ומהניסיון לקבוע או לנחש איך על המגזר להתייחס ל”פטירתו של המנהיג האחרון”.

אם תפקחו עיניים יפה, תגלו כי המגזר הזה, יש לו כוח ועצמה רבה ממגזרים אחרים ומתפוררים בחברה הישראלית.

הוא לא מסכן, הוא שורד עיתות משבר בצורה נהדרת. הוא בעיקר לא זקוק לפטרון מתיימר וחיצוני שיפתור לו את מה שהם בחוץ רואים כבעיותיו ומנסים להידחף אליהן בצורה מגושמת, מסורבלת ובעיקר מרחיקה, שלא הוכיחה את עצמה עד היום.

להיפך.

• מתוך דף הפייסבוק של יונת קפלן